מנהלי קהילה
עזרה
אני כ"כ יודע שאני רוצה לטפל בעצמי ולא יודע איך.. כ"כ מפחד שהמאמץ (בין אם הכלכלי ובין אם הנפשי) יהיה יקר מידי ויהיה לשווא.
אני כ"כ רוצה לעשות שינוי בחיים, לתפוס את עצמי אחרת, להאמין בעצמי לשם שינוי ולהתחיל לעשות את מה שאני רוצה (ואני פשוט כ"כ מפחד מהדרך)
ערב ערב אני יושב עם עצמי ומחזיק לעצמי בראש, מרגיש חסר אונים, לא יודע מה לעשות ופשוט מתחיל לבכות.
אני שואל את עצמי האם באמת מגיע לי כל הסבל הזה? האם נגזר עליי לחיות בחוסר אופטימיות ודכאון כל החיים? האם מגיע לי בכלל להיות מאושר?
אני מנסה באמת לשתף אחרים (משפחה, חברים וכו') וכולם פשוט טוענים שאין להם כלים לעזור לי ושולחים אותי לעזרה מקצועית.
השאלה היא האם זה באמת הפתרון? האם אין באמת משהו אחר שיכול לעזור? האם אני באמת מול זה לגמרי לבד?
איך יוצאים מהמצב הזה? איך מתחילים כשכ"כ מפחדים?
כ"כ הרבה שאלות ללא תשובות..
לילה טוב לכולם ותודה שקראתם
ד"ר מיכה וייס
זה מן פרדוקס כזה- הכי קל לקבל החלטות מתאימות, ויש הכי הרבה אנרגיה נפשית לכך כשאנו מרגישים טוב עם עצמנו.
כשאנחנו 'על הקרשים' כ"כ קשה להניע מהלכים בונים, ואנחנו במצב כ"כ פגיע שמפחיד לחשוב על האפשרות שלא יצליח. אבל לצערי, וזה הפרדוקס, את ההחלטות החשובות הללו עבור עצמנו צריך לקבל כשמרגישים כמוך.
אינני מתיימר לאמור בוודאות מה יעזור לך, שכן אין בידי די היכרות עמך, אבל אני כן יכול לאמור שטיפול נפשי הינה דרך מועילה פעמים רבות להניע ולחדש תהליכי התפתחות טבעיים. מאחר וסביבתך גם מסמנת את הצורך בכך, אולי צריך לעשות את 'קפיצת האמונה' ולנסות.
מייטל
תאמין לי שאחרי שתעשה את זה, אתה תשתגע איך לא עשית את זה קודם.
לפעמים אנחנו חושבים שנקבל עזרה כפי שאנחנו מדמיינים אותה, וזו העזרה שאנו מדמיינים, ממש לא עוזרת, אולי אפילו מפחידה, עזרה שקובעת לנו, ש"מאמינה" לנו למרות שלא התכוונו, כי אנחנו הרי לא מכירים את עצמינו, ופוחדים מעצמינו, אז אולי נצליח "לעבוד גם על העזרה"?
אבל זה בדיוק העניין, שהעזרה שנקבל אף פעם לא דומה למה שאנחנו חושבים שנקבל, יש המון עוזרים, ויש דרכים שונות,
פשוט חפש טיפול, תן לדברים קצת צאנס, ובסוף תמצא.