מנהלי קהילה
סיפור הצלחה
שלום,
פניתי לייעוץ פסיכולוגי לפני כשנה בעקבות התקפי חרדה קלים על רקע של משבר תעסוקתי. התעקשתי על טיפול CBT, בין היתר משום שכשפניתי לטיפול דינמי בעבר לא ראיתי בו תועלת. כבר בתחילת הטיפול הפסיכולוגית שלי אבחנה דיסתימיה לצד החרדה והמליצה לי לשקול טיפול תרופתי לצד הטיפול הפסיכולוגי. גם רופא המשפחה שלי העלה את האפשרות הזו. אציין שלאורך כל חיי רמת התפקוד שלי הייתה תקינה. במשך שנה דחיתי את ההמלצה וניכר שיפור איטי והדרגתי במצבי כתוצאה מהטיפול הפסיכולוגי לבדו. לאחר שנה הגעתי למסקנה שאני לא מרוצה מספיק מתוצאת הטיפול ושאני רוצה לבחון שילוב של טיפול תרופתי. פסיכיאטרית (במסגרת פרטית) המליצה להתחיל טיפול בתרופה ממשפחת ה-SSRI. אחרי כחמישה שבועות שלוו בתופעות לוואי קלות יחסית ניכר שיפור משמעותי שהתבטא בעיקר בתחושה שאני חווה את החיים בצורה מלאה, עשירה ומספקת יותר. היום, חודשיים אחרי תחילת הטיפול התרופתי, העולם נראה צבעוני יותר, מלא באפשרויות והזדמנויות, אני מעיז יותר, חיי החברה שלי השתפרו מעצמם והדירה שלי נקיה ומסודרת יותר. תחושות התסכול וחוסר האונים שליוו אותי במשך שנים נעלמו כלא היו. אני מרגיש שיפור גם ביכולות הקוגניטיביות - מרוכז יותר, פותר בעיות בקלות רבה יותר ומסוגל לחשוב בצורה גמישה יותר. בנוסף, לתחושתי, הטיפול הפסיכולוגי נעשה אפקטיבי יותר בעקבות כך.
החרטה המרכזית שלי היא שלא הסכמתי לנסות טיפול תרופתי מוקדם יותר. הסירוב שלי נבע הן מחשש קונקרטי מתופעות לוואי, והן מחשש אמורפי מהכותרת "תרופה פסיכיאטרית". גם הסטטיסטיקה הלא מעודדת בנוגע לסיכויי ההצלחה של הטיפול הרתיעה אותי. במבט לאחור, אני שמח שהחלטתי לנסות, ובמיוחד אני שמח שהתמזל מזלי ומצאתי את עצמי בצד הטוב יותר של הסטטיסטיקה.
אני מקווה שהמקרה שלי יעודד מטופלים אחרים, שלדעת אנשי מקצוע מתאימים לטיפול תרופתי, לנסות לעשות את הצעד הזה.
אורית זאבי יוגב
שלום לך יקר. אין לך מושג עד כמה אני שמחה, שפרסמת את הסיפור שלך. כל הכבוד!!!!!. אני בטוחה שהוא עשוי לשמש השראה לרבים. אני עומדת פעמים כל כך רבות מול סבל עצום עד כדי מחשבות מוות אצל אנשים ומנגד סירוב מחלט לקחת טיפול תרופתי ואגב גם על פי המחקרים השילוב היעיל ביותר הוא זה שמשלב בין הטיפול התרופתי לטיפול הפסיכולוגי. תודה תודה ותמשיך לעדכן אותנו במה שקורה איתך....
משתמש
הכדורים אכן עוזרים במצבים כאלו.. השאלה היא מה קורה אחרי שמפסיקים..
AllThatJazz
עוד לא יצא לי להפסיק טיפול תרופתי (רק התחלתי לפני חודשיים וקצת), אבל ממה שאני מבין צריך לעשות גמילה מדורגת ויכולים להיות סימפטומים לא כל כך נוראיים של גמילה. ואז רואים אם הדיכאון חזר: אם לא אז יופי, אם כן אז חוזרים לכדורים.
ובעצם למה להפסיק? התרופות האלה לא מסוכנות בשימוש ממושך, התרופה שלי עולה 22 שקל בחודש דרך קופת חולים (ובטח יש תרופות עוד יותר זולות) ורוב תופעות הלוואי חולפות אחרי שבועיים-שלושה. אחרי החודשיים הראשונים שבהם היו כל מיני תחושות חדשות ומעניינות, עכשיו אני מרגיש ממש רגיל - רק פחות בדיכאון.
כך או כך, גם אם זה בשביל להרוויח שנה של מצב רוח טוב - נראה לי ששווה להסתכן.
טל מוזס
כל הגז יקר,
מברך אותך על הדרך שבחרת. לגבי הפסקת כדורים, זו באמת שאלה. הרוב רוצה לדעת שמתי שהוא עוד שבוע, חודש שנה הוא יוכל להפסיק והמצב יישאר כמו שהוא. יש משהו בלקיחה יומיומית של כדורים שמרגישה לא טבעית, שאולי זה לא אני, אלא הכדורים ולא קל להתמודד עם המחשבות הללו. מאידך אני מכיר אנשים שחוו את החיים עם דיכאון ואח"כ ללא בסיוע של כדורים והחליטו שהם נשארים עם הכדורים מבחינתם לקחת כדור זו התמודדות קלה הרבה יותר מאשר לעבור עוד שנה או שנתיים קשות עם דיכאון. ישנם אנשים שאני מכיר שלוקחים כדורים למעלה מעשר או עשרים שנה ובזמן זה הקימו משפחה, מצאו עבודה וקריירה. בסוף ההחלטה תהיה שלך בנתיים תתמיד במה שהתחלת ותמשיך לעדכן. בהצלחה.