קייטה יקרה. בענייני גב אני דווקא בקיאה וגם במחוכים...אבל לא אכנס לזה. ניתוח גב הוא בהחלט אירוע טראומטי ואין לי ספק שהוא בהחלט השפיע עלייך ועל מצב רוחך. את כותבת שאינך בדיכאון ומצד שני כל מה שאת מתארת הוא שיר הלל לסוג של השמדה עצמית. במשך שנים את שופטת את עצמך וחובטת את עצמך ובמשפט השדה שאת עושה לעצמך אין לך שום סיכוי. יתרה מזו ככל שמלאכת ה"ירידה העצמית" חזקה וממושכת, הנפש כבר עושה את העבודה לבד, תלמים של חריש של ביקורת ארסית נחרצים במוח (זה מדעי) והמוח ממשיך לסבוב סביב אותן המחשבות ללא שליטה. החדשות הטובות יקרה שזה לא חייב להיות כך, טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי בהחלט יכולים להוציא אותך מן המעגל הזה ולהפוך אותך לאדם שיהיה מסוגל להינות מעצמו ומחייו. הדבר היחידי שאת צריכה לעשות הוא להחליט שזהו זה, שאינך מוכנה להמשיך לסבול, שמגיעים לך חיים אחרים ואת הולכת להיאבק למען הטוב. מבין השורות של מה שכתבת נראה שגם את מכירה בפער הדגדול בין מי שאת בין מה שחושבים ומרגישים כלפייך לבין מה שקורה לך . הגיע הזמן לטפל בו באמת. מתוך רצון והחלטה. מה את אומרת?

שבת שלום קאיטה  מה שלומך.  הגיון הוא דבר מוזר, על כל דבר אפשר להגיד שהוא הגיוני אם מניחים כמה הנחות יסוד ומשם ממשיכים. אז את בהגיון שלך מניחה הנחת יסוד שאת שלילית ולא ראויה ושעדיף לכולם אם לא תהיי ובאמת משם ההמשך שלך הגיוני. הבעיה היא שהנחת היסוד שלך אולי שגויה, אולי את לא התגלמות השליליות? אולי (אפילו את הרי רואה שאוהבים אותך, ככה את כותבת) לא כולם נפגעים ממך? אולי אפילו אוהבים אותך? את מבינה מה אני מנסה להגיד? שאחרי הנחת יסוד הכל יכול להיות הגיוני אבל אם נגיד שאת כן ראויה וכן חיובית וכן חשובה לאחרים אז כל שאר ההגיון צריך גם לעבור שינוי שזה אומר לעשות את כל המאמצים כדי לעבור את התקופה המבאסת הזאת ולחזור לחיים הטובים והשמחים והמדהימים שיכולים להיות לך. לכולנו יש חלקים שאנחנו אוהבים פחות, לכולנו יש ימים של חולשה, כולנו נכים בצורה כזו או אחרת, אז מה. עשית נכון שהתחלת לכתוב. לגבי גברים: זה נורא תלוי בתרבות שבה גדלת, בחלק מהמקומות נותנים לנו כוח, בחלק מהמקומות נותנים את הכוח לנשים, האמת היא שאת בוחרת האם להיות אדם בזכות עצמך ושכולם יקפצו לך או שאת מעדיפה להיות בצד הסביל שמחליטים עבורו, זו בחירה ולא שום אמת כזו או אחרת. אני ממשיך כאן את מה שכותבת אורית לגבי המוח, יש ספר שנקרא "המוח הגמיש" שבגדול מדבר על תבניות עצביות שהמוח מרשת לעצמו, הרעיון הוא שאם התרגלת לדיבור עצמי שלילי זו תבנית שתחזור על עצמה ומצד שני אם תתרגלי (גם אם את לא מאמינה בזה ) דיבור חיובי מפרגן לעצמך אז את יוצרת לך תבנית חדשה של פרגון עצמי שאחרי כמה זמן (כחודש) מתחילה לעבוד באוטומט. ככה פשוט.