מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדה אז הגעתי לפה בסוף. הא...

אז הגעתי לפה בסוף. הא...

22/07/16 8:32
6 תגובות

שלום.

לפני... לא זוכר כמה זמן, אפילו, יצאתי מהצבא. ואז החיים שלי השתנו לרעה. פחות משבוע אחרי שיצאתי, התחיל אצלי אפילפסיה.

כל יום, לפחות GRAND MAL אחד. כמה שנים טובות עברו מאז. מצאתי כדורים שעוזרים בנושא. לא ממש, אבל עוזרים. במקום GRAND MAL, עכשיו כל כמה ימים אני מקבל ערמה נכבדת של PETIT MAL. את אלה למדתי להחביא כשאני בעבודה. בחצי שנה אחרונה, אבל, חזר לי משהו שחשבתי שהרגתי מזמן. ועכשיו זה חזר יותר חזק ויותר עצבני.

אני מוצא את החיים חסרי טעם. לפעמים, באופן מילולי. לאוכל אין טעם בכלל. פעם הייתי נהנה מהמגורבר באותה רמה שאדם נורמלי נהנה מאורגזמה טובה. היום? זה בסך הכל עיגול אכיל. לא יותר מזה.

בד"כ לאחד כזה אומרים ללכת לצאת אם חברים שלו. לצאת לאיזה יום כיף בבר. בגלל הכדורים שלי, אני לא יכול לשתות, ובגלל שפשוט אין לי חברים, אין לי אם מי לצאת. אז אני יושב בבית. סופי שבוע זה הכי גרוע. בעבודה, לפחות יש לי את השמונה-עשר שעות שאני מרגיש סוג של מועיל. מעביר סחורה ממקום למקום, שולח סחורה לחנויות. שישי-שבת? אז החלאה יוצא עלי בכל הכוח. אם היה לי את האפשרות, הייתי מזמן קופץ מאיזה בניין. כל הגגות במדינה הזאת נעולים. אפשר לחשוב הבדל של אדם אחד יעשה כלכך הרבה נזק למס הכנסה.



אז על מה אני מקשקש פה? אני מחפש אולי איזה קובצת עזרה. עדיפות, חינמית, שאני יכול ללכת לבקר. כל יום, אני מתעורר בחמש בבוקר, מתקלח, הולך לעבודה, ביום חלש יוצא בחמש בערב, ואז אני פנוי. אם יש משהו ביום שישי, אפילו יותר טוב.

זה ההימור האחרון שלי...


תגובות

גילה-פז
22/07/16 18:25

Compodulator שלום. ראשית, אני מוקירה אותך על הפנייה לעזרה, זה בדיוק מה שאתה צריך, עניין ואולי זה רק חלק מזה. מדברייך נשמע שאתה מאוד לא מרוצה ממה שקורה בחייך ואני בהחלט מבינה. חיים של עבודה ובית, ללא עניין אחר או חברים, הם משעממים להפליא. סיפרת על האירוע המכונן של האפילפסיה ואני תוהה אם לפני כן, היו לך חברים, חיי חברה, תחומי עניין. ומה מתוך מה שהיה יכול לחזור לחייך. 
לגבי קבוצה, מתפרסמות פה, מידי פעם, הודעות לגבי קבוצות שנפתחות. מציעה לך לחפש בפוסטים קודמים ולנסות ליצור קשר. מהיכן אתה ? 

Compodulator
24/07/16 7:00

כרגע, אני גר בחולון.

טל-מוזס
26/07/16 15:30

יש מספר קבוצות תמיכה שפורסמו באתר לאחרונה,  נסה לחפש אותן.  היה גם פרסום של בית קפה בבוגרשוב שם נפגשים פעם בשבוע 
אתה מתאר קושי לחוות ולהרגיש,  זו אכן הרגשה קשה שהחיים חולפים לידך.  האם נעזרת גם בטיפול שיחתי? 

Compodulator
30/07/16 7:53

מה זה "טיפול שיחתי"? פסיכולוג? כרגע אני חוסך לאחד. פתאום הניורולוג שלי אומר שיש מצב האפילפסיה שלי זה בעצם משהו פסיכיאטרי שמתחזה איכשהו לאפילפסיה. בנושא של הקבוצות, אני מודה, עוד לא חיפשתי. כרגע אנחנו באמצע עונה, לחץ מטורף מחנויות, אני בא הבייתה רק בשביל להתעלף לכמה שעות.

גילה-פז
30/07/16 10:10

שבת שלום, אתה מתאר צורך גדול בעניין כדי להפיג את השיגרה, דבר אשר עשוי לתרום למצב רוחך. אך לא רק! ההנחה היא כי דיכאון אינו תלוי גירויים חיצוניים בלבד אלא תוצר של אמונות על עצמך, ולעיתים תוצר על חרדה לא מטופלת. למה אני מציינת זאת? משום שאני תוהה האם ההמנעות לא ״מתחפשת ״ לכל העומס שאתה מתאר ואז זו סיבה ממש טובה, להישאר במצב הנוכחי. מה דעתך ?  

Compodulator
04/08/16 20:09

האם את יכולה לכתוב את זה בצורה שונה? קראתי את התגובה שלך מספר פעמים ואני לא מצליך להבין מה את מנסה להגיד. אם את דוברת אנגלית, אשמח אם תעברי לאנגלית. יותר קל לי להביו ולחשוב באנגלית.