TinkerBell20 היקרה,

אני לא יכולה להסביר מה שעובר עליך יותר ממה שהסברת בעצמך, את בדיכאון, במצב הזה הרבה דברים טפשיים גורמים לנו לבכי, ונראים איומים ונוראים. לעיתים הדברים באמת קשים או שהם רבים ומצטברים ומעיקים כלכך. אני מאד מזדהה עם הקושי לדבר על הדברים אם אנשים שמכירים אותך, קשה לספר דברים שאחר כך ייזכרו לתמיד. לכן אני רוצה להציע לך לפנות לשיחת צ'אט בסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) בשיחה זו תוכלי לשתף מתנדב (שאינו איש מקצוע) בדברים שאת מרגישה, ללא שיפוט, רק תמיכה והבנה. 

את מוזמנת בכל ערב בין תשע לחצות.

טינקרבל20 היקרה:

קודם כל אני מסכים עם התגובה שמעליי ובנוסף את גם יכולה לפנות לשירות הצ'אט של ער"ן, למרות שהם בדרך כלל מאוד עמוסים, אבל שווה לנסות.

אני מאוד מזדהה עם הדברים שאת אומרת, אבל לדעתי את יכולה לנצל את הבמה הזו והעובדה שאת תחת שם בדוי ואף אחד כאן לא מכיר אותך כדי לשתף את שעל ליבך, זה יקל עלייך, בכל אופן אני כאן בשביל כל דבר את יכולה בשמחה לשלוח הודעה פרטית ואני אנסה לתת טיפים, לעזור ולומר את דעתי.

שיהיה לך בהצלחה.

טנקרבל היקרה

אני ממליץ לך לקחת טיפול פסיכולגי ופסכיטרי אשר ניתן במסגרת קופ"ח במרפאת בריאות הנפש.

הרבה שקט נפשי

אחרי חודשיים בערך, נכנסתי לאתר שוב וראיתי את התגובות שלכם. תודה על העזרה, יצאתי מהמצב שהייתי בו לפני כמה חודשים, הייתי גם בדכאון בגלל רצף הארועים שקרו באותו הזמן ( חוויתי פרידה מבן זוג) דיברתי עם אמא שלי על הכל, זה פשוט התפרץ ממני ורק תרם וחיזק את הקשר בינינו ולא הייתי צריכה שום פסיכיאטר או פסיכולוג, רק את אמא שלי. 

טינקר בל יקרה. כל הכבוד!!!!. אני גאה בך שהצלחת לפתוח את הדברים ו"להרוויח" את אמא שלך אבל אולי זה מלמד על כך שאת צריכה לאפשר לעצמך להיות יותר פתוחה ולחלוק את מה שיש לך על הלב עוד לפני שהוא מתחיל להיעשות כבד מרוב רגשות. מה דעתך?