מיר יקר. אני מרגישה שאתה חווה את החיים באופן מעגלי - שוב ושוב מגיע לאותה נקודה. האם ניסית לפרוץ את המעגל הזה? הייתי מאוד רוצה לסייע לך.... ספר מה מקשה עלייך לעשות את הדברים אחרת בכדי שתהיה תוצאה אחרת. נדמה לי שזה היה איינשטיין שאמר שמטורף לעשות כל הזמן את אותו הדבר ולצפות לתוצאה אחרת..... מה דעתך?

זב לא מה אני עושה זה בעיקר מה לא עשיתי כשהיה אפשר ועכשיו התעוררתי כשמאוחר. פעם לא הזיז לי הלבד היום זהה מציק לי בטירוף. מה אני עושה עם זה? מקטר כאן, זה המקום היחיד שאני יכול לדבא עם מישהו.

אכילה רגשית האויבת שלנו כל הדיכאונים אשר מפצה על כל הצער וכאב .
אז קצת שלווה ושלמה עם עצמינו . כלנו צריך לזכור שיש אחרי החג !

מיר יקר. מה בדיוק מציק לך היום? מה היית רוצה לשנות? אגב, אני מאוד בעד לקטר... כל כך בעד שעשיתי מזה מקצוע יחד עם זאת אשמח גם לסייע אם ישנו גם רצון לשינוי...

מה מציק לי?
בקצרה הכל, בהרחבה 160 קילו, להיות לבד כל היום, להיות בודד כל היום, להתפלל שהחגים יגמרו, לראות בבית כנסת בחג אנשים עם ילדים ולקרוע את הלב. לשבת בעבודה עם אנשים לצהריים ולשמוע אותם מדברים על דברים שמרכיבית את החיים ואז כבר לא לשבת איתם .
הכל

מיר יקר. כמי שאחראית בקופת חולים כללית על ניתוחים לקיצורי קיבה אני יחסית מכירה את כל הדרכים להתמודד עם משקל היתר. האם אתה חושב שהמשקל הוא זה ״שתוקע״ אותך בחיים או שמא הכל מתחיל ונגמר בדיכאון.... מאיפה אתה חושב יש להתחיל בכדי ליצור שינוי?

ראיתי את התגובה רק עכשיו אז נגיב למרות שאני לא נוהג לכתוב לפני שבת.
שאלת הביצה והתרנגולת -אתה נראה כמו פיל מרגיש כמו פיל נמצא לבד סוג של מעגל אימים. זה לא שבתקופה הלא קצרה שהייתי רזה הוצפתי בהצעות אבל המעט שהיו דחיתי אותן. אולי אם הייתי נענה לאחת מהן משהו הי ה משתנה. אני מודה שעד לפני כמה שנים זה לא הפריע לי בתקופה האחרונה זה מפריע לי עד יאוש בכרמות מטורפות (נ"ב מכירה כדורים ללא מרשם רופא). זה ברמה שאני סתם אראה זוג ברחוב ואני ארצה לבעוט בעצמי.
לא בטוח שעניתי לך אבל אולי כן זה מעגל 

מיר יקר. נשמע שמשהו בך כנראה מאוד חושש מאינטימיות או שלא מאמין בעצמו. אני מתלבטת מה לכתוב לך... אני מרגישה שאני רוצה לעורר בך תקווה ולגרום לך להתחיל לפעול ולשנות ומצד שני מרגישה שתדחה את המילים הללו. הלוואי והיה לי פתרון קסם בשבילך אבל אין כזה. מאידך, כאשר האדם עובד על אמון ואמונה בעצמו קורים דברים קסומים. האם אתה מוכן לאפשר לעצמך לשנות ולהשתנות?

סחתיין על הסבלנות לי כבר אין סבלנות לעצמי.
השאלה איך פועלים לפני שיהיה מאוחר, מה זה מאוחר ומאיזה כיוון אני כבר לא יודע, מה שאני יודע רק הוא שמיום ליום אני מאבד סבלנות לעצמי וכן אני מרגיש שאני מתחרפן לאיטי, ומוצא את עצמי חושב על מצבים   שלא האמנתי שאני אהיה אחשוב עליהם.
 

מיר יקר, כפי שאורית כתבה, בחיים האלה אין נוסחאות קסם. איש איש והחבילה שלו. יכול להיות שהשומן מכסה על אדם פגוע וחושש מדחייה? מה דעתך, אפילו שאתה לא מאמין, ללכת לטיפול ובמקביל לחדר כושר/תזונאי? יש היום שיטות נהדרות להוריד במשקל, ולפתח אורח חיים בריא. אני יודע, אבדה לך התקווה. אבל אולי בשבילנו:) שמצליחים לראות שלסיפור יש סוף טוב - בניגוד אליך - תלך לטיפול, שיטפל ברגש הכאוב ומצד שני, גם ללא אמונה, תלך למספר פגישות עם תזונאי. אין ספק שהאכילה שלך היא רגשית, ואין ספק גם מנגד שיש לך המון מה להציע והמון יכולות אישיות. אז נסה, לא כי אתה מאמין, סתם כי חבל להישאר באותו מצב. שתקבל פידבקים חיוביים תראה איך המציאות הפיזית, תרתי משמע, מתחילה להשתנות ולהתעצב בהתאם וכבר תחוש מחויבות לתהליך שלך. בהצלחה, שבוע מוצלח!!

מיר?, מה קורה איתך?, אני מבינה שאתה כרגע מאוד מיואש אבל יכול להיות שהגעת לצומת שבה אתה צריך להתחיל לפעול. מה דעתך?
ישנה בדיחה המספרת על אדם שבוכה לאלוהים שיעזור לו בזה ובזה ושרק יתן לו לזכות בפייס ולמה הוא לא עוזר לו לזכות וכו וכו. בסוף אלוהים יוצא וצועק עליו״ תקנה כבר כרטיס.....״
האם אתה מבין את כוונתי?

טיפול ניסיתי בכמה נגלות שלוש שנים עזר קדחת, דיאטנים הפסקתי  לספור כולל אחד "תותח על" שעשיתי מאמצים עילאיים להגיע אליו, חדר כושר 4 שנים פלוס לא כולל העובדה שאני הולך רק ברגל.
קיצור עד עכשיו הסיפור עגום מה שהיה נשאר.

שלום אורית לא ראיתי את התשובה שלך לפני שהגבתי אז כרגע נתייחס גם למה שכתבת. לצומת הגעתי כבר לפני כמה שנים והמשל היה נכון לתקופה שקדמה לכך רק מה לעשות שמאז עברנו כמה דברים ונכשלנו ונכשלנו, לעשות את זה אני לא פשוט לא יודע את הכרטיס קניתי בשנים האחרונות יותר מכמה פעמים סיימתי אותם עם קדחת ועם חוסר רצון להמשיך כך ועם חוסר יכולת לספוג.

אני מאוד מבינה אותך. אני אגיד לך מה אני החלטתי כשהרגשתי שאני נמצאת במקום הזה: שכל עוד אני חיה אני אנסה ואנסה ואנסה לשנות ולשפר ולא אתן לשום כישלון לרפות את ידי. אני יודעת על עצמי מה זה להרגיש כך אבל שכנעתי את עצמי שבאיזשהוא מקום אם רק אנסה ולא אוותר ימצא הפתרון.
מתחת למה שאתה כותב- מתחת לכעס הזה ישנו הרבה כאב כאב שמלווה במחשבות סגורות ( שום דבר לא שווה, ניסיתי ולא הצליח) במצב כזה הכאב לא משתחרר אלא הופך לסבל.
שום דבר שאגיד לך לא ישנה את דעתך.... אתה חייב לרצות ולעבוד על האמון שלך ואז האמן לי שיכולים לקרות ( גם לך!) דברים טובים. מה דעתך