אני יקרה. אני מבינה מה שאת אומרת - יש בך הרבה מתח פנימי שמבקש לצאת החוצה ואין לך יכולת להכיל אותו בתוכך. מאידך, בכדי לתת לך המלצות צריך להבין מה מקור המתח: האם אילו קונפליקטים שבתוכך?,כעסים?חרדה, שמבקשת מוצא? ספרי יותר על עצמך....

אני לא תמיד יודעת, יש גבול למודעות העצמית שלי. העניין הוא שהמצב הוא לא "אני עצבנית -> אפגע בגוף שלי". לפעמים סתם אני יושבת ללמוד וחייבת לעשות את זה. לא תמיד יש לזה סיבה שאני יודעת. זה לא בא בסיטואציה אחת. יש לי כל מיני דברים שמפריעים לי בחיים וכל מיני חששות. אבל בעיקר בזמן לימודים, כן..שכן מדובר כרגע בלימודים למבחן גדול וחשוב. בגלל שזה מאז ומתמיד ככה כמעט, אני לא יכולה לשים את האצבע כי מצוקות משתנות לאורך השנים. עכשיו זה בעיקר הלימודים והמתח מפני המבחן שלא שוקט.

שלום אני27

חצי שעה לעזוב הכל וקצת ריצה או פעילות גופנית טובה ! אני אדם דכאוני וזה עוזר לי מאוד .

אני ממליץ !

אני לא יכולה, זה קורה לי בזמן מבחן. אני לא יכולה לעזוב הכל...זה יכול לקרות לי בכל מיני סיטואציות ולא רק כשאני לבד.. 

אני יקרה. למרות שאני מאוד רוצה קשה לי לתת לך פתרון של "זבנג" וגמרנו כי יש לי הרגשה שיש להתנהגות הזו שורשים עמוקים של אכזבה, כעס ותסכול. אני מאוד מציעה לך לפנות לטיפול ולטפל אחת ולתמיד בהתנהגויות האלו שלא רק שפוגעות בך פיזית אלא גם קשות לסבילה נפשית. האם הורייך לא מודעים למה שקורה אתך?, ממתי ההתנהגות הזו החלה?, למה את מקשרת אותה להיעדר סיפוק מיני?, אני דווקא נוטה לראות אותה להיעדר אהבה ובעיקר אהבה עצמית....

אני יודעת שקשה לתת פתרון מיידי. אני ממש מאמינה שטיפול יוכל לעזור, או לפחות. המליצו לי על טיפול קוגנטיבי התנהגותי. האם את גם ממליצה? או יש עוד איזה סוג טיפול? פשוט עד עכשיו בכל מיני קשיים בחיים לא נזקקתי לפסיכולוג והצלחתי לבד לעזור לעצמי. להורי זה לא מפריע כמו שזה מפריע לי. נגיד אמא רואה אותי עושה לעצמי כל מיני שטויות היא מבקשת שאפסיק כי קשה לה לראות את זה, אבל אף פעם לא חושבת שיש לזה מניע עמוק יותר. היא לא חיה את זה, קשה לה להבין...הם לא מודעים לקשיים, אני מעדיפה לא לדבר אתם על זה שכן אמי תתנגד לפסיכולוגים והפתרונות שלה אינם עולים בקנה אחד עם השקפת עולמי וזה סתם ייצור עימותים. כרגע אני לא מדברת איתה בכלל כי קשה לי עם ביקורות שלה ועם הדעות שלה.. זה גם מקשה על המצב, זה גם הכעס העצור. 

ההתנהגות תמיד הייתה, בוריאציות שונות. גם לאחותי הגדולה יש הנטייה הזו, ואני מניחה שבתור ילדה או בתור בוגרת, בלי מודועת חיקיתי את התנהגויותיה. וזה פעפע לתת מודע או למודע שלי...

למה אני מקשרת להעדר סיפוק מיני? כי לפעמים זה מרגיש כמו תשוקה שחייבת להיות ממומשת אחרת אני משתגעת. שאני חייבת להגיע לפורקן, שכאשר אני מקלפת, פוצעת, או יורד לי דם, רק אז אני נרגעת, כמו הגעתי לפורקן, ועד אז אני נמצאת במצב מסוחרר, ב"אמוק" שכזה. 

העדר אהבה  עצמית? לרוב אני דיי אוהבת את עצמי ואין לי שנאה עצמית. אף פעם אין לי שנאה עצמית בעצם, אני לא מרשה לעצמי להגיע למצב כזה. הנה, עצם הפנייה שלי לפה זה אות לאהבה עצמית, כלומר, שאני חשובה לעצמי לכן חשוב לי לשנות את המצב ולא להזניח את עצמי. 

ומעבר לכך, לגבי העדר אהבה. אני מוקפת חברות, מרעיפים עלי אהבה כל הזמן מבחינת חברה. לפעמים אפילו זה חונק אותי כי זה יותר מדי ואני קצת בורחת. אני לא יודעת אם העדר בן זוג קשור...

שווה לך לעשות חיפוש בגוגל על המונח "פגיעה עצמית". יש המוני מאמרים בנושא עם דגש על בנות נוער, סיבות ודרכי טיפול בתופעה

אני27 שלום

מצטיר לי שאת בחורה אנטליגנטית ובוגרת. לקבל טיפול פסכולגי הוא לא סטיגמה .

ולי נראה שהוא נחוץ לך .

בהצלחה והרבה אושר ושלווה .

שלום לך, אני מאד מסכים עם אלי- מאד כדאי שתפני לעזרה פסיכולוגית, על-מנת ללמוד כיצד לפרוק מתחים, ואיך להתמודד עם דחפים. תצטרכי לפענח בטיפול מה מוביל למתח הפנימי שמצריך את הפורקן שלו בדרכים ההרסניות שתארת. ניסית כבר להעזר בטיפול?

אני יקרה. יש לי הרגשה שבינך ובין אמך נוצרת דינמיקה שיש בה מרכיבים של הרס: נראה שאת מאותתת לה בכל כוחותייך על מצוקתך והיא שלא יודעת להתמודד עם מה שאת מביאה בפניה סוג של מתעלמת מה שמביא אותך להקצין בהתנהגויות ההרסניות. לפעמים הדרך הכי טובה היא להכניס אדם שלישי למערכת שיעזור להבין ולפרש נכון את הסימנים. האם את יכולה לפנות ליועצת בית הספר? מה קרה עם אחותך?