מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדה בולימית בצבא

בולימית בצבא

דניאלי
28/06/15 23:25
2 תגובות

התחלה של בולימיה בצבא מבקשת עזרה!



שלום לכולם אני חיילת בת 20, לפני כשנה וחצי התגייסתי להיות מדריכת כושר קרבי עברתי את הקורס והטירונות בהצלחה ללא שום בעיה.



יום אחד באחד מן הסופי שבוע הייתי עם חברים בים והם התחילו ללעוג לי שאני לא נראת כמן מישהי שהיא מדריכת כושר,  שיש לי רגליים ענקיות ושאני לא פורפרציונלית. בראשון למחרת התחלתי דיאטת כסאח שבה ירדתי 5 קילו בתוך חודש וחצי ! הייתי מתאמנת כל יום לפחות פעמיים ובסופש הייתי חוזרת לבית טורפת וזוללת את כל המקרר ואז מגדישה אשמה ומגעילה והולכת להקיא הכל.. אם לא הייתי מצליחה להקיא הייתי שותה תה טיבתי או אוכלת תוספים תזונתיים מהקופסא בכפית.. זה הגיע למצבים שהרגשתי כל כך רע עם עצמי שבמקום ביום שישי לצאת עם כל החברים אחרי הארוחה הייתי יוצאת לרוץ 10 קילומטר כדי להוריד את כל מה שאכלתי! בבסיס נייתי עושה לי ימי צום שלמים וכמובן פעילות גופנית ואם הייתי עדיין מרגישה שזה לא מספיק לי אז עוד חומרים משלשלים... בחודש פברואר פקחתי את עיניי והבנתי שאני בבעיה החלטתי ללכת לתזונאי שיסדר לי תפריט יומי ותוכנית אימונים , בחודשיים הראשונים עמדתי בה יפה אבל אחרי כל ארוחת צ׳טינג שהוא נתן לי הרגשתי מגעילה לא יכלתי להסתכל על עצמי במראה רציתי פשוט להרוג את עצמי ובייתי הולכת ורצה שוב מלא זמן או מנסה לשלשל הכל... אבל הרגשתי איכשהו טיפה יותר טוב.. אני מעלה תמונות לפייסבוק שלי עם בגד ים כי אני מרגישה שהלייקים הם מן חיזוק חיובי אבל בעצם אני יודעת עמוק בפנים שכולם חושבים שאני שמנה עם רגליים גדולות וגוף מגעיל..



לאחרונה עברתי בסיס רחוק מהבית שהייתי רגילה להיות קרובה אליו רחוק מהחברים והמשפחה אני פה כבר שלושה שבועות ומרגישה רע אני ירדתי 2 קילו בשלוש שבועות ואני מרגישה שאני רוצה להגיע למשקל 48 לפחות(שוקלת 56) אני מרגישה שמשהו דפוק בי שאני לא נוגעת בחדר אוכל ואוכלת רק את האוכל שלי ומשלשלת אותו אחרי זה.. מרגישה שהגוף שלי חלש ומגעיל ולא יכולה לסבול את עצמי בא לי לחתוך את הורידים..



אני לא יןדעת מה לעשות עם ללכת לקבן ולהגיד לו את כל מה שעובר עליי? או מה לעשות? חשוב לי להמשיך בשירות הצבאי שלי עד הסוף בסהכ נשארו לי רק חצי שנה אבל אני מרגישה שאם אני אהיה רחוקה כמו שאני עכשיו אני פשוט לא אשרוד.. אני לא רוצה לצאת על נפשי אני רק רוצה להיות קרובה לבית כי שם אני מרגישה יותר תמיכה למרות שההורים שלי לא יודעים על הבעיה..



מה לעשות?? ללכת לקבן? המפקדת שלי מגעילה ולא אכפת לה מכלום אני לא מרגישה בנוח לבוא ולשפוך בפניה את ליבי.. בבקשה תענו ותעזרו לי אני כל יום בוכה לפחות 3 פעמים ומרגישה חסרת אונים..



תודה לעוזרים



תגובות

אנונימי-64
29/06/15 17:10

שלום דניאלי מה שלומך. לדעתי חשוב שתפני אל הקבן (או דומה לו באזרחות)  מה שאת מתארת נשמע כמו התחלה של בעיה שחשוב מאד לטפל בה כמה שיותר מהר כי ככל שעובר הזמן הריפוי יותר קשה ופחות מצליח. אני רוצה לשבח אותך ששמת לב שזה קורה לך והצלחת להבין שאת בבעיה ושחשוב לטפל. שימי לב שיש כאן פורום של הפרעות אכילה (נראה לי שזה הכיוון) שאפשר לשאול שאלות ולקבל תשובות מה כדאי לעשות ואיפה

דניאלי יקרה. אני מרגישה שאכן נכנסת לתוך "לופ" של מצוקה נפשית שהולכת ומסבכת את עצמה. יש לי הרגשה שבבסיסך את אדם בריא וחזק ולא במקרה עברת טירונות בקלות והפכת למדריכת כושר קרבי. מעבר לכך אין לי שום ספק שאת אדם אינטיליגנטי ובעל איכויות רבות (אני מרגישה מכתיבתך) הדאגה שלך כרגע צריכה להיות מציאה של האדם שיסייע לך להתחבר חזרה אל עצמך, שנשכחה בתוך הגלגל האיום הזה של הניסיון לשמור על משקל נמוך. מסכימה עם עידן שדחוף ביותר ללכת לפסיכולוג שמבין בהפרעות אכילה שיסייע לך לצאת מהמקום האפל אליו נכנסת. אנא פני בדחיפות לטיפול. אינני רוצה לתת לך עצות "אינסטנס" בדקי עם המטפל האם את יכולה להישאר בצבא או שאולי המחיר גבוה מדי. מעבר לכך אני מציעה לך להפסיק להעלות תמונות של עצמך - את אינך רק גוף אלא גם נפש ושכל וכרגע ההתמקדות בגוף וחשיפתו (ולא משום המראה שלו) מעוררת בך רגשות רבים שכלל לא בטוח שקשורים למציאות החיצונית. מה דעתך?