אני חדשה באתר, ובכלל בכל הנושא
אני גם לא לגמרי בטוחה שזה דיכאון, אבל מחיפוש קצר שעשיתי באינטרנט הבנתי שכנראה זה רמה מסוימת של דיכאון
באוגוסט האחרון החל לי פתאום תופעה שאין לי מושג איך להגדיר - מעין פחד פנימי וחרדה עצומה לגבי העתיד שלי בכל מיני רמות [ קריירה, זוגיות, חברים], קמתי בוקר אחד עם תחושה של קוצר נשימה, וזיעה ותחושה עמוקה של חרדה בלתי נשלטת. מאותו רגע, במשך שבועיים בערך לא הצלחתי לעשות כלום או לחוות כלום כמו שצריך מלבד לחשוב מחשבות נוראיות על עצמי.
גם כשנפגשתי עם חברים באותו זמן, הרגשתי כאילו אני לא נמצאת שם, לא הצלחתי להנות, והמחשבות החריפו עד לכדי פריחה נוראית בכל הגוף.
מאז הביטחון העצמי שלי בריצפה ואני לא מצליחה להחזיר את עצמי להיות האדם השמח שהייתי
*מעבר לכך אני רוצה לציין שמאז שהתחלתי ללמוד לא נפגשתי כל כך עם חברים וזה גרם להתרחקות מאסיבית עד כדי כך שאני יכולה לומר שאין לי חברים בכלל, לפחות לא חברים שהם רק שלי (יש את החברים של חבר שלי שכשאנחנו יוצאים, אז אנחנו יוצאים איתם). אין לי משהו שהוא שלי, מישהו שאני יכולה לפרוק איתו חוויות, אני מאמינה שזה חלק מהותי במצב שלי.
מצד אחד יש לי הכל - מבחינה חומרית
מצד שני אני מרגישה שאין לי כלום בעולם הזה
למה זה ככה?