מאד עצוב מה שאת כותבת . זה בטח קשה נורא לחשוב ו"לדעת" שאת מקולקלת. ואז את מרגישה שאת חייבת לשרוד ושהדרך לשרוד היא לשקר. לא היתה לך בררה וזה כנראה היה מבחינתך עוגן של יכולת להתמודד, זה היה נכון עבורך ואין בזה פסול, לכן זו היתה דוקא החלטה נכונה בעבר, יתכן שכיום זה כבר לא זה ולכן את מרגישה לא נוח.  אני משתדל להשאר ענייני כי רגשנות לא עוזרת לפתרון בעיות (למרות שלפעמים נחמד לשמוע מאחרים שהם כאן עבורך) מה שעוזר זה לקחת פסק זמן של לא לעשות כלום. אולי להסביר שאת זקוקה לשקט כמה ימים כי עובר עלייך משהו (לא חייבת לגלות מה , רק מבקשת התחשבות ). אישית (כמטפל) אני מכיר יותר מאדם אחד שעבר תקופות קשות והיה נתון בבלבלה עם זוגיות שלא ידעה מהעניין ודברים בסוף מסתדרים. לקחת פסק זמן למחשבות, להרגיע את הגוף ואת הנפש ולהמשיך הלאה

סופש הגיע.. מה שאומר יומיים אינטנסיביים יחד.איך אפשר להסביר לבן זוג שאתה צריך זמן לעצמך בלי לומר למה ?לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל במציאות של חיי זה לא משהו שאפשר לומר ולהשאיר תלוי באויר  בלי להכנס לפרטים. יש לי ילדה כך שאני לא בפוזיציה להכריז שאני נוסעת לכמה ימים(למרות שהלוואי ויכולתי) כך שהדרך היחידה היא להשאר ולהמשיך לשקר.. או להמציא שקר חדש שיסביר שאני צריכה קצת זמן לעצמי בתוך הבית (לא שזה יעבוד) שוב שקר.. שקר על שקר..

מרגישה אכולה, שמרוב שקרים איבדתי את עצמי. שאני וה״מציאות״ של חיי לא יותר מהצגה גרועה במיוחד ובעיקר כואב לי עליו ועל כל השקרים שאני מאכילה אותו כבר שבע שנים.. זה לא מוסרי ולא הוגן. וכל שקר חדש או פעולת הסחה חדשה גורמים לי להרגיש יותר רע.

אולי באמת מה שנכון לעשות זה לסיים את הנישואים האלו וזהו. מרגישה שעייפתי מלתחזק את כל השקרים האלו.

היי,אף פעם לא הייתי בצד של המייעץ,אבל מכתיבתך ניתן לחוש ביגון ולכן אני כותב רק את דעתי,אולי זה יעזור אפילו בקצת.

לא יכול להיות שבעלך לא חש בשקרים אפילו אם הוא לא מראה זאת או לא מודע אליהם. דברים כאלו גם עוברים לילדה אפילו שאין לך כוונה בכך וילדים הם נורא רגישים והרבה פעמים הרבה יותר ממה שהם יכולים לבטא בצורה מילולית,דבר שיכול אולי להביא לספיגות רגשיות שליליות או להתנהגויות מהפנימה החוצה שאולי לא מובנות או שאולי יבואו לידי ביטוי בשנים מאוחרות יותר. אם גופך אומר שהגעת לקצה,לא כדאי לאתגר זאת (מניסיוני האפילפטי), לדעתי את צריכה למצוא את הדרך הנכונה לספר לבעלך. הרי אם את "מקולקלת" (לי למשל יש כמה קילקולים) זה לא שקילקלת עצמך בכוונה,ולדעתי ראוי לך ולו לחיות חיים ללא "שקר" למרות שאני לא חושב שזה שקר,אם כבר,זהו שקר לבן,כי אם לא היית משקרת את אותו השקר הלבן,ביתך לא היתה קיימת,אז בכל זאת משהו מאוד חיובי יצא מכל השליליות הזו. בהצלחה !!!!!!!!!!

הייתי במצב שלך. הדבר הכי טוב הוא לדבר ולהיפתח.. לשמור בבטן לא עושה טוב לאף אחד, מנסיון.. רק הידיעה שאת מחזיקה סוד בבטן מכבידה עלייך כפליים. הרגעים הכי קשים שלי היו שלא הצלחתי לספר את מה שישב לי על החזה ולא נתן לי לנשום... אני יודעת שאת מפחדת מהתגובה שלו והוא בטח לא כל כך ידע איך להתמודד עם זה (בכל זאת, גברים..) אבל אל תתייאשי. יש יציאה מהמצב הזה. אני יודעת כי הייתי שם. ויצאתי משם. ואמנם לא הכל מושלם ויש נפילות.. אבל תמיכה של בן זוג יכולה לחולל פלאים. הבן זוג שלי הציל אותי והוא בכלל לא יודע עד כמה. בהצלחה 3>

מניסיון את חייבת להגיד לו את האמת, אם את חושבת שאת "מקולקלת" בגלל הקטע המיני אפשר לעבוד על זה, אבל בכל אופן את צריכה לתפוס אותו לשיחה ולהודות באמת. אם את צריכה משהו נוסף או סתם אוזן קשבת שלחי הודעה פרטית, אני כאן :)

סופרנובה חקרה. כל מה שאני רוצה זה לחבק אותך. להגיד לך שלכולנו יש סודות ואף אחד איננו מלאך. את בן אדם, שמגיע לו לחיות חיים טובים ומלאים. נסי לחשוב על הדברים הטובים שעשית ועושה. נשמי עמוק, הגידי לעצמך שמגיע לך מערכת יחסית זוגית טובה ומלאה ואת הולכת להילחם על זה כפי שעשית עד עתה בין אם תספרי ובין אם לא. האם היית רוצה לספר כאן את הדברים?

תודה על התגובות..

האמת שישבתי לכתוב לכם הודעה.. אבל הבנתי פתאום שבמקום לחשוב על התגובות והעיצות  אני נלחמת בהן ומחפשת איך לנפץ אותן ולהפוך אותן לבלתי אפשריות ואפילו מתרגזת והופכת לא נחמדה.. 

וזה גרם לי להזכר בדמותי בשנות הנעורים הזועמות והמרדניות שלי , שהכאב שלא ידעתי להכיל או להתמודד איתו הפך אותי לנערה מופרעת , בלאקרית ובועטת. זה השתנה רק כשהבנתי שאני לא מעוניינת להיות בודדה כל הזמן. ואז הבנתי שהדרך היחידה להשתלב בחברה היא להסוות את הסערה המתחוללת פנימה  ואולי משם אמצא נחמה ודרך להתפייס עם העולם ועם עצמי.. fake it till you make it..  וזה עבד, חלקית, אבל עבד.

בכל אופן, כל הזכרון הזה הוביל אותי  להבין שאני פשוט במוד שלילי,משהו התרופף אצלי וזה שיבש הכל, כמעט החזיר אותי לשם, לתקופה ההיא. כך שזה לא מפתיע שכרגע אין נחמה בדבר וכלום לא חודר אלי ומרגיע.. אבל לפחות אני מבינה את זה עכשיו. וזה עוזר להסתכל על הדברים בצורה שונה.. כי לפעמים המוד הזה  מצליח להטעות כשהוא לובש ארשת מציאותית שגורמת להאמין שהכל באמת כלכך נורא.. יכול להיות שגם לתשישות הפיזית (בכל זאת אני אמא לתינוקת קסומה שלא אוהבת לישון בלילות..) תרמה לכל המצב הזה.. 

אבל ברור שלא הכל נורא, סך הכל , די הצלחתי, אני לא לבד ואני מנהלת זוגיות די תקינה רוב הזמן ויש לי חיי משפחה מלאים בתא הקטן שלנו ואני מאוהבת עד כלות נשמתי בפרח הקטנטן שיצרנו.. 

ברור שהסוד הזה מעיב על האושר והשלמות שלי , אבל אני באמת לא חושבת שחשיפה שלו תגרום לדברים להראות טוב פתאום, מה גם שברור לי שזה יסדוק נואשות את הזוגיות שלי , כי האמון יתערער .

כך שאין ברירה, צריך לנעוץ רגליים היטב במקום ולחכות עד יחלוף הגל העכור ושהדברים יתבהרו ויתגמדו חזרה למימדים האמיתיים שלהם , אלו שאני מיומנת בלהכיל ולהתמודד איתם בלי להתרסק לחלוטין.

אז תודה שעזרתם לי להבין את זה, ותודה גם לאלו שהגיבו בהודעות פרטיות (וסליחה שאני לא עונה שם, אני לא דברנית גדולה ..)

שב"ש.

supernova תדעי שהרבה מאוד אנשי פרום דכאון מוכנים להקשיב לך ולהכיל אותך ,מוכנים לגלות אמפטיה ונסות לעזור!

כל אחד בא ממקום הנורא הזה של הכחשה עצמית ותעוב  עצמי .אני מאחל לך המון אומץ ושכל ישר לפתור את בעיותיך.

סופרנובה יקרה. איזה כייף לשמוע, שמשהו התאזן בגישה ונרגע. את צודקת העייפות סביב תינוק חדש מכלה כל חלקה טובה למרות הכייף והאהבה. העייפות מובילה לדיכאון ולדלדול כוחות. צריך לעשות אבחנה בין דאון שנובע מעייפות ואז לטפל בבעיה: לישון ובין שינוי אמיתי במצב ברוח. נשמע, כמו שכתבת שכמה שעות שינה טובות עשוייות להפוך את כל הרגשות על פיהן ....מה דעתך?