שיר יקרה. מה שאת כותבת מקסים, מעורר השראה ואמיץ. אני ממש ממש מודה לך שכתבת את מה שכתבת. לא רק שיש כאן תובנות עמוקות וחשובות אלא גם חשוב שאנשים שחזרו מן התופת״ יספרו איך יצאו ממנה.
אשמח לדעת עוד ולשמוע איך היה התהליך?, מה הבנת ומה משך אותך החוצה?
אסכם למען כל מי שלא יקרא את הפוסט היפה והחשוב הזה את הנקודות המרכזיות שהבאת ואשמח אם תתקני אותי

דיכאון ואיך ניתן ל״צאת״ ממנו על פי שיר. כמה נקודות שישפכו אור עבור כל אלו שמתקשים לקרוא את הפוסט הניפלא הזה כולו:
גדלתי במקום מרכב ולא פשוט
יפני שלוש שנים הרגשתי שאני נחנקת, מתפרקת, החרדות הלכו והתעצמו ונגעו בכל דבר - התרחקתי מכולם
החלטתי ללכת לפסיכיאטר, שאבחן דיכאון וחרדה ונתן טיפול תרופתי.הבנתי שזה עמוק יותר ולכן במקביל החלתי טיפול פסיכולוגי.
ממליצים כאן הרבה על טיפול פסיכולוגי התנהגותי אבל גם טיפולים אחרים עוזרים.
הפסיקו לזייף שהכל בסדר ותתחברו לרגשות האמיתיים.
צללתי עמוק לתוך עצמי- משילה מסכות עמדתי חשופה מול עצמי ופחדי ( מתוך שיר ששיר הביאה)
התחלתי לצמוח מחדש, לגדול, השמש זורחת עבורי שוב
אל יאוש ואל תוותרו אל טיפול!!!!!

תודה על הפוסט הזה , התחברתי לכל מילה שכתבת ואני מכיר את הסבל הזה מקרוב מאוד. אפשר לדעת כמה זמן נמשך הסבל עד להחלמה? חודשים? שנים? אשמח אם תספרי גם על זה.
יואב

אני רחוקה מאוד מהמרכז ולצערי הפסיכולוגית שלי לא משהו... קורה שאני לא במיטבי וקשה לי ללכת לפגישה אז במקום שתבין אותי אז היא כועסת .אם היא המטפלת שלי לא מבינה אותי איך אסמוך עליה? לצערי אין בעיר שלי מטפלים בבעיה שלנו . עצוב ומאכזב ובעיקר הסבל שלנו נמשך ללא פתרון ...

היי חברים, קודם כל תודה על התגובות והתמיכה.. זה מחמם את הלב
חשוב לי להדגיש שלהגיד שהחלמתי לגמריי זה עדיין לא נכון להגיד, יש לי עוד דרך לעבור.. מה שכן הדיכאון כמעט ולגמריי נעלם ואם הוא קיים אז בעוצמות הרבה יותר חלשות- בטח שלא כמו בתחילת התהליך ולגבי החרדות אני ממשיכה להתמודד איתן.. ההתמודדות היא הרבה יותר קלה והן מופיעות בתדירות יותר נמוכה ואני מקווה שעם הזמן והעבודה הקשה אני אצליח בע״ה להפחית כמה שיותר גם אותן.
יואב, לגבי השאלה שלך, השנה הראשונה זכורה לי בתור סיוט!!! היו פעמים שרציתי להרים ידיים.. אני חושבת שההקלה שאני מרגישה באה במיוחד בשנה האחרונה.. גם המינון של הטיפול התרופתי ירד, ואני מקווה שאוכל להפסיקו לגמריי בקרוב מאוד. בינתיים עד שלא ארגיש חזקה מספיק, אני לא אעשה את הצעד הזה.
אני כל כך ממליצה על טיפול פסיכולוגי לא רק בגלל עצם הטיפול עצמו, אלא גם בגלל תחושת המסוגלות שהוא נותן... אני מרגישה שאני יכולה! ושאני מטפלת בעצמי! לא מוותרת!! לא מסתמכת על אחרים.. אני זאת שתביא את השינוי ולא אף אחד אחר. זה לא אומר שאני זאת שאשמה במצב שלי, או שמשהו דפוק בי אז אני זאת שצריכה להיות אחראית לתקן זאת.. זה אומר שאם לא אדאג לעצמי, אני פשוט אשאר במצב הזה ואמשיך להאשים את כל העולם וזה לא יעזור.. שנים שניסיתי להסביר למשפחה שלי ובעיקר להורים שהם לא בסדר, יצא מזה רק תסכול.. הם כניראה לא ישתנו כתוצאה מהכעס שלי. מה שכן אני יכולה ללמוד להתמודד עם הסביבה הזאת, לדעת מה טוב בשבילי, איך לדאוג לעצמי, איך לעמוד על שלי, איך להרגיע את עצמי ואולי הסביבה גם תשתנה בהתאם.. את כל זה אני לומדת דרך הטיפול ואנע ממשיכה ללמוד.
מתי... כמו שאמרת, הפסיכולוגית לא אמורה לכעוס עלייך, סביבת הטיפול צריכה להיות סביבה מוגנת, שתרגישי בה נוח. בגלל זה חשוב מאוד שתבחרי מטפלת או מטפל שאת מרגישה נוח איתם. אל תתייאשי.. איפה את גרה? אשמח להתעניין בשבילך לגבי מטפל.. כמובן אם תרצי:)

כל הכבוד לך שיר, את מעוררת השתאות, את אישה נהדרת, חיננית ועמוקה מאד, ואת כותבת בצורה מדהימה. מאחל לך ימים שמשיים, אם לא בחוץ, לפחות בפנים (כי די, נמאס מהקיץ הישראלי.....:)

חחחח בחור אחד, כניראה שאתה לא סתם בחור:)
תודה על המילים החמות, כיף לקרוא תגובות כאלו.. זה נותן את הכוח להמשיך הלאה.
קראתי גם את הפוסט שלך, וגם הוא מעורר השראה ועידוד.. אז תודה גם לך!