קשה לי להסביר זה לא התחלה אמצע וסוף זה דברים שגרמו לי להחלים מדכאון חרדה ופחד, העלו את האינטלגנציה שלי את הבטחון, וזה המעט כי זה השליך לכך שחקרתי את כל אחיי לא אישית אלא מזכרון של השנים התחלתי לקשר למה ואיך ודברים מרתקים שלא להאמין.

בנוסף עשיתי כמה דברים איני יודעת איך לקרוא לזה, לקחתי מהבן ומהבת זכרון ילדות לא הכי שכוח לדעתי ופירקתי לגורמים ובמקומם ללא ידיעתם עשיתי בדייקנות כאילו הם זו אני רק אחרי שבוע שראיתי שאין יותר מילה על הנושא אז עוררתי את הנושא והתגובה הייתה קשה לקליטה, ואז סיפרתי להם והסברתי להם פשוט רציתי שיבינו את הדרך בא אמא השתחררה מטראומות אם כי הבן הבין ישר אך למרות שהבין רציתי שידע שגם הדבר הקטן הזה לכאורה עלול לפתח עם השנים הפרעה קשה יותר. בהזדמנות אשתף מה זה.

אחכ עשיתי משהו מרתק מרתק שאותו איני יכולה לחשוף עכשיו וכשהבאתי לבת שלי ליישם את זה, הדמעות זלגו ולמה? כי מה שעשיתי אילץ אותה לראות את עצמה כילדה בסיטואציה הזו ממנה הבינה הילדה שלי שהילדה שבה עדיין תקועה שם בגיל חמש לא סולחת כועסת על שטות רצינית וזאת כי רק הייתה ילדה והבינה ושאלה רגע זו הסיבה בגללה אני מגיבה כך וכך? אבל זה עם כל מיני תוספים דיבובים ודמויות אני עדיין לא קולטת את זה אך מאמינה בעצמי. כלומר אוטומטית כשלכאורה המאסה הכבדה שלי ירדה בום מצאתי עצמי צצמודה לילדי לא בכוונה כאילו הכל מוכתב לי מלמעלה.

לא רוצה להתפאר יותר מידי אך גם כאן הבנתי כמה הייתי עם תובנות בעבר כאמא צעירה וגרושה, כשההורה קורא לילד למשל בגיל 13 והבן למשל צועק או מתחצץ תרדי ממני, ברור מה הרוב יגידו לילד, אני לא תקפתי ולא הגבתי ממקום של שב בשקט, להיפך הגישה שנהגתי עם ילדי הוכיחה לי היום כמה עשיתי דברים בלי להבין את המשמעות שלהם מבחינה פסיכולוגית של ילדות עבר וכו.

אז יש עולם שלם שעלי לשתף וגם יודעת את הסיבה לרזון הפתאומי, לכל פיפס שלי הכל התגלה לי ואני פשוט את אמא שלי בזכרון עיבדתי מאז היותי בת שלוש ואז את אבא והכל אוטומטית רצים לי תובנות בכמוניות למוח שלא יכולתי להספיק לרשום ורק התענגתי.
למשל השבוע בעקבות זה שסיטואציות מהחיים ישר מעלות לי כאילו איך קוראים לזה כאילו לדמות את זה למשהו אחר כמו שאני אומרת שגורמי הטיפול מזלזלים בי כמו שזלזלו בי מורים למשל. חשבתי רגע ואז אמרתי רגע אבא היה מספר סיפורים מושבע כל אימת שביקשנו והיה שולף סיפורים מהמותן מרתקים כשעה וחצי וכולם עם מוסר השכל, לא מאמינה שעד היום לא שאלתי אותו מאיפה הסיפורים, אבל כבר לא אשאל אני קיבלתי תשובה. אבא שלי אכן איש חכם נבון והכל בצניעות בחוכמה בשקט אבל גיליתי את זה וארחיב בהזדמנות אני עייפה.

אז מי יכול לומר לי אם יש מקום שם יכולים לעזור לי לפתח את זה, לא לכיוון טיפולי, אלא לעסוק במשהו כזה חקר נפש האדם גם שנים כקלדנית שופטים לא אשכח הייתי כל פיפס בשפת הגוף ותגובה ואם היא מתאימה למשפט וגם בתמלולים. לאט אט גיליתי הכל וזה חייב להתחיל מעכשיו לא מתכוננת לוותר על החיים גם אם אני בת חמישים.

תודה