שהר יקר. כל הכבוד לך שאתה אח מסור ואחראי ומוכן כנראה לעשות הרבה על מנת לסייע לאחיך. הייתי מאוד רוצה לתת לך מענה ברור איך לטפל בתופעה הזו, שמביאה כאב לא רק לאחיך אלא גם למי שצופה בו בחוסר אונים. מאידך, זה יהיה לא נקצועי ולא נכון לתת לך מענה מבלי להכיר את אחיך. אני מאוד מציעה שתקבעו עם פסיכיאטר שמומחה באוטיזם. התופעה שאתה מתאר איננה חריגה ויכול להיות שבאמצעות כאב הנפילה אחיך מונע מעצמו כאב אחר של הרעש. מומחים להתנהגות הזו יכולים להדריך אתכם כמשפחה איך לטפל בו ואיך להגיב ואולי גם לטפל בו ישירות. האם יש לכם מומחים כאלו שאתם מתייעצים איתם?

לא כידוע לי, לא אובחן ע"י פסיכיאטר בכלל, ההתנהגות הזו אופיינית אצל אנשים עם אוטיזים? יש לה שם שאוכל לקרוא עליה עוד?

תודה רבה על העזרה,

שהר 

שהר יקר. לאנשים אוטיסטים ישנה בעיה של חוסר ויסות חושי. מה שלך נשמע קול פעוט עבורם זה רעש שמחריד את כל החושים.דברים שחולפים ליד רוב האנשים "מראות, קולות, ריחות, רגשות. האוטיסט קולט ב"פול ווליום" וזה כל יום כל היום. כמשפחה הנכם זקוקים למומחה באוטיזם אשר ילמד אתכם איך לנהוג במצבים הללו. חשוב גם שאחיך יהיה מטופל ע"י פסיכיאטר המבין באוטיזם. יכול להיות שהוא זקוק לטיפול תרופתי כרגע שיסייע לו עם מה שאתה מתאר. האם הנכם מלווים מקצועית?

כן, מאז שהתחיל לקבק פירקוסים (מגי 7 בערך ) הוא מטופל ע"י רופא מומחה, לאורך השנים הובחן מפסר פעמים בעזרת EEG, וגם מספר פעמים ע"י ניורולוג מומחה, אחרי שתחיל ליפול אני חשבתי שישנה בעיה פסיכולוגית לא חשבתי על אוויסים כי חשבתי שאוטיזים לא יכול להתפתח אצל אנשים במיוחד לא בגיאים 15+, כניראה טעיתי, אני ומשפחתי הולכים להעביר מידע שקיבלתי בפורם זה לרופא המטפל שלו בכדי לדעת איך לעזור לו, מקווה שהפעם תוספת תרופתית תוכל להקל עליו ולהחיזר אותו לחיים הנורמאלים שכמעט שכח. הוא כל הזמן חי בפחד מליפול ומוולה את כל היום יושב וזה רק מזיק לו ומחמיר את מצבו.

אשמח לכל הכוונה נוספת של חומר לקרוא וללמוד עוד על מצבים דומים, או שמות בלשון מקצועית בכדי לחפש וללמוד עוד דברים איך לעזור לו מול הרופא המטפל שלו. תודה לכם מכל הלב,

שהר

שהר היקר!
לפי התאור שלך רוב הסיכויים שלא מדובר באוטיזם. כי אם היה מדובר באוטיזם זה לא היה מופיע מייד אחרי המלחמה. זה נראה קשור לחוויה שאחיך חווה של נפילות הקטיושות ושל חרדה שבאה כתוצאה מהחוויות שעבר במלחמה שהשפיעו עליו מבחינה נפשית. טיפול בחרדות בהחלט יוכל לעזור לו. זה בהחלט יכול להיות משהו נקודתי כתוצאה מהמלחמה כפי שנראה מסיפור הרקע. מומלץ לפנות לבעל מקצוע ולהדגיש שהכל התחיל כתוצאה מחווית הקטיושות הנופלות. 
כל טוב

מתן

שהר יקר. אני מתנצלת, משום מה הייתי בטוחה שכתבת שמדובר באוטיזם. בכל מקרה לא סתם כתבתי את הדברים מאחר וזו התנהגות אופיינית באוטיזם. יחד עם זאת ממש לא ניתן לקבוע אוטיזם דרך האינטרנט. ספר לי עוד: איך אובחן אחיך?, האם הוא יוצר קשר עיין?, מתקשר?, לומד?, ספר עליו קצת יותר...

אין שום בעיה, להפך לאור המדע שקיבלנו בפורם זה נרצה בפיגה הבאה של אחי עם הרופא המטפל שלו (בעוד כמה ימים) לראות איך ניתן לבדוק אם באמת מדובר באוטיזם או דבר פסיכולוגי, העזרה שלכם מאוד עזרה לנו כמשפחה שאולי נוכל בקרוב לעזור לו ולהקל את כאביו.

הוא נולד כאח תאום, בחודש השביעי בלידה מאולצת בגלל חשש על חיו, אחי התיאום השני הוא בריא 100% לומד הנדסה ושחקן קרקס פיזית בריא לגמרי. אחי השני  (שלגביו אני כותב בפורם) נולד חלש : ההתפתחות לו הייתה איטית - רופיאם לא האמינו שיוכל ללכת או לכתוב (להחזיק טוב בידיו), הורים שלי לקחו אותו לאורך כל השנים לטיפילים שונים דבר שאפשר לו להסתגל בבית הספר - לדעת לכתוב וללכת ולתקשר עם הסביבה עד כיתה ז' אני חושב הוא לא יכל מבחינת חשיבה להסתדר עם מה בית הספר מלמד הם העבירו אותו לבית ספר לילי ולמד בערבים במטרה אחת שתהיה לו מסגרת מחוץ לבית למד עד כיתה י' והפסיק. מגיל 7 בערך הוא התחיל לעבור פירקוסים, הגוף שלו רועד (נשאר בהוכרה מלאה) פשוט הגוף שלו כאילו מתחשמל כפפות הידים שלו מתקפלות הפה שלו סוטה קצת למשך כמה דקות והכול חוף. הוא אובחן מספר פעמים ב EEG, אין לו אפלפסיה, לא יכולו לזהות מקור ההתקיפים - איך שהבנו מהרופאים שלא ידעו איפה במוחו מקור ההתקפים הללו. הוא לקח תרופות וחיי באופן טוב יחסית מבחינה שהיה מעורב חברתית (קשה לו ללכת ולרוץ אבל לא הייתה לו בעיה ללכת אפילו למחרקים בשכונה או לשחק כדור רגל בחצר), בלילות או כשהוא חש סחרחורת ( לא ברור לי מה הסיבה לה, יתכן והתרופות שהוא לוקח), במקרים אלו אמא יישנה או מלווה אותו כל הזמן כי הוא חושש מפרקוס עד שזה חוף לו.

לפני מלחמת לבנון השנייה, כמה חודים לפני, הוא עבר מקרה חרדה אחד בו נהג ההסעה שמחזירה אותו מבית ספר שלו עצר לו במרחק של כ- 20 מטרים מהבית ( אנו גרים במורד גביש שכונתי פנימי) הוא נאלץ להתמודד בלרדת את הירידה עד לבית לבד ולצערי הוא נפל ונחבל ומאז סירב לחזור לבית הספר, אחרי זה נפל קלות בעיקר בגלל הליכה לא תקינה, ואז הגיעה המלחמה, ערות קטיושות נפלו בסביבה היו הרוגים, ובצהריים אחד נפלה לנו קטיוה ממש קרוב לבית, אני הייתי יישן וזוכר שקמתי על הצרחות לו הוא נבהל ונעל את עצמו בתוץ החדר היה לנו קשה להרגיע אותו, לכולנו היה קשה אבל איך הוא עם חלוף המלחמה הכול חזר לגרה, אני לא זוכר איך זה התחיל אבל היו מקרים בהם קוך של נפילת חפץ לו קטן הבהילה אותו והוא פזוט נופל כל הגוף שלו כיאלו נקפא ונופל אפילו אם תהיה בסביבתו חפץ או משהו שהוא יכול להחזיק בו לא פשוט לא עושה זאת ונחבל, כמעט אין פינה בראש שלו בלי סימן נפילה, הפנים גם ולאחרונה הוא נפל על הרצפהוהשיניים שלו הקדמיות שלו נפצעו ובמיון עקרו לו אותם והולך לעבור השתלה בקרוב.

לגבי איך הוא מגיב כשנופל: קורה שאנו יושבים (מספר אנשים) מדברים ובמקרה הבת שלי מפילה משהו על הרפצה הוא יפול. יכול להיות שהוא יוצא מהחדר שלו ואם אני אהיה בטווח הראיה שלו דבר זה עלול להפתיע אותוף אז תמיד אנו אומרים לו שישים לב אם משהו בקרבתו, לפעמים גם הוא רואה למשל את הבת שלו משחקת בצעצוע וברגע שהצעצות מוציא צליל הוא יופתע, גם אם הוא מכיר את הצעצוע. פתיחת בקבוק קולה מפתיעה אותו לפעמים, כל קול לא משנה עד מה הוא זניח ומרבית הפעמים אנשים מסביב לא יודעים מה הפתיע אותו הוא פשוט נופל. עם כל ההתפתחות של תופעה זו ובמיוחד אחרי שהפציעות שלו הפכו להיות קשות יחסית, הוא לא מעז לצאת מהבית, הוא יושב מול המחשב כמעט כל היום ומסרב לקום, הוא מעדיף שמישהו מאתנו ילך לידו כשהוא עובר ממקום למקום שלא יפול, הוא לא יעמוד אף פעם, יעדיף לשכב על הרצפה או לשבת עליה ולא יעמוד לא משנה מה האווירה בסביבה.

מקווה שלא כתבתי הרבה, ניסיתי לתאר את המצב כמה שאפשר