להזכיר לעצמך שוב ושוב, שאת ראוייה , שמגיע לך,  מישהו אחר, מתאים יותר . למצוא דרך לטפח אמון זה , ואז יקל עלייך "לזרוק אותו".

בהצלחהההה נעמי

סמוק יקרה. ספרי בת כמה את?, האם זה הקשר הראשון שלך?, האם היו לך קשרים אחרים טובים יותר?. את מעלה שאלה מרכבת, מאחר ויש כאן אדם שכן אוהב אותך ובדרכו המסוימת גם ממלא אותך. נראה לי שחשוב שתקבלי סיוע מקצועי בכדי להבין לעומק מדוע את איתו ומדוע אינך יכולה להיות איתו. האם את חוזרת אליו רק מטעמי בדידות או נוחות או שמא יש כאן משהו אחר?, מה דעתך?

הי אורית, ראשית כל אני מודה לכולכם-ן על התגובות. אני חדשה ב״כמוני״ והיחס כאן מחמם לב. אני בת 27. היה לי קשר אחד טוב יותר למשך 3 שנים ועוד שלושה קשרים לא טובים רצופי פרידות וחזרות. אני בטיפול מקצועי, שהגעתי אליו בעיקר סביב נושא זה. מה שלא נותן לי מנוח, בין היתר, הוא הדלימה- האם לנסות להשאר בקשר ולעבור איתו תהליך בזמן הטיפול, או לעבור תהליך בטיפול ולאחר תקופה להתחיל קשר ממקום בריא יותר? (יתכן שהדילמה הזו כבר לא רלוונטית, כי שוב נפרדנו אתמול..) תודה

הי, חייבת לענות ,גם אם יכעסו עליי כאן. אני סובלת מדכאונות וחרדות מהילדות. התחתנתי בגיל 27 עם בחור שאהב אותי מאד אל לא ממש אהבתי אותו. היה נח, הוא דאג לי, פינק,ידעתי שאיתו אני מסודרת.אך חלפו השנים והרגש שהיה שם שלא היה כנראה מספיק הפך לשנאה. חייתי עם גבר ששנאתי. כיום אנחנו גרושים עם ילדים ואני מצטערת על הקדר הזה שנשארתי בו כי היה נח. קבלי טיפול, התחזקי ותעזבי. אם זה צריך להיות סה,תביני אחרי שתנהלי עוד מערכות יחסים.לי זה נשמע לא טוב.

סמוק יקרה. היות וכבר נפרדת, נסי הפעם לא לרוץ לזרועותיו כאשר את חשה בדידות אלא לברר לעצמך יותר מה קורה לך כשאת לבד. ספרי יותר על עצמך...מה את אוהבת לעשות?, מה קורה לך מבחינה חברתית?, האם יכול להיות שייצור הדילמה הבלתי פוסקת עם החבר הנה דרך לא מודעת שלא להתמודד עם אתגרי חיים אחרים?

למען האמת ניסיתי לרוץ לזרועותיו כל היום, אך ללא הועיל.  נפרדנו כי שוב העלתי את הספקות והביקורתיות שלי לגביו והוא נפגע והחליט לנתק את הקשר איתי. אני מניחה שאני אכן מנסה לברוח מהתמודדות עם אתגרי חיים. מאז שסיימתי את לימודיי לפני שנתיים, אני מתוסכלת וחרדה לגביי מציאת מקצוע. אני שואפת למקצוע יצירתי, שיהיה בעל משמעות עבורי, יתרום לעולם ולאחרים וגם שאוכל להתפרנס ממנו ולהיות עצמאית כלכלית מהוריי. מבחינה חברתית, יש לי כמה חברות טובות מהשנה האחרונה בעיקר והרבה ״מכרים״. עד השנה התקשתי ליצור קשרים בהם חשתי אינטימיות גבוהה, (מלבד לבני זוג). אני אוהבת סרטים, צילום, עריכת וידאו, ציור, קריאה וכתיבה, שפות, פילאטיס, פסיכולוגיה, אוכל ובע״ח, אך מתקשה לפתח את התשוקות האלה לכדי תחביבים ולספק עבור עצמי עניין ועשייה בחיי היומיום. הרבה מזמני אני מבלה במיטה בבכי או בהייה.

סמוק יקרה. לעיתים לא קל להתבגר ולהכנס לעולם של מבוגרים, הרבה מאוד פחדים וחרדות מלווים את התהליך. נשמע שאת מאוד מוצפת ולא מוצאת קצה חוט להתחיל ממנו. מה דעתך ללכת ליעוץ מקצועי?, לטיפול? ועוד משהו...לא תמיד כל כך חשוב מה לומדים בכדי להיות מסוגלים לתרום חברתית לעולם, מכל מקצוע אפשר להתפתח ולהעניק באשר ליכולת להתפרנס, כאן נכנסים כישורים נוספים. בכל מקרה נראה שנכנס ל"לופ" חשיבתי ואת זקוקה למישהו שישלוף אותך משם. מה את חושבת?

הי אורית, אני בטיפול פסיכואנליזה מזה 11 חודשים אצל פסיכולוג שאני מאד מעריכה, אבל זהו תהליך איטי ככ.

כל הזמן הזה אני עדין ב״לופ״- נפרדת וחוזרת לקשר הלא יציב, מתקשה להתגבר על קשר שהיה לי לפניו (קשר משמעותי של 4 שנים) והרבה בחרדה ודכאון לגבי בחירת מקצוע שאוכל להתפרנס ממנו בכבוד וגם להנות ממנו.

האם כדאי להמשיך להשקיע בטיפול פסיכואנליזה? הרבה פחדים וקשיים צפים בטיפול- אך אני מקוה שהטיפול אכן יעיל מספיק ויסייע לי בתחומים פרקטיים ולהמשיך הלאה מקשרי העבר.

תודה רבה, סמוק

סמוק שלום, אני חש שאת מרימה כל הזמן להנחתות, ומאפשרת לכל אחד להציע לך את עמדתו, עניין שקרוב לוודאי משמר את הבלבול שלך. אני מציע שתשתפי את הפסיכולוג ב-brain storming שיזמת כאן, על מנת לעסוק בקושי למצא את המצפן הפנימי שלך, אך גם לחקור את הצורך להוציא את הסוגיות שקרוב לוודאי שנידונות בטיפול, מחוץ לטיפול, לפורום שלנו. אני לא מנסה לאמור שעשית משהו לא בסדר, אלא שחקירה שלו יכולה לתרום לך.

סמוק יקרה. אולי מה שאומר לך כאן איננו אתי מספיק אבל יכול להיות שבמקביל לפסיכואנליזה את זקוקה גם לאימון קונקרטי אשר יעזור לך להציב מטרות ריאליות ולהתמודד עמן צעד אחר צעד. מסכימה מאוד עם מיכה שכדאי לערב את המטפל שלך ברגשותייך.