אפרים יקר. אני מבינה את התסכול והכאב. ברור, שכרגע חברת אנשים איננה גורמת לך לשימחה וליציאה מדיכאון, מאחר ואנשים "תובעים" ממך כוחות שאין לך. כשאתה עם אנשים - אתה אמור לדבר, להתייחס, להגיב וזה דורש אנרגיה, שכנראה מותירה אותך מרוקן ועייף. במצב של דיכאון - שום דבר איננו מעניין או מרגש. מה עושים? מה שאני אומר לך עכשיו אולי לא כל כך ימצא חן בעינייך: אתה צריך לנהל מלחמה על עצמך, לא לאפשר לעצמך לשקוע. לבחור חוגים, פעילויות (אפילו שכרגע אין לך שמץ עניין בהם) ולהכריח את עצמך - ממש להכריח, ללכת ולהשתתף בהם. האמן לי שבדיכאון אני מבינה. ברירת המחדל היא לשכב במיטה, לא להוציא אנרגיה אבל כך הדיכאון רק מעמיק וכשנלחמים איתו - יוצאים לאוויר ומתחילים לספוג דברים אחרים (לאו דווקא אנשים) לאט לאט, הדיכאון נחלש, עוזב. מה דעתך?

אורית יקרה.הלואי שזה הסיבות למצבי זה,כי אז באמת היתה לי תקוה שהמצב ישתפר.הענין המרכזי הוא שהשקפת העולם שלי שלילית ביותר כל חיי ואני ביקורתי מאוד.כלפי עצמי,זולתי והעולם בכללותו וקשה לי לקבל דעות,מחשבות ומעשים של אחרים שלא מתאימים לשלי ואין בן אדם אחד בעולם שיחשוב כמוני או יתנהג כמוני ולכן קשה לי עם אנשים בנוסף כמו שכתבתי יש הרגשה עמוקה שאני לא מספיק טוב לעומת אחרים שאין לי מה להציע והרגשה תמידית של חסימה רגשית,לאהוב אחרים,חוץ מזה שיש לי בעיה בקשר פיזי עם אנשים,לגעת להתחבק ולא לדבר בכלל על מגע מיני.איך אני מתגבר על התחושות האלו או מסגל לעצמי ראית עולם קצת יותר חיובית ולא להיות ביקורתי כל הזמן ולראות רק את השלילי בכל דבר.תודה  על ההתיחסות המהירה.

אפרים יקר. אתה לא. אתה לא מסגל לעצמך ראייה חיובית ואתה לא מציע ולא מחבק ולא ולא.....אתה צריך מאמן מנטלי שיעבוד איתך מאיפה שאתה נמצא עכשיו. אתה צריך להכניס לחיים שלך דברים חדשים, פעילויות, לימודים, עיסוקים ככל שתכניס יותר דברים כך הביקורתיות ושאר הדברים יתמעטו, פשוט יהיה להם פחות מקום כמו בדיסקט של מחשב....אתה עסוק כל הזמן במה אתה חסר ןמה אין לך. ממקום זה אי אפשר לצמוח. אתה לא יכול לשנות את עצמך בכוח אבל אתה כן יכול לשנות את הפעולות שלךאת המקומות בהם אתה נמצא. זאת עבודה מאוד קשה שלא תטעה אבל בסופו של היום היא תוביל לשינוי. האם אתה מוכן?

אפריים מה שלומך. בטח תשמח לדעת שהבעיה שאתה מציג מוכרת וידועה וקיימת אצל בני אדם רבים, לפיכך גם התאימו לבעיה זו מגוון של טכניקות שעוזרות בענק וזאת למרות שבדרך כלל בני האדם שיש להם בעיות כדוגמת מה שכתבת לא ממש מאמינים שיש עבורם פיתרון (זה מאפיין את סגנון החשיבה - להאמין שכלום לא יעזור וכדומה). אני מסכים עם מה שכתבה אורית שהדבר היחיד שאתה צריך לעשות זה להסכים לנסות טיפול - להבין שחוסר האמון בתוצאות הטיפול הן חלק מהבעיה ולכן לאפשר לעצמך לנסות בבחינת אם לא יעזור לפחות ניסיתי. מניסיוני אני מוצא שטיפול קוגניטיבי התנהגותי שמשולב בטכניקות אימון אישי מאד יעיל לבעיות שאתה מעלה, שווה לנסות טיפול כזה או דומה כי התוצאות מהירות ולטובה.