רונית היקרה: ראשית הרשי לי להביע את צערי על מצבך, חברות שלך הוכיחו שהן לא באמת חברות, אני מאמין שחברים אמיתיים יהיו שם בשבילך ויתמכו בך, החדשות הטובות הן שיהיו לך הזדמנויות אחרות לרכוש חברות ובתקווה שהן יתגלו כחברות אמיתיות. אם יש לך נכות אני ממליץ לך להגיש בקשה לסל שיקום ועל ידי כך לקבל דיור מוגן ולהתרחק ככל האפשר מאחיך ולנסות להתחיל חיים חדשים אם זה עבודה מוגנת, לימודים וכו'... לכל בעיה, אם את צריכה כתף תומכת, סתם מישהו לדבר או לשתף, אני כאן, שלחי הודעה פרטית חופשי.

רונית יקרה,

תיארת המון בעיות, קשיים, כאבים ואכזבות שאת מתמדדת איתם.
נשמע שכדאי להתחיל עם הקשיים הפיזיים והאלימות, שכן אלו נמצאים בבסיס של הדברים.
ראשית, מצב שבו את חשופה לאלימות הוא מצב בלתי נסבל שכדאי לעשות כל דבר על מנת להפסיקו ובאופן מיידי. האם יש כתובת טיפולית איתה את נמצאת בקשר? האם יש עובדת סוציאלית שמכירה אותך ותוכל לסייע במציאת פתרון? האם יש אפשרות להתרחק מאחיך ולהימנע ממגע איתו? 
שנית, סיפרת שיש קשיים שקשורים לכסף ומחיה. לא סיפרת מאיזו נכות את סובלת, אם פיזית או נפשית ואיזו. האם מיצית את הזכויות שלך מול ביטוח לאומי? ייתכן שאת זכאית לסל שיקום, ובמסגרת סל שיקום תוכלי לקבל הרבה עזרה ומיכה, גם במישור הכלכלי וגם במישור החברתי. מעבר לשיתוף פה, שיכול לעזור ולספק אוזן קשבת, נשמע לי שכדאי לפנות לעזרה של עובדת סוציאלית במקום מגורייך, לקבוע פגישה באופן כמה שיותר מיידי, לספר על הבעיות הרבות והמורכבות שאיתן את מתמודדת ולהתחיל לעשות סדר ולקבל את התמיכה שאת זקוקה לה.
אם תכתבי מעט יותר פרטים, כמו מקום מגורים ומה הנכות שאיתה את מתמודדת, אוכל אולי לסייע בכיוונים יותר ספציפיים.

שלום רונית. 

אכן מאכזב שכך מתנהגים אנשים שחשבנו שהם חברים שלנו. אבל אל תיפול רוחך. תמיד יהיו אחרים שאת תכירי שיהיו כתף תומכת ומקשיבה. אשמח לעזור. 

רונית הזכרת לי דברים דומים מחיי האישיים ולי יש תסמונת "אספרגר" שנים סבלתי מבדידות והיום העולם החברתי שלי יותר מפותח, אני כבר 3 שנים ב"כמוני" ומאז השתנו הרבה דברים. אני לא יודע מאיפה להתחיל לספר כדי שתשמעי דברים דומים ממני, אבל אם את רוצה את יכולה ליצור איתי קשר לשיחה רק אם בא לך.

רונית שלום, הסיפור שלך נוגע ללב ולא רק נוגע, אלא גם דוקר ומפריע. חשוב לי להשתתף איתך בכאב, להזדהות עם תחושת הבלתי אפשריות שאופפת כל דבר. את נשמעת אדם טוב לב, מיטיב, רגיש, חם ואוהב. המשבר שלך כל כך קשה ראשית משום שהבסיס החברתי, שקודם היה לך, עכשיו אינו. אני רוצה לחזק אותך ולומר לך שהמשבר, למרות שהוא נראה כל כך בלתי אפשרי, את תוכלי להתגבר ולצאת. את באמת צריכה לשבת מול מחשב בקובץ חלק/ דף חלק ועט ולהתחיל לפרק את הקשיים. מה מטריד אותך? מה מסב את מנוחתך? האם ניצלת כל שיכולת בקצבאות הנכות שלהן את זכאית? האם שוחחת עם עו"ד קהילתי? עם עובדת סוציאלית? לפעמים יש צורך בכל כך הרבה בלאגן להתחיל לעשות סדר. את יכולה לכתוב גם כאן, בקהילה, ונוכל לסייע לך לפי מיטב ידיעתנו. מקווה שלפחות האלימות תפסק - זה מעשה פלילי חריג ויוצא דופן ויש להפסיקו באופן מיידי. איתך, סוף שבוע אפשרי.

רונית יקרה. אני מסכימה עם מה שהמבולבל כתב לך. אכן, זה נשמע כמעט לא הגיוני שהחברות נעלמו ביום שסיפרת להן על המצוקה שלך. האם אף פעם הקשר שלך איתן לא היה הדדי?, נשמע כאילו את הזנת אותן ותמכת בהן וברגע שציפית שתהיה איזה הכלה מהן הן התאיידו. האם כך היו הדברים? אם אכן זה המצב כפי הנראה לא הייתה שם חברות של אמת. חברות קיימת כאשר ישנה הדדיות, כאשר האחד יודע על השני במידה שווה פחות או יותר. האם יכול להיות שאותן החברות לחלוטין לא ידעו מה עובר עלייך בכל תקופת החברות? אני מבינה את כאבך והלוואי ויכלתי להקל עליו. מה שאני כן יכולה לאמר לך שאת כנראה אדם חם שיודע להקשיב ולתמוך למרות ועל אף כל מה שאת עוברת ועברת ותכונות אלו יאפשרו לך להתמודד עם חברויות חדשות ואולי הפעם מלכתחילה הבחירה תהיה בחברות יותר הדדית. מה דעתך?

תודה רבה לכולכם על המילים המחזקות. לא, אני לא יכולה לקבל סיוע של סל שיקום כי הם עוזרים למצוא עבודה לאנשים שיכולים ושלא עובדים בגלל סטיגמות, אצלי זה לא קשור לדעות קדומות, אני לא עובדת כי הדלקת מתעוררת כשעושים משהו יותר מרבע שעה.
אבל הנכות לא מפריעה לי להיות חברה טובה, לא מפריעה לדבר בטלפון, לא מפריעה לצאת מהבית פעם בכמה זמן לפגוש חברה בקפה ליד הבית או להגיש לה קפה ועוגה בביתי. חבל שלאנשים כל כך קשה להתמודד עם הידיעה שיש אנשים שונים מהם. בגלל הדברים שעברתי ואני עוברת יש לי פרספקטיבה נכונה עצות טובות שרק יעזרו להן להתמודד והן יכולות לשאוב ממני את האופטימיות הדרושה להן. במקום זה הן בוחרות רק להזדעזע מהידיעה שקיימת אפשרות שמישהו בגילם יהיה במצב לא אידיאלי.

רונית יקרה. יכול להיות שמה שקרה לך עם חברותייך יכול להוות מנוף להתפתחות. ראשית, לשתף אנשים הקרובים לך מלכתחילה על מצבך מתוך ידיעה ברורה שהם יודעים מי את ומה את לטוב ולרע, האמיני בעצמך בכוחותייך ובכל הטוב הזה שיש בך כשאת מגיעה לקשר חדש. שנית, מצאי אנשים כלבבך, שלא יהיה לך ספקות לגבי חברותם. מה דעתך להתנדב במקום שבו לנסיון הרב שלך ולאופטימיות שבך יהיה מקום לפרוח ?