שלום קאיסו . אני אנסה לענות לך על השאלה ששאלת. ( שימי לב בבקשה שלמרות שיתכן שהתשובה מעצבנת כוונתי טובה ואני מנסה לעזור) התמודדות עם חרדה ודכאון היא מאתגרת ולא קלה כי היא מצריכה אותך לעשות בדיוק את מה שלא בא לך לעשות ואת מה שמפחיד אותך. התרגול שנחשב ליעיל במיוחד הוא הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי על שלוחותיו השונות (הטיפול מתאים למגוון בעיות). בסוג טיפול זה מאתגרים את המטופל (זה שסובל) להיות בתוך החרדה ולתפקד מתוך הדכאון. אחת הבעיות בטיפול הוא שבמקרים רבים סוג האישיות של המטופל הוא כזה שמראש בטוח (כהנחת יסוד שמקבלת חיזוקים בלי קשר למציאות) שכולם או נגדו או לא מנסים לעזור לו או שאין לו סיכוי להחלמה וכדומה ומצב זה גורם גם להרגשה שאין בכלל סיבה לנסות לטפל וגם שהוא בודד ולבד בעולם, שלא מבינים אותו ושלאף אחד לא ממש אכפת. אני יודע שזה מעצבן לשמוע אבל יש כאן שתי אמיתות: הראשונה היא שהמון פעמים באמת לאחרים לא אכפת (מה שבעצם הכי נורמאלי בעולם ) והשניה היא שבלי קשר לאחרים - מי שבאמת אמור לעזור לאדם הסובל זה הוא עצמו. נכון שקל יותר בסביבה תומכת ויחד עם זאת "כישלון" מהסיבה שהסביבה "לא תומכת" הוא בעיקר תרוץ והסבר למה לא לעשות (כי השינוי מפחיד אפילו שנראה שרוצים אותו) ולא מצב אמיתי אוביאקטיבי (למרות שלאדם הסובל נראה שלחלוטין הוא צודק ושכל מי שאומר אחרת טועה או נגדו). בקיצור תהליך של טיפול אצל מטפל טוב יוכל להביא אותך לשיפור משמעותי אפילו שבהרגשה שלך (אני לא אומר חלילה שאת טועה) אין לך את התמיכה שהיית רוצה לקבל מהמשפחה הקרובה, זו עבודה קשה, מאתגרת, מפחידה לפעמים ויחד עם זאת עם תוצאות מדהימות למי שמוכנה להעיז ולתרגל אותה. אני מאחל לך בהצלחה במשימה ואם יש לך שאלה שתרצי לשאול אשמח לעזור. עידן

היי

אני בחור בן 46 רווק ורגיש. גם אני סובל מחרדה חברתית. החלטתי איכשהוא שאני מנסה להפסיק לרחם על עצמי. אם רוצה לשוחח אני במייל gilzilber2@gmail.com

היי קאיסו, לגבי הדיכאון את יכולה גם לפנות לפסיכיאטר שיתן לך משהו טיפולי וצריך להמשיך גם בטיפול הפסיכולוגי. הרפורמה החדשה בבריאות הנפש מאפשרת לשלב את שניהם תחת קופ"ח ואולי השיחות יהיו זולות יותר אם בכלל בתשלום. לגבי הסביבה עצמה, קשה לה להכיר ולתמוך באנשים שהם לא כמוהם, שיש בהם משהו אחר. אני עם דיסתימיה (סוג של דיכאון) מגיל הילדות ועם התקפי דיכאון קליניים פה ושם וכל זאת התחיל כי אני בכלל HSP - Highly Sensitive Person בעלת רגישות יתר. כולם חושבים שהמצאתי את זה ולא ידעו איך להתייחס אלי בכלל. הלכתי יחד עם אמא שלי לפסיכיאטרית שהסבירה לה ומאז מאמינים לי, אבל עדיין קשה להם להבין. בנוסף הם לא יכולים להכיל אותי ולהתייחס אלי כמו שאני צריכה כי זה לא האופי שלהם (אני צריכה הרבה רגישות ורכות וחיבוקים וההורים שלי לא ממש כאלה :-( מזלי שבעלי מתייחס אלי נכון