היי, החלטתי לארגן מפגשים אחת לשבוע.
אני יודעת שבעיות פותרים בצורה פרקטית
אני סובלת מדיכאון.
יום שלשי18.10.16 caffehenrietta תל אביב(קרוב לרכבת) בשעה שבע וחצי
תגיע?
אחת שתים שלוש

שלום לך יקר. הסיפור שאתה מספר איננו חריג. נתקלתי במספר מקרים של אהבה גדולה וחזקה שכאשר עמדה בפני מימוש הותירה את אחד הצדדים בהרגשה שאיננו אוהב עוד. מניסיוני הדי עשיר זה איננו אומר דבר לגבי הקשר והחברה אלא על הפחד העצום ממחויבות. האם אתה מכיר את הפחד הזה ממקומות אחרים בחייך?
כמה זמן אתה עם החברה שלך?
נשמע שלפני שעברתם לגור ביחד המצב היה אידאלי והתאים לך כמו ״לחיות עם ולהרגיש בלי״ , כנראה שלקיחת מחויבות והיקשרות לטווך ארוך אינם נמצאים באזור הנוחות שלך.
איזור הנוחות הוא האיזור שמכיל את ההרגלים שלנו , האמונות שלנו, החינוך שלנו וכדומה. איזור הנוחות הוא מולד ולא ניתן לשנות אותו אלא רק להרחיב אותו. כאשר מרחיבים אותו חווים קשי וסכנה. לעיתים חשים שאנו נמצאים בפני משימה בלתי אפשרית. נשמע שאתה כרגע נמצא במצב של הרחבת איזור הנוחות.
אתה יכול לברוח אבל אז תרגיש אולי רווחה ברמה המיידית אבל יכול להיות שלטווך ארוך תרגיש תקוע ולא מתקדם. האם אתה רואה עצמך רווק למשך כל החיים?
מה אתה מרגיש לגבי ילדים ומשפחה?
מדוע נוצר חיבור כזה קשה בין מחויבות לשימחה?, מה בהיסטוריה הפרטית שלך גרם לך להרגיש כי זוגיות היא כלא וחוסר אהבה?

שלום לך אורית, ותודה רבה על התשובה ועל שלל השאלות הלא קלות.
אני ביחד עם חברה שלי כ7 חודשים. בוודאי שאני מכיר את הפחד הזה, ובעיקר מקשרים אחרים שהיו לי בעבר. 6 פעמים הגעתי למקום הזה של מעבר משותף, עם בחורות שאני יודע שהיו מוכנות לחלוק איתי את חייהן, ובכל הפעמים עזבתי לפני שזה קרה. נשמע קלאסי? אני לא בטוח.. כי בכל הפעמים הללו כשאני מסתכל בדיעבד, אני לא מתחרט שלא נשארתי. ברוב המקרים הסיבה היתה מאוד לא ברורה ולא קונקרטית - כמו עכשיו.  זאת אומרת שמשהו אינטואיטיבי אמר לי לא להישאר, ואני שמח שפעלתי כך (בזמן שעזבתי, לא היה לי מושג).
אני כלל לא מתעלם מהעובדה שיש לי פחד ממחויבות. אבל אולי הוא נטוע במשהו בסיסי שמסרב לקבל התמסדות, קשר זוגי, משפחה. אולי זה לא מתאים לי. עם זאת, כשאני מדמיין את עצמי רווק בגיל 66 בדירה קטנה בגבעתיים עם חתול ואוכל תפל לארוחת ערב תוך צפייה בריאלטי, אני מתחלחל. אני מעדיף למות. אך עדיין אני לא יכול להרשות לעצמי לבחור במישהי שאני לא מרגיש אליה אהבה ומשיכה תמידית. וזה תמיד קורה אחרי שלב ההתאהבות. אני פשוט מחכה למישהי שזה יישאר איתה, ואם זה לא יקרה, אני אומר לעצמי שזה אולי עדיף, מאשר לגרור מישהי לקשר ללא ביטחון. לפחות שאהיה בן 66 לבד, אדע שעשיתי את זה לעצמי בלבד ושלא פגעתי במישהי ושהרסתי לה את הסיכויים להכיר גבר שיודע מה הוא רוצה.
אני חושב שהקשר שלי עם ההורים שלי גרם לי לעשות את הקשר ההפוך בין מחויבות לאהבה. זאת בגלל שהאהבה מצד אמי היתה חונקת (בלשון המעטה). היא תמיד ידעה מה טוב לי, מה ללמוד, מה אלבש, לאיזה חוגים אלך. אני חושב שאיפשהוא אני מורד בכל זה עכשיו, כי כשהייתי קטן הרגשתי חסר אונים ופחדן. 
אני רוצה להרגיש חופשי. ולהיות עצמי שוב. לא אכפת לי אם בסוף אהיה בלי ילדים. אני כן רואה את עצמי עם משפחה, אך לא בכל מחיר.
מה את חושבת?
ומנסיונך, איך מתמודדים עם המקרים הללו של אהבה חזקה שטרם מימוש מותירה את אחד הצדדים עם הרגשה שהוא לא אוהב עוד? אני מרגיש שהגעתי לנקודת אל-חזור שבה אין סיכוי שאוכל לחזור לאהוב אותה כמו בעבר.
תודה רבה.

יקירי. לצערי אין תשובה אחת שתתן לך מענה על השאלה העמוקה שאתה מעלה. יחד עם זאת ברור לי כמו שגם ברור לך שבראש שלך יש קישור בין זוגיות לחנק. מהמקום הזה, לא נראה לי שתהיה בת זוג שתוכל לפרום עבורך את הקשר אלא אם באופן אבסורדי אתה מאוד תרצה להיות עצה בזוגיות והיא לא תרצה. נראה שברגע שמי שהיא רוצה בזוגיות איתך יכל עולה תחושת המחנק והפחד ממישהי שתנהל אותך בניגוד לאינסטינקטים הטבעיים שלך. זוגיות היא הרבה יותר מזה: היא אהבה, שימחה ויצירה משותפת של מרחב. כל אלו אינם נמצאים בחוויה הרגשית שלך ולכן אין כל סיבה שתרצה בזוגיות. מי צריך כלא?! אני מציעה לך לעבור תהליך של טיפול שיגע באמונות העמוקות הללו ויאפשר לך להשתחרר מהן. כאשר תהיה משוחרר תוכל לבחור באמת. מה דעתך?

שלום,

אני נמצאת באותו המצב בדיוק. רק יותר גרוע.
הייתי בקשרים מאד רציניים שש פעמים ותמיד לפני ההתחייבות עזבתי בשל התקפי חרדה...לאחר שעברתי טיפול פסיכולוגי שנה, הצלחתי להתארס ואני כחודש לפני החתונה, אבל החרדות שהיו בהתחלה התחלפו בדיכאון ועצבות, תחושה של חוסר טעם, רצון לברוח גם לחו"ל, לשנות לגמרי את החיים, להתחיל הכל מחדש, רצון לשנות את הכל...להיות חופשיה ורגועה כפי שהייתי לפני האירוסים..המטפלת שלי אומרת שזה נורמלי בשבילי, עם הקשיים הרגשיים שלי, אבל המצב הזה כל כך קשה ואני חושבת שאבטל את האירוסין..זה קושי עצום ממחוייבות, רצון למצוא את "המושלם" ושהוא כביכול יגרום לי לרצות להתחייב..אבל המחשבה של להרוס הכל מותירה גם תחושה קשה מאד- מה יהיה אחכ? איך אוכל אי פעם להקים משפחה שבתכלס זה מה שאני רוצה?..האם תמיד זה יקרה? האם עם כולם? האם יש אחד שאיתו לא ארגיש ככה?... אי אפשר לדעת! וגם לי יש את התמונה בראש אותי בת 60 עם חתולים!! חח... וזה מאד מאד מלחיץ ואכן זה תחושה שכבר עדיף ככה מאשר לגרום למישהו סבל... זה נורא להרגיש שאני על סף ביטול ולפגוע בבחור :(

אתה לא יודע מה אתה רוצה ולא בשל לקשר מחייב כרגע. הכל טוב ויפה עד שזה מגיע לפגיעה באחרים. תעשה טובה לחברה ולעצמך ותיפרד ממנה. היא ראויה לגבר שיימשך אליה. היא בכלל לא חכמה במיוחד שנשארת איתך. משיכה זה הבסיס הכי חשוב לכל קשר. הייתי מוכנה לסלוח על הרבה דברים אך אם גבר לא היה נמשך אלי, הוא היה מקבל בעיטה בשניה שהייתי מגלה את זה. אם אין משיכה אין כלום, זה הבסיס. לכן אני לא מבינה את ההתלבטות, אין לכם עדיין ילדים ומוטב שכך כי אחר כך עוד יותר לא תימשך אליה. שתבין חוסר משיכה זה דבר שהולך ומחמיר לכיוון השלילי, זה לא משהו שמשתפר.

לין, 
אני לא חושב שהכל שחור ולבן כמו שאת מתארת. 
קודם כל, היא יודעת שאני פחות נמשך אליה. אני מספר לה. 
דבר שני, היתה משיכה מטורפת בכמה חודשים הראשונים. אני חושב שיש הרבה דברים שהשפיעו עליה, כמו ירידה בחשק בגלל הדיכאון, חוסר מצב רוח בגלל הדיכאון, אי יכולת לאהוב החוצה בגלל שנאה עצמית. 
לכן אני לא יודע מה משפיע על מה.

אם אני לא בשל לקשר עכשיו, אני לא אהיה בשל לעולם. 
אני לא עושה עליה ניסיונות. 
שנינו עדיין בודקים את העניין. גם היא. 

זה שהייתה משיכה מטורפת בהתחלה, זה דבר מאוד טריוויאלי, ככה זה אצל כולם. המבחן האמיתי הוא לאורך זמן ונראה שאתה לא עומד בו. אתה עוד אומר לה שאתה פחות נמשך אליה?? ואיפה היא בתמונה? בתפקיד העובדת הסוציאלית המכילה והתומכת בזמן שאתה פוגע לה בנשיות והיא לא מרגישה נחשקת? אתה צריך להיות אסיר תודה שהיא לא מעיפה אותך בוולה אחרי הצהרות מבישות ומשפילות שכאלה. עם חוסר יציבות כמו שלך בטח ובטח שאי אפשר גם להביא ילדים למציאות כזאת. לכן עם כל הצער וזו דעתי סע לך לחו"ל לשלום ושחרר את הילדה. היא ראויה לגבר יציב ולהקים משפחה. אל תשכח שלאישה השעון הביולוגי מתקתק. בגילכם הייתי נשואה עם 3 ילדים. בעלי לשעבר נמשך אלי במשך שנים ארוכות וגם לאחר שהתגרשנו! (אני אישה נאה ואטרקטיבית) אתה בן 35 ועם חוסר יציבות של ילד בן 16 ממש חבל. עשה טובה ושחרר את הילדה.

לין, 
האבחנה שלך מאוד חותכת ונוקשה. 
חברה שלי היא ממש לא עובדת סוציאלית. והיא ממש לא מושפלת. אם הייתי חושב שאני אפגע בה,  לא הייתי אומר לה את הדברים האלה. 
היא הבנאדם הכי שלם שהכרתי. היא מקשיבה ל'שטויות' שלי ולבעיית המחויבות שלי לא ממקום מכיל ומרחם, אלא ממקום שמזהה משהו טוב, שבטוח שיש משהו מדהים שקיים ויתעצם. 
אלו בערך המילים שלה. 
אני גם מזהה את זה, אבל פחות כרגע. ולכן מרגיש פחות אהבה ופחות משיכה כי אני פשוט עסוק בעצמי. אני מנסה לעבוד על זה. 
אני מספר לה הכל כי הכנות מאוד חשובה לנו. ברור שלא בכל פעם שאני מרגיש פחות אהבה - אני אומר לה את זה. זה מיותר. אבל באופן כללי היא יודעת. כי היא צריכה לדעת עם מה אני מתמודד ועם מה היא צריכה להתמודד. 
היא יכולה לקום וללכת בכל רגע אבל היא לא עושה את זה. גם אני נשאר. וזה מחזק אותי. כי לפעמים ממש בא לי. ואני בטוח שגם לה בא. 
אז כנראה שיש בסיס של משהו ממש טוב ששנינו זוכרים. 
אני מנסה למצוא אותו בחזרה. 
ולפתור את הבעיות שלי שאני יודע שקיימות, בזמן שהיא בתמונה. כי היא רוצה לעזור לי. 
חוסר המשיכה אליה תלוייה גם בעצבות שלי ובאי יכולת לעשות דברים כיפיים וגם בציפרלקס שאני נוטל. 
לא הכל שחור ולבן. 
וברוב המקרים זה לא הכל או כלום. 
תודה. 

לא מבין כלום,
כתבת שאתה אוהב את הריגוש בחדש ובמאידך כתבת שאת יודע כמה מורכב לבנות. אולי  המשבר הזה הוא גם דרך לנסות ליצור ריגוש, יכול להיות שבניגוד לפעמים האחרות שחתכת, אתה מרגיש שיש כאן משהו עם פוטנציאל ואתה מנסה להכניס קצת פלפל לתבשיל? אם שתפת אותה במצב, למה בעצם אי אפשר להגיד לעצמך, בוא ננסה למה חייבים להחליט עכשיו (נכון היא אישה אבל בימינו כמה חודשים לרוב לא יגרמו לשינוי), מאיפה הבהילות ?
כתבת שאתה בטיפול ואתה לא מרגיש שם תזוזה. האם היית בעבר בטיפול? האם אתה מאמין שהיא יכול להביא שינוי ?

לא מבין כלום ,
מעניין השם שבחרת לך ... אולי לא רוצה להבין כלום.....
לצערי אני מסכימה עם לין , אני פחות חותכת ונוקשה , אולם אומר לך באופן הכי פשוט , היה ריגוש והוא כבר לא קיים , שניכם נתמכים אחד על השני ולא אחד בשני , היא בשל בעיות של בטחון עצמי נמוך (מאוד) ואתה מהפחד שאתה פחדן סידרתי , ת'אכלס נשמע שאתה בדיכאון ו 10 מג' ציפרלקס לא מזיז כלום , לכן אולי צריך לחזור לפסיכיאטר שיעלה את המינון , כדי לטפל בדיכאון , תעשה זאת אבל לא על חשבון הבחורה שאתך , כי מסתבר שגם לה יש בעיות שאתם לא מדברים עליהם כי אתה לוקח את כל החמצן מהיחסים .
ויפה שעה אחת קודם .
מאחלת לך שתצליח לטופל קודם כל בדיכאון שלך .