כאמור יש גרייה מגנטית עמוקה נטורופתיה ונטורולוגיה ואולי עוד מלא שיטות נוספות שאינן מוכחות מדעית החיים יפים יש עיניים שיניים ידיים רגליים זהו עשיר אדם השמח בחלקו צריך לבחור בחיים מבטיח לך שבעיותייך קלות ביותר לעומת הבעיות שאני סובל מהן המקרה שלי הקשה ביותר במדינה

הייתה תוכנית בטלויזיה על חולים קשים שהשתקמו גם מפגיעה מוחית בערוץ 2 אולי תא לחץ יכול לעזור אני ריפאתי עצמי מקילה ללא ניתוח בכוח המחשבה

גרגוריו יקר. לא הייתי כאן מספר ימים כך שלא ברור לי בדיוק מה קרה מאז התכתבותנו האחרונה. אני דווקא מאוד מבינה אותך, כשהסבל גדול רק רוצים שהוא יסתיים ומהר ולא חשוב איך.... אבל אתה יודע מה מוזר ומדהים כאחד?, שכשאתה מרגיש טוב יותר אינך יכול להאמין שרצית לגדוע את חייך במו ידייך. אני מבינה את התסכול שלך שלקרובים אלייך ביותר קשה להבין וזה הרבה פעמים נכון. למי שהכי קרוב קשה מאוד מאוד לחוות את הסבל העז של מי שקרוב אליו... זאת בתוספת לחוויה של חוסר האונים ולכן מנגנון ההגנה שלהם הוא לא להבין. בגלל זה במצב קשה כזה חשוב מאוד להקיף עצמך באנשים שכן מבינים - אנשים כמו בקהילה כאן, אנשי מקצוע... לאחרונה פרסמנו גם בית קפה שמסייע. קח כל יד שמושיטים לך וכל הזדמנות לעזרה. האמן לי גרגוריו , ראיתי והרגשתי הרבה שהיו במקום שלך ויצאו משם. גם אתה יכול.... זמן, סבלנות, הרבה עזרה..... בקש מאנשי המקצוע לפגוש גם את המשפחה שלך, אני מאמינה שהדיכאון שלך קשור גם לדיכאון של אמא שלך. מה דעתך?

 היי אורית, תודה על המענה ועל העזרה. בתקופה שעוברת עליי כעת, כל כך חשוב לי לקבל מענה מאנשים שמבינים בתחום. אני יודע שקשה למשפחה לקבל את זה, אבל אני מוצא את עצמי סובל מכאבים מבלי שאני מקבל את הטיפול המתאים. הטיפול הנפשי חשוב, ואני עדיין מטופל אצל פסיכולוגית. אבל הוא לא נותן מענה לבעיות הפיזיות שלי. כל שעובר הזמן, אני מתקשה לקום, ללכת, להזיז את הגפיים העליונות והתחתונות וכו'. בבדיקות הדם נמצא עודף חלבון בדם. בדיקות האולטרסאונד הראו שהכל בסדר. אני די בטוח שהבעיה היא  בהיחלשות השרירים, אבל אני לא יודע למי לפנות בהקשר הזה. 
אמי כעת באוסטריה, מדריכה קבוצת מטיילים. אני לא יודע מנין האנרגיה. אני מקווה שהיא בסדר. בחודש האחרון היא החלה משתעלת באופן קבוע ואני מאמין שגם היא ניסתה לפגוע בעצמה בעזרת חומר כימי. אני חושש לבריאותי ולבריאותה הפיזית והנפשית.

גרגוריו היקר ,רציתי להפיח בך קצת תקווה אחי היקר, אני הייתי בדכאון בינוני-קשה וכבר התפטרת ימהעבודה ואפסו תקוותי עד שהתעי למצב שחשבתי לקחת חומרים משני תודע הכי לא יכולת ילסבול את התודעה שלי יותר ולחיות איתה ואפיו עשיתי כיוון בתחום..ואז כשאפסו כוחותיי..שכבר אמרתי די אין התפטרתי נהרסו החיים אין עתיד..ממעמקים באה הישועה.אני יודע שזה נשמע רחוק עכשיו וכאילו תלוש אבל יש קץ לייסורים שהאלה שאתה חווה ולא זה לא קשור למוות חלילה.אני אל אומר סתם יש תאריך ידוע שבו כבר יעבור מימך כל הסבל הזה ויש דרכים שאתה יכו ללעושת כדי לקרב את התאריך הזה אח יקר- ולא הבעייה אל בכימיה שלך ולא בהורמונים ולא במח ואל תעז לעושת גרייה מגנטית או לפגוע בגוף המתנה שקבלת...דרך אגב כשהרפוא מגיעה והנפש מתרפאת גם חוליי הגוף הולכים איתה אז אל דאגה לגוף יש יכולת ריפוי מדהימה! ישנה הודית בשם אניטה מורגאני שמספרת על איך היא היית חולת סרטן קשה וכבר הגוף שלה היה גמור המח לא נשאר כלום הרופאים אמרו זהו ואז מתה מוות קליני,עברה שינוי תודעתי ונרפאה.הכל אפשרי ביקום האינסופי הזה הסיפור שלה מובא כאן :
https://www.google.com/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=1&cad=rja&uact=8&ved=0ahUKEwjWj5a2-4bOAhUJwxQKHQTSDi8QtwIIHTAA&url=https%3A%2F%2Fwww.youtube.com%2Fwatch%3Fv%3DMVN5SrnUOR4&usg=AFQjCNH-kiTR6YDLizpaV7nFFARp5fSxKw&sig2=yOv9aW1-hD3-9w3a1Hffvw&bvm=bv.127521224,d.bGg

תהיה חזק אח יקר ולאט לאט אשתדל לפרט פה על דרכי תהמודדוות וכו .שבת שלום

גרגוריו היקר,
לא שמענו ממך כבר כמה ימים ונשמח לעדכון.
כתבת שלראשונה אתה זוכר מצב רוח דיכאוני בתקופת התיכון. איך היה קודם, מבחינה חברתית ומבחינה אקדמית?
האם בשנים האחרונות אתה מצליח לשמור על קשרים חברתיים ?
לדבריך את סובל מדיכאון וחרדה, ואתה מתרשם שגם אמך. האם היא אובחנה? האם יש בני משפחה אחרים שסובלים ממחלות דומות (בני דודים, דודים, סבא, סבתא?)
לדבריך אתה חש שינויים קוגניטיבים ופיזיולוגיים, האם שקלת ללכת לנוירולוג שיפיג את חששותיך ?
ישנן דרכים רבות להתמודד עם חרדה. מה לרוב מסייע לך להפחית מעט את הלחץ? האם יכול להיות שסיום התואר או תקופת המבחנים היו גורם להחמרת המצב ?
 

שלום טל, תודה על התגובה ועל ההתעניינות. גם לפני התיכון המצב של מבחינה חברתית ומבחינה אקדמית לא היה טוב. גם אז היו לי בעיות ביצירת קשרים חברתיים ובהישגים לימודיים. אמנם בשנים האחרונות הצלחתי ליצור קשרים, אבל הם די התרופפו בשנה האחרונה, וכעת, לאחר ששאפתי את אבקת הכביסה, הם נותקו כליל. אני מטופל אצל פסיכולוגית והיא מצאה אצלי תסמינים של דיכאון. אמי אמנם לא אובחנה, אבל אני מאמין שגם היא סובלת מזה ואףיותר גרוע, אני מאמין שגם היא שאפה אבקת כביסה בדיוק כמוני כי אני מזהה אצלה את אותן בעיות קוגניטיביות ופיזיולוגיות. עדיין לא הלכתי לנוירולוג שיאבחן את הבעיות הללו, אבל אני מאמין שהדבר היחיד שיכול לזהות אותן הוא בדיקת MRI. עברתי בדיקות דם שמצאו עודף חלבון בדם. עברתי גם בדיקות אולטרסאונד בבטן שהראו שהכל תקין. מחכה לבדיקות הולטר לב ולתוצאות בדיקות איסוף שתן של 24 שעות. לא יודע מה יהיה עם התואר. לא בטוח שאוכל לסיים אותו

גרגוריו יקר. אינני יודעת לגבי הצד הגופני אבל אני רוצה לעודד אותך שלפעמים דברים בגוף שנחווים קשה מאוד ונראים סופ העולם מקורם לעיתים בבעיה קטנה ביותר כמו לדוגמה אלרגיה למזון כלשהו... דבר שניתן לפתור אותו בקלות יתרה. מעבר לצד הגופני ברור שאתה נמצא בחרדה קשה ובדיכאון - כאשר ישנן מחשבות קשות ומבהילות לאורך זמן מגיע גם הדיכאון. האם אתה מסתייע גם בטיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה?