מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדהשלום. חדש פה. לצערי, לא חדש בנושא הדיכאון והחרדה..

שלום. חדש פה. לצערי, לא חדש בנושא הדיכאון והחרדה..

22/07/16 18:09
6 תגובות

שלום רב.
הודעה ראשונה באתר הזה והודעה ראשונה בפורום רפואי כלשהו מזה זמן רב.
אני בן 37. סובל מחרדות מזה שנים רבות. בגיל 22, בטיול הגדול של אחרי הצבא היו לי התקפי חרדה רבים, שעד אז לא ידעתי לקרוא להן בשם. בטיול הגעתי למצב נפשי קשה, קיבלתי טיפול 'ראשוני', חזרתי לארץ מתוך מחשבה (ותקווה) שהדברים יסתדרו, אבל כמובן שהם לא.

מאז, אני בטיפול תרופתי קבוע, טיפול פסיכולוגי לסירוגין (כרגע לא) ומעקב פסיכיאטרי. עם הזמן גיליתי שהיו לי חרדות מגיל מאוד צעיר (שכמובן אז לא ידעתי לקרוא לילד בשמו). עברו הרבה שנים מאז. אני מתפקד כמעט כרגיל: עובד במשרה מלאה, עשיתי שני תארים, חברים, עוד טיולים בחו"ל, גר לבד. למה כמעט? כי החרדות הן ביו היתר קשורות לחרדת ביצוע במיטה. אני לא בתול, אבל קרוב לשם.

בתקופה האחרונה אני כמאור לא בטיפול - הייתי בסה"כ באלפי שעות טיפול ולכן אני חש: עייפות החומר, מיצוי, תשישות ועוד.
אבל אני גם בדיכאון. אנ ייודע את זה. אני מרגיש את זה. אני מרגיש אני לא חי אלא נושם. אני מרגיש שלעולם לא אהיה בזוגיות, שלעולם אהיה לבד מבלי משפחה משלי. כל יום שעובר זה מתגבר. דווקא בקטע הזוגי אני כל הזמן מנסה: דייטים/אתרי הכרויות/ספיד דייטים וכו' + ניסיונות מיניים שונים בתשלום. אבל זה לא קורה. לא יכול להסתיר שיש לי מחשבות אובדניות, שזה קצת פרדוקס, כי מצד שני אני (כמו הרבה אחרים) חרד מהמוות ומקבל למשל סחרחורת במקום גבוה. הייתי רוצה להאמין שלא עשה לעצמי משהו ושאני חזק, אבל....
אה, כן, משהו קטן לסיום - אמא שלי התאבדה מדיכאון.


זה על קצה קצהו של המזלג. חש צורך לשתף.
שבת שלום.


תגובות

גילה-פז
22/07/16 22:30

גורם חוץ ... שלום ( מעניינת בחירת השם). אני קוראת את מה שכתבת ומבינה שאתה ״חי״ כרגע את הייאוש וחוסר האמונה וכל מה שהינך מרגיש, נראה מאוד אמיתי , כאילו דבר לא יישתנה וזו מחשבה / אמונה שכל כך מתאימה למצבי דיכאון כי זה בדיוק חוסר האונים שנראה באופק וסביר שהאמונה בחוסר האונים הזה, תוביל לחוסר אונים ובוודאי לא לעשייה כלשהי לשיפור המצב. נשמע שיש לך חרדת ביצוע, דבר שניתן ללמוד להתמודד איתו בטיפול מתאים כמו Cbt. יחד עם זאת, ובצד העשייה יש לעיתים שחשוב לעצור, להתבונן ולקבל את המצב הקיים. הקבלה מפתיחה את הסבל הגדול ומתוך זה ניתן לראות שלא הכל אפור כהה אלא יש גם צבעים אחרים. האם זה מדבר אלייך, נשמע מוכר?
 

גורם-חוץ
23/07/16 12:58

שלום גילה.
האמת שיחסית לא הקדשתי המון מחשבה לבחירת השם (הוא לקוח מתוך מאפיין כלשהו במקום עבודתי), אבל כשאני חושב בדיעבד (תת מודע?) על השם, אכן יש לו משמעות עמוקה למדי.

כל מה שרשמת נשמע מוכר ובשני מובנים. הראשון מהמובן שאלו אכן תחושות/מחשבות/רגשות שאני חי איתן כל העת.
והדברים מוכרים מהמובן השני, בהתייחס לטיפול ה-Cbt שהזכרת או לטיפול בכלל, מהמקום שהייתי בטיפול זה וטיפולים אחרים לאורך השנים (כתבתי שהחרדה מלווה אותי שנים) ויש לי בבית יותר מספר אחד בנושא "התמודדות עם חרדה/דיכאון" שיש בו סימניה תקועה איפשהו באמצע הספר וכבר מעלה אבק כיוון שאין לי אנרגיות להמשיך לקרוא ובעיקר לנסות לתרגל את מה שרשום.

המילה שמאפיינת הכי הרבה את מצבי: תשישות.

טל-מוזס
25/07/16 12:00

גורם חוץ יקר,
ציינת כביבול בציניות שאמך התאבדה, אתה נשמע לי אדם אינטליגנט ולכן אני מניח שאתה יודע שאובדן של אדם קרוב הוא בעל משמעות רבה בחייו של אדם. באיזה גיל איבדת את אמך ? האם אתה בן יחיד, כיצד שאר המשפחה התמודדה עם האובדן ?

לגבי טיפול CBT וספרים. אכן ישנם אנשים בעלי כוחות שיכולים לקרוא ספר על חרדה וטיפול בה ולהתמודד בכוחות עצמם אולם רוב האנשים זקוקים למסגרת, לקשר טיפולי בכדי להתחיל, להתמיד ולפנים את משמעות השינוי. CBT הינו שיטה, אך מעבר לתרגול יש משמעות גם להבנה של התהליכים שאתה חווה במהלך הטיפול. האם תהיה מוכן לשוב לטיפול, הוא יכול להיות מוגדר בזמן 6 חודשים לדוגמא ?
לגבי זוגיות, חשוב שאתה נשאר במשחק אולם במידה ויש לך דפוס מסוים, סביר להניח שאתה משחזר אותו ולכן מתקשה ליצור מערכת יחסים משמעותית. הטיפול (שציינתי קודם) יכול להתמקד בבעיה הזו כמו גם בקשיי התפקוד המיני שאתה מתאר.
גיל 37 בימינו איננו גיל מאוחר להכיר ולהקים משפחה.
איך זה נשמע לך ?

גורם-חוץ
25/07/16 12:24

טל שלום רב, ראשית, תודה על התגובה וההתייחסות. (גילה פז, אם את קוראת את זה, אז לא כתבתי לך את זה - אז גם תודה רבה על ההתייחסות והתגובה).

אמי ז"ל התאבדה לפני מספר שנים. לא ציינתי זאת בציניות, אלא במעין קלוז'ר מריר/פאנץ' ליין עצוב להודעה הראשונה. אבל אני יכול להבין מדוע זה התפרש כך. אינני בן יחיד. אני הייתי במשך שנה בקבוצה של התמודדות עם התאבדות של בן משפחה - עמותת "בשביל החיים". שאר בני המשפחה לא היו בקבוצה שכזו (למיטב ידיעתי). כל אחד מתמודד בדרכו.

הייתי במהלך השנים בטיפולי CBT, טיפול סרוגייט אחד שלא היה מוצלח, מפגשים עם סקסולוגים, טיפולים שיחתיים שאינם CBT ועוד. הספקתי כבר לשכוח/להדחיק מהדברים. אני חושב שבהקשר הזוגי, הבעייה הגדולה היותר היא התחושה שקיבעתי לעצמי בראש, והיא שזה "לא יקרה אף פעם" וזה כבר מאוחר מדי ושפיספסתי את הרכבת. אני יודע שהתחושות הללו אינן רציונליות, אבל זה מה שאני מרגיש וקשה מאוד להשתחרר מהרגשה זו.

התחושות הללו מתעצמות בשני מקרים שיש בניהם חפיפה: האחד, הוא הימצאות תמידית באתרי הכרויות, שליחת עשרות הודעות לבחורות (והודעות משוקעות, פרטניות, שמתייחסות למה שהבחורה רשמה. לא הודעות של "היי, אשמח להכיר"), אך אני כמעט ולא מקבל מענה. ולעיתים פונות אליי בחורות שאינני מעוניין בהן.

הדבר השני הוא הבדידות בסופי יום ("מי ישמע אותי בסוף היום?" שואל עידן רייכל וגם אני) ובעיקר בסופי שבוע/חגים. למה חפיפה? כי אז אני "רץ" לאתרי הכרויות וסוג של מנסה בכח - כותב הודעות חוזרות לבחורות שלא ענו לי קודם לכן, מבלה שעות באתרים, פונה גם לבחורות שפחות מתאימות וכאלה.

וכאשר אני כבר יוצא לדייטים. הפחד מהמגע המיני נמצאת מהשנייה הראשונה וגורמת לחרדה, וככל הנראה לכך שאני מרחיק את הבחורה, בין אם במודע ובין אם לאו.

שפכתי הרבה.

לצאתמזה
28/07/16 11:44

הי גורם חוץ, 
שני דברים שכתבת מתחברים לי- חרדת הביצוע, ותסכול מאתרי היכרויות. (טוב, שלושה דברים - גם אני בן 37)
אני עכשיו התגרשתי, וזה קרה אחרי שנים של חוסר מוחלט באינטימיות. ואני עכשיו צריך למצוא זוגיות ומיניות שוב, וזה מלחיץ.
גם ניסיתי אתרי היכרויות- okcupid, jdate... תקשיב, אתה לא תוציא משם שום דבר! כדאי שתשלים עם זה כבר מעכשיו. כי האתרים האלה לא יעזרו לך לפתור את החרדה- הם לא פחות מנוכרים ורדודים ומקולקלים מכל צורה אחרת של היכרויות. זה סתם בכאילו. אתה רואה פרצופים של בחורות מחייכות אבל החיוכים האלה לא אליך. אין באתרי היכרויות שום פיתרון ושום תועלת למי שמתקשה להתחיל עם נשים- להיפך! להתחיל עם אישה פנים אל פנים היה לפחות מחשל אותך אחרי כמה כשלונות, אפשר ללמוד מזה. אני לא עשיתי את זה עדיין, אגב- מפחיד לי מידי. באתרי היכרויות אתה יכול לשבת שנים לשלוח הודעות וימשיכו "לסנן" אותך.
אני ממליץ לך לעזוב את האתרים האלה לכרגע. קח משם הפסקה לכמה שצריך. אתה צריך "לעשות עבודה" עם עצמך, לשכנע את עצמך שזה לא נורא להיות חסר ניסיון במיטה. אתה צודק מאוד שהחרדה הזאת, חוסר הביטחון שהיא מעמיסה עליך, זה מה שמרחיק בחורות. זה מכשיל אותך הרבה יותר מאשר ביצוע לא טוב במיטה. יש כל כך הרבה גברים חארות, גסים, חסרי התחשבות, מזלזלים, רדודים, מניפולטיביים, שאישה שתצא עם גבר שהבעיה שלו זה שהוא יגמור מהר בפעם הראשונה באמת שלא תרגיש שקרה לה משהו כזה גרוע.
עזוב אותך, דבר עם אנשים בחיים שלך, גברים ונשים. סתם תדבר, בשביל לצחוק, בשביל הכיף, בשביל להכיר את מי שהם. זה יעשה לך יותר טוב באמת, ויקרב אותך לבת זוג יותר מאשר כל תגובה להודעה באתר דייטינג.

הי לך יקר. ממה שאני קוראת קלטתי שני דברים: האחד מאוד רוצה, השני .... לא מאמין. אני חושבת שבאופן לא מודע הינך פועל באופן שלא מקדם אותך למטרה וכך הדברים חוזרים על עצמם במעגל אינסופי. לאחרונה התוודעתי לגישת האימון של המניקסים, מציעה לך לראות את הסירטונים שלהם... כתוב לי אחר כך מה דעתך וננסה לראות כיצד להמשיך...