מנהלי קהילה
אובדת עצות
היי, אני בשנות השלושים המאוחרות, נוטלת צ'יפרלקס 10 מ"ג כבר כשש שנים בערך ובשנה האחרונה 100 מ"ג למוג'ין ביום לייצוב מצב הרוח. האבחנה הגורפת: דיכאון מתמשך ערב סיבת חיים. יש לציין שהטיפול התרופתי ממש אבל ממש עוזר לי. הדיכאון הקשה האחרון התרחש לפני שנה ושלושה חודשים וזאת עקב רצף אכזבות (פיטורין, מצב זוגי וכדומה). בחודשים האחרונים ובמיוחד כיום אני מרגישה בשיא הפריחה שלי, כי גם קורים המוןןן דברים משמחים- במיוחד העובדה שעובדת בעבודה מושלמת בשבילי!! גם המצב החברתי בשמיים והכל. תוך כדי כך אני סובלת סבל תהומי מהיעדר חשק מיני והגעה לפורקן מיני בעת יחסי מין וזה מטריףףףףףף אותייי!!! לא מוכנה כרגע לא לחוות הנאה מזה (רווקה כרגע ופורחת). הרופאה "הסכימה" שארד לחצי כדור אך זה עדיין.....היא הזהירה אותי שהמטרה היא מניעה של הישנות המצב הדיכאוני הקשה ואמרה שיכול להיות שהכדור לא יגיב אותו דבר בעתיד (גם היותר קרוב) כי זה טבעם של כדורים אלו לאחר שמפסיקים אותם. אשמח לחוות דעת מקצועית נוספת. תודה רבה
בחור ביישן
היי רוני, הייתי מציע לך להתייעץ עם סקסולוג, לכל דבר נוסף אני כאן.
שלומפי הליצן
הצטרפי לקבוצת הווטסאפ שלנו 0505663040 קבוצה איכותית שנותנת רעיונות איך להתמודד וכן חיזוקים אל תתבישי יש שם אנשים כמוך וכמוניץ. שלומי
אורית זאבי יוגב
רוני יקרה. ראשית, אני שמחה לשמוע שצאת מתהום וכיום את מרגישה נפלא וחווה חוויות טובות ומתקנות. לא הבנתי אם יש שיפור בחשק המיני עם הירידה לחצי כדור?. לעיתים כשחוזרים לטיפול התרופתי התגובות הן לא בהכרח כמו שהיו בפעם הקודמת יחד עם זאת אם הדיכאון היה בעקבות נסיבות שכרגע הן שונות לחלוטין , נראה, שכדאי לשקול ביחד עם הרופאה המטפלת נסיון להפחית את הטיפול התרופתי למינימום. לפעמים ניתן לעשות שינוי בהרכב התרופתי כך שלא יפגע בחוויה המינית. כל שינוי כזה חייב להיעשות עם הרופאה המטפלת. מה דעתך?, מה את מרגישה? מה את רוצה?, האם את מרגישה בשלה להפסיק את הטיפול התרופתי?, האם הדיכאון שהיה לפני שנה ושלושה חדשים היה הפעם הראשונה שחווית דיכאון?
roni22
אורית, לפני כחודש נפגשתי עם הרופאה שלי (מומחית) ושוחחנו על הענין בכובד ראש רציני...היא הסכימה בלת ברירה להפחיד את הציפרלקס לחצי כדור- 5 מ"ג. כרגע גם כך יש פגיעה בכל הענין של המיניות. ביום א אנחנו אמורות שוב לשוחח. חשבתי אולי לעבור לכדור ממשפחת NNRI בתקווה אוליי למצוא כדור מתאים. לא חוויתי דיכאון ממשי מאז שנה ושלושה חודשים. אך אין ספק שאני חייבת בליווי תרופתי (ושיחות שאני מקיימת עם פסיכולוגית). הבעיה אצלי היא נטייה לדיכאון. הדיכאון הקשה שלי מופיע כל כשנתיים שלוש כאשר מתרחשים רצב של אירועים מאכזבים וקשים כגון: פרידה מבן זוג, פיטורין מהעבודה, הפסד כסף והרגשה שאני לא מתקדמת בחיים. אז ה"כאבל" פשוט נקרע!! ואני נופלת לתהום מבלי יכולת להתרומם אלא אם אני ממש "משוכנעת" שכדאי לי לחיות. אני יודעת היטב שאני צריכה טיפול תרופתי כל החיים!!! אך הבעיה היא אך ורק העדר הליבידו. תודה רבה על התשובה.
אורית זאבי יוגב
רוני יקרה. אני בהחלט מבינה את ההתלבטות שלך וטוב מאוד שיש לך רופאה קשובה שלוקחת את הדברים ברצינות הראויה. יכול להיות שכדאי להמתין עם שינוי תרופתי עד שתהיי במקום שבו תהיה יציבות לדברים הטובים ואז ניתן יהיה להחליף למשפחה אחרת. מתוך מה שאת כותבת עולה הרגשה של מי שנמצאת במצב של התאהבות והתלהבות (תקני אותי אם אני טועה) סוג של הי. בדרך כלל במצבים האלו, ההתלהבות חולפת ואז ההתמודדות עם שגרה או חיי היומיום עלולים לגרום לסוג של דאון לכן, הייתי מחכה למצב שבו יהיו יחסים יציבים וברורים, עבודה שיש בה קביעות ובטחון ואז עושה שינויים. מה דעתך?, האם תשובתי מאכזבת אותך?, יכול להיות שגם אני חוששת מהישנות הדיכאון אצלך ולכן נוקטת בתשובה יותר שמרנית....
roni22
היי אורית, תודה. אין לי קשר זוגי כרגע עם התלהבות, אלא באופן כללי לא מוכנה לסבול בענין. אני שוקלת בכל זאת להתייעץ עם הרופאה במטרה לעבור למשפחה אחרת של כדורים. לא מוכנה לחיות כך.