אופירה- אני מבין שמאד נפגעת מהמטפלת שלך. אני חושב שחיוני שתדברי עמה בפגישה הבאה על תחושותייך. אני מקוה שהיא תדע לשוחח עמך על מה שקרה באופן שיקדם את התהליך הטיפולי.

היא כבר כתבה לי שטיפול עלול להיות כואב, כן הוא יכול לכאוב אבל כשמדובר בנפש של בן אדם אני חושבת שאפשר להיות יותר רגישים. היא כבר אמרה לי פעם אחת שאני אובססיבית, אז פעם שנייה לקרוא למישהי לא נורמלית את אמורה לטפל ולעזור לי לא לגרום לי לרצות למות!!! ואני כבר דיברתי איתה פעם אחת על זה, אבל היא עשתה את זה שוב אז זה גורם לי לחשוב שאולי אני מקרה אבוד ואין טעם, גם ככה אני מרגישה לבד, ואני מתמודדת עם הרבה קושי לבד אני לא יכולה לשאת יותר מידיי.

זה נכון- טיפול נפשי הוא תהליך לא קל! הוא לא קל משום שהמטופל או המטופלת מגיעים אליו בסבל, עם רגישות ופגיעות רבה, זקוקים להבנה. העניין הוא שהטיפול כרוך גם בטיפול באותה רגישות, שקרוב לוודאי מובילה בחיים הרגילים להיפגעות, לניתוקי קשרים וכו'. נפגעת מאד מכך שהמטפלת כינתה את התנהגותך אובססיבית- אני יכול להבין את תחושת הפגיעה, אך חשוב לשים לב שהיא לא כינתה אותך 'לא נורמלית', אך כך את פרשת את עמדתה כלפייך. אני עדיין חושב שעלייך לדבר על זה איתה עוד ועוד בכדי לנסות להחלץ ביחד מהמקום הנוכחי: בעיני זה תמצית של העבודה הטיפולית, שכן היא נוגעת לשיח עם המטפלת על נקודת פגיעות שמתרחשת בטיפול עצמו. בהצלחה בעבודה הקשה באמת!

הי אופירה

תחשבי על כך שעזרת לחברה במשך שנה ושהיית לה למפלט. היית שם בשבילה גם באמצע הלילה. זה לא מובן מעליו.

כמה נתינה יש בך

כן אבל מצד שני אני מוגדרת כאובססיבית ואימפולסיבית כי זה חלק מתופעות ה- ADHD אז אני מרגישה שאני לא נורמלית ואנשים לא נורמלים לרוב נמצאים בבית משוגעים בהסגר, אז אני מעדיפה לסגור את עצמי בבית לפחות להיות באווירה ביתית ולא בבית חולים, גם אותה חברה עכשיו אמרה לי שיש לי נטייה לאובססיביות אז באמת עדיף שאתרחק מכל העולם אני לא רוצה להזיק לאף אחד מעצם העובדה שאני לא נורמלית.

עדיף להיות בבית אני אתקשר עם העולם החיצון דרך המחשב

אופירה יקרה. פרידה היא מוות בזעיר אנפין...את כרגע במצב של כאב נפשי גדול, פגיעות וחרדה וכפי הנראה (מה שלחלוטין נורמאלי) אינך יכולה לשאת דבר אשר נדמה לך כביקורת. לאור האופן בו את מתבטאת וכותבת אין לי ספק שאת נורמלית וכמובן שמקומך איננו בשום מקום רחוק מהציוויליזציה. אנא אל תפעלי מתוך כעס ובדקי אם את לא "תופסת" את הפסיכולוגית שלך "על המילה", האם באמת היא משדרת לך שהיא חושבת שאינך נורמלית?

אבל אני הגעתי למצב שאני יוצאת מהבית מוקדם בבוקר וחוזרת מהר הביתה כי אני מפחדת להיות בסביבת אנשים, אני מפחדת להפגש, לדבר אני מרגישה סוג של לחץ כשאני בחוץ, כי כל הזמן המחשבה בראש שאני אובססיבית, שאני אימפולסיבית, ובקיצר לא נורמלית לחברה, ואני גם מפחדת להגיד דברים למטפלת שלי כי אני מרגישה ששופטים אותי, בכלל יש לי בעית פרשנות בראש אז זו עוד סיבה למה לא כדאי ליצור קשרים עם אנשים כי אני מתרגמת דברים שאומרים לי לא נכון אז מה הטעם?...

אופירה יקרה. האם כל דבר שאומרים לך את מפרשת לא נכון?, האם כל האנשים בעולם פוגעים בך?, האם כך את מרגישה כבר זמן ארוך?, האם ישנם אנשים שאיתם את מרגישה בטוחה?, האם זו הפעם הראשונה שלך בטיפול?

לא כל דבר שאומרים לי אני מפרשת לא נכון, זה קורה בעיקר בדברים שקשורים לרגשות, כרגע אני לא מסתובבת עם אנשים כל כך אז לא פוגעים בי, ולא כולם פוגעים בי אבל אני לא רוצה לחכות שזה יקרה, אני מרגישה חסרת ביטחון כבר המון זמן, אני עברתי דברים בחיים שקשה לי לסמוך על אנשים וכל פעם שאני מרגישה שאפשר לסמוך או להרגיש בטוחה עם אדם מסויים אותו אדם בסוף פוגע בי, ולא זו לא הפעם הראשונה בטיפול, אבל זו כן הפעם הראשונה שאני מטפלת בבעיה של ה ADHD שמסתבר מכילה הרבה קשיים רגשיים ורק עכשיו גיליתי את זה. אני מתמודדת עם הרבה קושי בחיים שלי לבד, לא תמיד אפשר לספר הכל, גם המטפלת שלי אמרה שאנשים לא אוהבים אנשים שרע להם ובזה שאני אדבר על כמה שקשה לי כל הזמן אנשים עוד פחות ירצו להיות איתי, אז ככה שאני במצב הנוכחי מעדיפה לא להתקרב לאנשים כי אני לא רוצה להעיב על אחרים עם הצרות שלי.... גם ככה נאמר לי שאני אובססיבית...

אופירה יקרה. את מתנהלת בעולם כרגע עם המון פגיעות. מכירה את זה שהשן שלך פגועה והשורש חשוף וכל דבר כואב אפילו מעט אוויר?, אינני בטוחה שאנשים רוצים לפגוע בך, אנשים לא תמיד חושבים באופן מדוקדק על כל מילה שיוצאת מהפה שלהם וכאשר העצבים שלך חשופים ואתה כולך פצע פתוח ומדמם כל מילה נחווית כמו זריית מלח - שורפת וכואבת. דבר נוסף שחשוב הוא שאנשים (רובם) יכולים לסבול ואף לאהוב גם אנשים שמקטרים גם כאלו שרע להם כל הזמן וגם אובססיביים כל זאת בתנאי - שיקשיבו להם גם. שיראו אותם, שיתיחסו אליהם. האם את מרגישה שאת גם מעניקה מעצמך לאחרים?