מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

אני רק שאלה

17/07/15 23:56
11 תגובות

שלום לכם.



אני קצת תקוע באמצע החיים, אפשר אפילו להגיד בתחילתם. (26).



שנים שאני מרגיש תקוע במקום. אין ממש התקדמות.



אני לא הולך לטיפול. גם לא תרופתי (מעבר לשינה). זה משהו שאני חושב עליו יותר בזמן האחרון לאחר הרבה מאוד זמן.



העניין הוא, שעצם המחשבה על כל הנושא הזה מכניסה אותי למצבים קשים.



בעבר הגעתי למצבים האלה יותר בקלות, ולכן הייתי חייב לפעול ולפעול מהר.



היום אני מרגיש שאיכשהו ניתן להימנע מראש ובאיזשהו כנראה שגם להימנע מהחיים עצמם.



אני לא עובד ולא לומד כבר תקופה לא קצרה. לא מסוגל. הכל כואב בצורה בלתי ניתנת להתמודדות.



שנים שאני לוקח בנזודיאזיפינים בכדי להירדם. מעלה מינון, מוריד מינון. מנסה כמה שפחות.



לא מדבר על זה עם אף אחד. גם לא עם המשפחה.



כשאני מרגיש יותר טוב אני פשוט מעדיף להרגיש טוב ולא להתעסק עם זה (אחרת נכנס למצב רע), וכשאני מרגיש רע אני לא מסוגל לעשות כלום, משותק לגמרי, כאבים בברך (פציעה ישנה), חרדה, סטרס,ניתוק.



איך יודעים מהם תחומי העניין שלי? מה אני רוצה ללמוד? לאיזה תחום עיסוק להתקדם? כשאני נמצא בסטרס כמעט אינסופי? 



הרגשתי צורך לשתף. אשמח אם תזרקו כמה מילים.



תודה.



תגובות

עצובי
18/07/15 2:06

אחי, לדעתי אתה צריך להתייעץ עם החברים שלך או הקרובים שלך כדי להבין מה מתאים לך ללמוד ובמה להתמקצע, מכיוון שהקרובים אליך ואלה שאוהבים אותך הם אלה שמכירים אותך הכי טוב ולא יתנו לך עצות אחיתופל.

ומניסיון שלי,תמצא עבודה,אפילו של 4 שעות ביום, פעמיים שלוש בשבוע, רק כדי להיות במסגרת ובפעילות ולהיות בחברה, לא כדאי לך להיתקע במצב של חוסר מעש,כי אז המחשבות רצות יותר בראש ואין במה להתעסק אלא במחשבות ולהיכנס לדיכאון עוד יותר.

מניסיון אחי, אל תישאב לחור השחור הזה של חוסר מעש.

אם תקרא את הפוסט שכתבתי פה לא מזמן תבין באיזה מצב מחורבן אני נמצא, אבל אני חושב שאם לא הייתי עובד (מה שהיה לי במשך שנה,לפני מספר שנים) הייתי מתחרפן לגמרי.

עבודה היא עוגן של יציבות.

לבlev
18/07/15 14:19

היי 

קודם כל מסכימה עם המגיב הקודם , עבודה, גם אם היא מקשה בהתחלה , עוזרת מאוד להכנסה לשגרה ולאופטימיות שמשהו כן זז . תנסה תקופה משהו שמתאים לך. כל דבר.. אם קשה לך ויש חרדה חברתית בזמן העבודה אז תמצא עבודה יותר סוליסטית ותתקדם לאט לאט. אני מאמינה שאפשר לצאת מכל מצב והכי חשוב לעשות את הצעד הראשון שמסמל את זה שאכפת לך ואתה אוהב את עצמך. אחרת מה אנחנו בעולם הזה

אשמח לדבר עוד אם אתה רוצה 

 

אנונימי-64
18/07/15 14:39

שלום משהו מה שלומך. אתה שואל שאלה שאין עליה תשובה. הסיבה שאין תשובה היא שהשאלה לא נכונה. השאלה הנכונה היא " מה אני צריך לעשות כדי להתחיל תהליך" ולזה יש דוקא תשובה: אתה צריך ללכת לטיפול שיעזור לך להתמודד עם כל מה שכתבת, אז תוכל באמת להחליט וגם לא תהייה לך בעיה להחליט מה אתה רוצה וכולי. אני יכול להמליץ לך על שני תחומים שאני מבין בהם: אחד הוא אימון אישי והשני הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי או שילוב של שניהם שזה הכי יעיל. הדבר הברור בהחלט הוא שללא טיפול בבעיות שאתה מעלה כאן מצבך רק ימשיך להחמיר (זו לא סתם דעתי אלא כתוב במחקרים רבים שהמנעות מפעולות שגורמות לסבל מידי אכן מרגיעות בהווה אבל מחמירות את המצב בעתיד). אז כתשובה אמיתית: לך לטיפול ! עידן

טל-מוזס
19/07/15 10:17

מישהו אחד יקר, החלטת לשתף וזו כבר התחלה
מדברייך נשמע שאכן אתה מאוד סובל ומקווה שתוכל לשוב ברגע אחד לחיים נורמטייבים ללא קושי וכאב.
כאשר אתה נמצא במשבר כדאי לנסות להציב יעדיים ראשוניים פשוטים יותר. אני בטוח שיש ביכולתך אפשרות ללמוד ולעבוד אבל כרגע שתי המטרות הללו נראות גדולות ואולי מאיימות. גם אנשים חשים בשלב זה בקשיים כפי שתארת מתקשים פעמים רבות להחליט מה הם רוצים לעשות בחיים. זה קורה בגיל 26, 30, וגם 40 ו 50.

אשמח לשמוע עלייך עוד, נשמע שעברת אירוע משמעותי בעבר, האם הייתה נקודה שחוללה שינוי (כתבת על כאבים, סטרס בעיות בשינה) ? טיפול הוא תמיד אפשרות טובה ולו בשביל למקד קצת יותר את מה שאתה רוצה או מה מפריע לך בחיים. זה יכול להיות טיפול פסיכולוגי וזה יכול להיות מפגשים יותר מוכוונים לכיוון התעסוקתי (יש לא מעט מומחים בתחום הזה)
אתה יכול להיעזר בשלב ראשון בפורום, או לכתוב לי בפרטי במידה ואתה חש בנוח יותר. יש כאן אנשים נפלאים ובעלי רעיונות ודעות שיחזקו אותך. נשמח אם תספר קצת יותר, מה עשית לפני, האם אתה בקשר עם חברים ועוד. איך זה נשמע לך ?

מישהו1
10/08/15 15:35

שלום טל, תודה על התגובה. אשמח בשלב זה להיעזר כאן בפורום. כתבתי כמה דברים כאן למטה בשרשור ואשמח אם תיתן את מחשבותייך בנושא.

אלי-זיו
19/07/15 11:29

מישהו שלום

לדעתי זה לא בושה לקבל עזרה של פסיכיטאר או פסיכולוג . אתה צעיר לכן כדאי לפעול מהר כי חבל על כל יום שאתה מבזבז !

יש היום אמצעי לטפל בבעיה שלך .

אלי

מישהו1
30/07/15 5:24

תודה לכם על כל המילים היפות. מצטער על העיקוב הרב בתשובה שלי. כמו שהזכרתי ברוב זמני בימים אלה אני מרגיש משותק נפשית וברמת תפקוד נמוכה מאוד. של סטרס כמעט תמידי, כאבים וקשיי נשימה. אבל משתדל לעשות כל מה שאני יכול כדי להרגיש טוב יותר, לשפר את מצב הרוח, לנשום ולהיות אופטימי תמיד ולמרות הכל. תודה שוב על התמיכה והרצון לעזור. מאוד מעודד. כיף לדעת שלמרות הרבה אטימות שאני פוגש סביב הנושאים האלה יש כן גם את אלה המוכנים לעזור מטוב לבם. כל הכבוד לכם! יש לי רגעים שאני נמצא במקום קצת יותר טוב שזה בדרך כלל בלילה אחרי כמה כדורים שאני לוקח בשביל השינה. אני מאמין שאתפנה בימים הקרובים לענות למה שכתבתם כאן בתגובות :-) סופ"ש נעים.

מישהו1
07/08/15 22:23

כתבתי כמה ימים ועבר שבוע... 

לשאלתך טל,

אכן היתה נקודה קריטית שחוללה אצלי שינויים.

זה היה זמן קצר לאחר סיום מערכת יחסים לא פשוטה, התפתחות דלקת חריפה בברכיים כתוצאה מרכיבה לא נכונה על אופניים + מבנה ברך לא הכי טוב, סטרס קיצוני, סחרחורות ללא סוף, ושלל תופעות פסיכולוגיות שונות ומשונות.

כל אלה יצרו אצלי תקופות לא פשוטות שבמהלכם ניסיתי להתמודד בעזרת בשאריות כוחותיי עם מערכת רפואה שבהרבה מקרים הובילה אותי למבואות סתומים והשאירה אותי פגוע כשהרופאים חסרי תשובות.

פניתי גם לרפואה אלטרנטיבית, יוגה איינגר, מדיטציה, שיאצו ודיקור.

עברתי שלושה תקופות של פיזיותרפיה ממושכת. שני פסיכולוגיות ושני פסיכיאטרים.

מאוד מייאש. אבל מצבי השתפר מעט. עדיין כואב מאוד. כל יום כמעט. ולוחץ.

אי אפשר להשוות את מצבי אז ומצבי היום. באמת שהרבה יותר טוב. אבל כנראה לא מספיק בכדי להביא למצב מתפקד. מהבחינה הזאתי נשארתי במקום. לא הצלחתי להישאר במסגרות עבודה לאורך זמן. ולא לימודים.

אני כן נמצא במקום שבו אני מכיר את עצמי קצת יותר, ויודע איך למנוע מעצמי מלהיכנס למצבים קשים במיוחד. 

לגבי מצבי כיום, היום אני גר בנשר. צמוד לטכניון.

אחרי ניסיון כושל להתחיל ללמוד שם פיזיקה, אני יודע, האירוניה, לנסות ללמוד במקום כל כך דורשני ולחוץ במצבי הממילא בעייתי משהו. מצד שני עשיתי לעצמי חיים פשוטים, לשם יכולתי להתקבל ללא פסיכומטרי אז לשם הלכתי, בזמנו כל בחירה היתה נראית לי שרירותית, אז הלכתי על זה מתוך מחשבה שאולי זה מה שידרוש ממני להגיע למקום טוב יותר. העיקר לעשות משהו.

נשארתי כאן בנשר, עוד חודש וחצי מסתיים החוזה שלי עם הדירה ואני עדיין בלבטים לגבי ההמשך. יהיה טוב אומרים?

אה כן, ויש לי כלבה, אז אני לא נמצא בבית ממש כל היום, יוצא איתה החוצה לטיולים, מה שצריך. איתי הרבה שנים.

ומעבר לזה גר לבד אז גם לבשל, כביסה, ניקיונות... כל אחד מהם הוא פרוייקט בשביל הברכיים אבל בסוף נעשה.

תודה על ההקשבה.

אשמח על כל פידבק.

סופ"ש נעים.

טל-מוזס
10/08/15 20:57

מישהו אחד שלום,
שמח שקפצת לבקר :) מדבריך אני מבין שהפגיעה הישנה בברך גרמה לכאב רב ובעצם אין לה ממש פתרון רפואי.
יש אנשים רבים שמתמודדים עם כאב פיזי וזה לרוב מטיל על החיים צל שלא פשוט להתמודד איתו.
נשמע שאתה מתמודד אך נשמע שגם ביום בהיר אחד תראה את האור. לא אומר לך שאין אנשים שזה קורה להם, אבל לרוב אתה מתחיל לפסוע בשביל שאתה מאמין שבסופו תמצא את האור.
עצוב לשמוע שהטיפולים שהיית בהם היום לא סיעו לך במצוקה. מאידך העובדה שאתה מכיר ומבין את עצמך טוב יותר עשויה לעזור לבחור מוכשר כמוך למצוא כמה אפשריות שיכולות להיות מתאימות.
אתה יכול לפנות לפסיכולוג תעסוקתי שיוכל ביחד איתך לחשוב על כיוונים. כל החיים עוד לפניך, כל האפשרויות פתוחות, למעט אלו כנראה שקשורות למאמץ רב על הברך. בעיקרון העבודה עם פסיכולוג תעסוקתי אמורה להתבונן בחייך גם או אולי בעיקר על הדברים הקטנים אותם אתה אוהב/אהבת ונהנית לדוגמא מאיזה חלק ברכיבה על אופניים נהנית ? מהתחושה של הגוף, מהחברים, מהתחרות ? וכך תעשו מיפוי ותנסו למצוא תחום שמכיל את המרכיבים מהם אתה נהנה או אינו מכיל את אלו שאינך אוהב. איך זה נשמע לך ?
נ.ב זה יכול לקחת גם 4-6 פגישות.
 

מישהו1
21/08/15 18:43

שלום טל,

אם יש לך במקרה המלצה על פסיכולוג תעסוקתי שיכול להתאים לי, אשמח לשמוע.

בקשר לברכיים, עד כמה שהאורתופדים שאני הלכתי אליהם יודעים, אין פתרון.

הרבה מהכאבים באיזור הזה של הברך מגיעים מהשריר, ואז אם אני נמצא בסטרס כבד יותר זה עלול להגיע לברך וללחוץ לי עליה. במצבים קשים יותר זה יכול לקחת הרבה מאוד זמן, שעות, עד שאני מצליח להקל על הכאב.

יש עוד מספר פרמטרים כאלה שמשפיעים על הכאב, כמו קור, עומס, עייפות, חולשה.

זה משפיע על כל מהלך היום שלי ברמה הכי בסיסית.

אני מרגיש מוגבל מבחינת כמות הזמן שאני יכול להיות על הרגליים. למשל, הרבה פעמים זה מונע ממני לבשל או לנקות את הבית.

יש ימים טובים יותר וימים טובים פחות. תלוי ברמת העומס והסטרס שאני מעביר את עצמי באותו היום ובתנאים אחרים שציינתי. משהו שכן עוזר זה להפעיל קצת השרירים ברגליים, מתיחות, כל דבר שלא מעמיס יותר מידי על הברך.

אני חווה גם בעיות בנשימה, הרבה פעמים אני צריך להתרכז בה ולנשום באופן מודע, ואם אני יוצא מריכוז אני פשוט מפסיק לנשום ומתחיל להלחיץ את עצמי עוד ועוד.

אני מכריח את עצמי להרגיש טוב יותר, לחשוב על כל דבר שיכול לעזור. להקשיב למוזיקה, לצפות בסרט, להכין לעצמי ארוחת בוקר בריאה.

בקשר לרכיבה על אופניים, זה לא היה כל כך תחביב מסודר, אלא יותר בתור נסיעות בתוך תל אביב מהבית לעבודה וחזרה.

כן נהנתי לרכב מהר, לעשות לעצמי שיאים במספר הדקות שלוקח לי להגיע מהצד האחד לצד השני.

אהבתי את האקסטרים, את ההרגשה של לדחוף את עצמי לקצה גבול היכולת, אנדרנלין.

אני נמצא כרגע בסיטואציה שבה אני צריך להחליט אם להישאר כאן בנשר לשנה הקרובה ולמצוא עבודה, לפחות מינימלית ולראות מה קורה משם.

או, לסיים את החוזה, ולעבור למקום אחר. קצת מרגיש לי מוזר להישאר כאן ליד הטכניון כשאני לא לומד או מתכנן להמשיך ללמוד שם. ונראה שאין הרבה מה לעשות כאן. סוג של הזדמנות כרגע.

מצג שני, מאוד נוח לי כאן יחסית, התרגלתי לדירה ומצאתי את השקט שלי כאן.

 

גילה-פז
22/08/15 19:25

מישהו1 שבוע טוב, אני קוראת את שכתבת וראשית מבקשת לציין עד כמה חשוב שאתה כותב ומשתף, זהו צעד ראשון, ליציאה מ"התקיעות" עליה אתה מדבר. אתה מתאר מצב נורמאלי בו העיסוק הבלתי פוסק בחרדות מייצר הימנעויות רבות ואילו ההימנעויות הרבות מגבירות את החרדות ואת תחושת חוסר המסוגלות. עד כמה שזה נשמע, אולי, פרדוקסלי, ההימנעויות שלך הן אלה שמשמרות ומגבירות את הבעיה ומותירות אותך תשוש, גם לפעילויות מהנות. כך אתה בעצם "תקוע" במעגל קסמים. אתה כותב שכאתה מרגיש טוב יותר, אינך מתעסק עם זה. אך ה"זה" אינו נעלם, הוא דורש התייחסות ופיתוח כישורי התמודדות. בנוסף, נשמע שסגנון החיים שלך מצומצם והיית רוצה למצוא עניין רק שאינך יודע מה. ללא ספק, עיסוק בתחומי עניין מספקים תורם לרווחה הנפשית הכללית. כפי שאזרת אומץ לכתוב כאן, אני מציעה שתפנה לטיפול. עצם הפנייה לטיפול היא אנטי הימנעות. שם המטפל יוכל לעזור לך, בצעדים קטנים, לעבוד על ההימנעויות ובמקביל גם, לזהות את המשאבים שלך, בזמנים הטובים וכיצד הם יכולים להיות לך לעזר, בתקופות הקשות. אפשר לחיות אחרת, תבחר בשינוי. שיהיה בהצלחה