מנהלי קהילה
דיכאון קליני והפרעות אכילה
היי , אני בן 18 מהמרכז, ממש בקצרה עליי, אני עדיין בתיכון בכיתה יב, ציונים טובים, ספורטאי מקצועי בכדורמים. אני פונה אלייך בנושא אמא שלי. בת 52, אישה אהובה מאוד, חכמה מצחיקה ,אוהבת לעזור ואהודה מאוד בשכונה, אישה שכולם מעריצים, מילדים ועד הורים.
אגע בנקודות החשובות, לפני כשנתיים אימי החלה להיות בדיכאון שגרר דיכאון קליני שנמשך עד היום. אוכל להגיד לך שרק שהבנתי את חומרת המצב הכל בי השתנה. התחלתי לדאוג לה ולקבל ציונים טובים רק בשבילה ואכן ממוצע 80 הגעתי לממוצע 95, כי ידעתי שזה יעשה לה טוב. מהדיכאון שלה גם אני הושפעתי ואני כל הזמן דואג לה ומנסה לעזור לה ומאז שהתחלתי לעזור לה , לצאת איתה שלא תרגיש בודדה היא מרגישה קצת יותר טוב. אני במגמת ביולוגיה אז אני מבין את הבעיתיות שלה, בנוסף יש לה הפרעות אכילה שהיא אוכלת רק בערב ואז מקיאה, ומעשנת זה כ20 שנים.
היא רוצה לטפל בדיכאון והיא אף הולכת לפסיכיאטרית כמעט חצי שנה ולוקחת כדורים שמעכבים ספיגה חוזרת של סרוטונין אך שמתי לב שאני הפקטור המרכזי לבריאות שלה, אני מדבר איתה המון ורק לא מזמן הכל התבהר לי, אני הייתי הכל בשבילה, כל החיים שלה היו סביבי, ולפתע קיבלתי רישיון והתלות שלי בה הצטמצמה וזה פגע בה מאוד. מבחורה כריזמטית, אהובה , שמחה ומלאת חיים היא מרגישה לא הכי טוב לאורך היום, ורוצה לטפל בבעיות שלה אבל בפחד להשמין. אשמח לקבל חוות דעת ועצות כי אני רוצה לטפל בה מהר, והיא רוצה, במיוחד שאני רואה שחצי שנה עם פסיכיאטרית לא הועילו הרבה והיא רק משנה לה מדי פעם כדורים.. אשמח מאוד לתגובה , המשך יום נעים.
אורית זאבי יוגב
קריסטינה יקר. אתה באמת בן מדהים. מאוד נוגע ללב לראות עד כמה אתה דואג לאמך ובאמת מוכן לצאת מעורך על מנת שיחול שיפור במצבה אבל אליה וקוץ בה שככל שאתה תהיה זה שמייצר את הפתרונות כך תתעצם התלות של אמך בך. אף אדם איננו יכול להיות תלוי באושרו באופן אבסולוטי במישהו אחר ודאי שלא אם בילדיה. ילדים גדלים ותפקידה של האם משתנה בכל פעם בהתאם לגילם. אימא נשארת אימא והיא תמיד חשובה ויקרה אך תפקידיה משתנים בהתאם לגילו של הילד אינך יכול להישאר "קטן" על מנת שאימך תמשיך להרגיש חשובה. פסיכיאטרים בדרך כלל מטפלים באמצעות טיפול תרופתי. אינני בטוחה שאותה הפסיכיאטרית המטפלת באימך נותנת לה טיפול רגשי מספק. הייתי מציעה שאימך תהיה מטופלת ע"י פסיכולוגית באופן אינטנסיבי , בנוסף, הייתי מציעה שתעשו חושבים ביחד לאיזה חוגים ו או תחומי עניין היא יכולה לפנות, כך שחייה יתמלאו בדברים שהיא אוהבת (לטייל, לשחות, לנגן, לכתוב וכד'), ספר מעט יותר על אימך: האם אתה בן יחיד?, האם ישנו בן זוג בתמונה?, מי הם מקורות התמיכה בחייה של אמך?
קריסטינה1
אני בן יחיד, בן להורים נשואים 25 שנים, כפי שאמרתי אבל לא פירטתי, אני עד לא מזמן הבנתי איך אמא שלי ממש מגיל 0 הייתה סביבי ודאגה לי בכל מקום עד כדי כך שהיא ביטלה את עצמה, את התחביבים שלה . היא עובדת עצמאי בבית וגם לעבוד אין לה חשק. אני יודע שאני עושה לה אושר שאני מוציא אותה מהבית לטיול או לשתות קפה, אבל אני מתאמן כל יום ובכל זאת עושה כמיטב יכולתי, או שהיא יוצאת עם חברות משהו כמו 3-4 פעמים בשבוע שזה מצוין, אבל אני עדיין מגיע מהביצפר ורואה שאין לה מה לעשות מרגישה בודדה ומיותרת, וממש כואב לי לראות אותה ככה עד כדי כך שגם אני נכנס להתקפי דיכאון שאני מבין שהיא פגועה ככה ואמא שאוהבת את הבן שלה יותר מכל דבר בעולם ..
אני כרגע בתהליך ממש קשה של שילוב של בעיות, הפרעת אכילה שנמשכת הרבה זמן, דיכאון ועישון.. מנסים ביחד למצוא פתרונות
אורית זאבי יוגב
קריסטינה יקר. המצב שאותו אתה מתאר לא קשור לאהבה אלא לתלות שהיא מאוד מסוכנת לבריאות של שניכם. אני בטוחה שכאימא אוהבת הדבר שצריך לעמוד מול עיניה של אמך זו בריאותך הנפשית . במצב הזה שבו אימך תולה את כל חייה על כתפייך לא רק שהיא לא תבריא אלא תמשוך גם אותך למצב של חולי רגשי. חשוב מאוד שתטופלו שניכם ויהיה איש מקצוע שיראה את שניכם ביחד. מה דעתך? האם אמך מטופלת?