בר. תחזיקי מעמד. יש אנשים שמוצאים את השלווה הנפשית שלהם רק אחרי שנים. אני מקווה שזה יקרה גם לך. אם את רוצה לשתף בפרטי אני אשמח לשמוע. 

בר יקרה ...שאלי את עצמך כשאת רגועה ונינוחה ....מה באמת אני רוצה ? מה מונע ממני לקבל את זה ? איך אוכל לפתור את זה ולהגיע לרוגע נפשי ...למשל אני הייתי עצוב כי לא היתה לי חברה או סיפוק ריגשי כלשהו ולכן נרשמתי לאתר שבו הכרתי נשים וזה מילא לי קצת מקום בחיים ...אולי זה היה רצון שיטחי ואולי לא ...נסי לחשוב על פתרונות ודרכים יצירתיות בדרך להשגת מטרותייך ..אם תירצי עזרה ושנחשוב על זה יחד תוכלי לבקש ממני ונדבר על זה או נתכתב בוואטס אפ ...

אני חושבת שמה שכתבת הוא הדבר הנכון ביותר. את פוחדת מעצמך...התהליך שלך הוא להתחיל לאהוב את עצמך, נראה שיש הרבה אנשים בסביבתך שאת נוגעת בלב שלהם שאוהבים אותך ורוצים להיות שם עבורך. את גם מגלה הרבה מאוד כוחות, למרות כל מה שקורה את ממשיכה , מתגייסת, הולכת קדימה אבל בתוך תוכך אין את אותם קולטנים לאהבה אינך מזהה את מה שטוב. הדבר דומה למי שאוכל אוכל אבל זורק את כל הוויטמינים . זה כנראה צריך להיות המסע שלך. מה דעתך?

לא רוצה את החיים האלה ואולי הרבה אנשים אוהבים אותי אבל הם לא פה חוץ מההורים.... וגם זאת לא אני האמיתית, לא הייתי אני זה הפחדים דיברו....
אני לבד לגמרי בגלל החרדות ואני כל הזמן בוכה. . רק רציתי חברים כל הזמן זהו....
כואב לי לבד
וההורים שלי כל כך טובים אבל אני רוצה חברים באמת שיהיו איתי
 

ממש דפקתי את אצלי בגלל החרדות והפרניואות שלי...
הם ממש השתלטו עליי....
וזה כל כך כואב...
הפחדים מאז שאני ילדה אבל אז זה רק התעצם ברמות עד שאין לי כוח יותר לפחדים, אבל אני לבד בלי חברים לספר להם מה עובר עליי ובלי בן זוג שירצה לשמוע אותי, האמיתית.
איך פגעתי ככה בעצמי?
ויש בעיות אמיתיות בעולם אני סתם ממציאה ויוצרת בעיות... ואני כל כך לבד אני לא קשורה לאף קבוצה ולאף אחד :/