התשובה בתחילת הכתיבה שלך?למה אתה לא נוטל כדורים.החרדה יותר מפחידה מהכדור.זה עוזר.תאמין לי ידידי. כנראה שהתרוקנת מכל החומרים החיוניים המוח שגורמים לחרדה.ואתה צריך לספק זאת באופן מלאכותי.זה כמו בית בלי חשמל...חבל על הזמן שאתה מבזבז...רוץ לפסיכיאטר וקבל מרשם.ואל תתיאש...גם אני הייתי בסרט הזה .ידידי. שיהיה לך המון בהצלחה ורפואה שלמה אמן ונשמע ממך בשורות טובות.תחזיק מעמד .אתה לא לבד!!!!!!

אכן לכל אחד הדרך שלו, ואני מתרשם שיתכן ועלית על איך אתה צריך לחיות ולהתמודד עם קשייך. לך על זה, ייתכן שכעת זה המתאים ביותר, אולי בזמן אחר יתאים משהו אחר, שיהיה בהצלחה!

אני מתמודדת עם חרדה ונמצאת במגמת עליה ושיפור במשך מעל לשנה עם המטפלת שלי, ללא כדורים. אף פעם לא לקחתי כדורים וידעתי שאני לא אקח. למרות כל פסיכיאטר וקב"ן ואדם שניסה לשכנע ולדחוף לי אותם ידעתי שזה לא זה. קשה לי מאוד להסכים עם הטענה שזה כימי וש"חסרים חומרים במוח", לא משנה איזה פסיכיאטר יאמר לי את זה בצירוף תעודות. ההתמודדות עם חרדה היא לא דרך הגלולות עצמן, שלדעתי משמשות כמין משככי כאבים, אלא דרך תהליך של חשיפה ממושכת ומכוונת לדברים שמפחידים אותך וחלק מהם, כן, גם ההתקפים והחרדה עצמה. זה תהליך איטי יותר בלי כדורים, אבל לי לפחות זה תמיד הרגיש נכון. אתה מרגיש כל שינוי ומקבל בטחון יותר ויותר שהשליטה היא בידיים שלך. אני אהיה ישירה ואמליץ לך כן לנסות להתמודד ללא כדורים, אבל עם למצוא מטפל טוב שתתחבר אליו. ברור שאם קשה מאוד ויש צורך בהקלה אפשר לקחת אבל זו לא האופציה המועדפת עלי בכל מקרה. משם צריך ללמוד לסמוך על המטפל, וזאת דרך ארוכה, מעניינת ומקסימה, שמלווה בהרבה הקלות, עם המטפל הנכון, וגם בשיפור. (: בהצלחה המון המון, והנה לך מישהי שגם הלכה בדרך משלה. אתה לא לבד!!

רק רוצה גם לציין שהחרדה שלי היא חרדה כללית שהתפשטה לכל תחום אפשרי והדרך שבחרתי היא לא פשוטה בכלל. ברור שקשה בטירוף לפעמים. ברור שיש נקודות משבר. אם קצת לשפוך (גם הפעם הראשונה שלי בפורום ובאתר בכלל אז יש לי דחף היסטרי לשתף דברים) כבר לא יודעת כמה שנים אני מתמודדת עם התקפי פאניקה, חרדה כללית ומתמשכת, חרדות קטסטרופליות, כאב פסיכוסומטי ואלוהים מה לא. אבל זה מה שהרגיש לי נכון, יחד עם כל הפחדים. דווקא חוסר השימוש בכדורים הוא שנותן לי את הבטחון שהכול טמון בהתנהגות, בראש ובמנטליות שלנו. אולי יום אחד אני גם אבחר בדרך שונה, אבל לך עם הלב שלך ואל תתן לאף אחד להגיד לך מה לעשות מבלי שתסכים לזה.

'אולי יום אחד אני גם אבחר בדרך שונה, אבל לך עם הלב שלך'- אכן כל אחד ואחת והדרך אותם הם מתווים. הדילמה ביחס לטיפול תרופתי עולה שוב ושוב כאן בפורום, ולכל אחד ואחת מענה שונה, שאולי גם נכון לאותו רגע.

בראייתי תרופות אינן באות במקום עבודה עצמית, בין אם דרך טיפול נפשי, ובין אם בדרכים אחרות. תפקיד הטיפול התרופתי למתן את עוצמת הסימפטומים על מנת לאפשר לפרט להתפנות מהיות משועבד לסימפטום, לאפשרות להתחיל להתבונן על עצמו, ולפענח את מפת חייו שתורמת לקיומם של החרדות, הדיכאונות, והשילוב שלהם. 

מחזקת את דבריו של מיכה. תרופות הנן עוד כלי בהתמודדות מול חרדה ודיכאון, ישנם אלו שהטיפול התרופתי הציל את חייהם וישנם אלו שיצאו מהמצב הקשה בדרך אחרת. אסור לשפוט. איננו יודעים מספיק על ההפרעות הללו בכדי שנוכל לפסוק באופן נחרץ מה נכון ומה לא. מה שבטוח הוא שכל אחד צריך לעשות את ה"מסע" שלו ולהחליט מה נכון לו.

מתמודדת צעירה יקרה. אני מאוד מתרשמת מהכוחות שלך, הנחישות והדבקות בדרכך. אשמח שתספרי יותר עלייך, ממתי החלה החרדה?, בעקבות מה?, מה הכי עוזר לך?