מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתי גור אריה
מנהל היחידה לשיכוך כאב בשיבא, תל השומר. ד"ר גור-אריה כותב הספר "כאב, מאבחנה ועד הקלה"
עידית רונן
עידית רונן
אחות מומחית לטיפול בכאב, יו"ר יוצאת של פורום הסיעוד לטיפול בכאב. עבדתי שנים רבות במרכז שניידר לרפואת ילדים בריכוז ותיאום הטיפול הכאב כמו כן, ריכזתי את תחום בטיחות המטופל וניהול סיכונים וכיהנתי כאחות הועדה לילד בסיכון.
ד
ד"ר גור רות
אני מומחית בנוירוכירורגיה וברפואת כאב ומשמשת כרופאת כאב בכירה במרפאת הכאב בשיבא. אני מתמחה בעיקר בכאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, כאבי פנים כאבים הנובעים מבעיות נוריולוגיות, כאבים שמקורם בעמוד השדרה לכל אורכו, הרפס, ועוד. אני מתמחה בעיקר בפעולות פולשניות לטיפול בכאב, אולם אמונה גם על הטיפול התרופתי.
אלה סטולר
אלה סטולר
פיזיותרפיסטית, BPT,MPT. מתמחה בשיקום אורטופדי, כאב כרוני ותסמונות כאב לרבות CRPS. בעלת 10 שנות ניסיון בניהול מחלקת אשפוז יום שיקומי בבית החולים "רעות". מאמינה בשיקום פונקציונאלי, תוך הסתכלות הוליסטית על האדם כמכלול. דוגלת בעבודה שיקומית רב מקצועית, לצורך קידום מטרות תפקודיות של המטופלים. בוגרת קורסים כגון: דיקור מערבי (DRY NEEDLING), נוירודינאמיקה קלינית, טכניקות מיופציאליות, הנחיית קבוצות ועוד.
ד
ד"ר גלעד וסרמן
מומחה לרפואת הפה, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה משנת 2012 ותוכנית ההתמחות ברפואת הפה באותו מוסד משנת 2018. במהלך לימודיו השלים גם תואר מוסמך מחקרי (MSc) במדעי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה. אחראי המרפאה לכאבי פנים, לסתות, ומפרקי הלסת במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), ובמרפאה פרטית. מאמין ומקיים גישה מולטידיסיפלינרית בטיפול.
ד
ד"ר גיא אלאור
אני מומחה בנוירוכירורגיה, עוסק וברפואת כאב במרפאת הכאב בשיבא. אני מטפל בכל סוגי הכאב, מעבר לטיפול תרופתי יש לי עניין מיוחד בטיפול פולשני לכאב במערכת העצבים המרכזית והפריפרית: עצבי הפנים, עמוד שידרה, קיצוב עצבי מרכזי ופריפרי ושחרור כירורגי של עצבים.
ד
ד"ר נטלי שליט
אני רופאה מומחית ברפואה פנימית וברפואה לשיכוך כאב. רופאה בכירה במכון לרפואת שיכוך כאב בתל השומר ועומדת בראש המרפאה לשיכוך כאב בגיל השלישי. עוסקת בעיקר בשיכוך כאב בגיל המבוגר הנובע ממחלות כרוניות מורכבות, כמו נוירופתיה משנית לסוכרת או כאב נלווה לאוסתאופורוזיס ושברים. אני מאמינה במבט רב מערכתי על המטופל המבוגר, תוך התחשבות במכלול מחלות הרקע והטיפול התרופתי המורכב אותו הוא נוטל.

מובילי קהילה

לימור חורש
לימור חורש
היי חברים :) שמי לימור, לוקה בכאב כרוני מתחילת שנת 2011 עקב תאונה. כיום, לצד הכאבים והמחלה, כל מטרתי היא לאפשר למטופלים, למשפחותיהם ולאנשי מקצוע לבנות סביבת חיים בריאה המבוססת על הבנה, אמפתיה והתחשבות הדדית. בכוונתי לתת הכוונה לרכישת כלים, לתת מקום לדבר על מה שאסור, על מה שמותר ולא נעים, ולתת לכם הזדמנות להכיר ולפגוש זה את זה.
כמוניכאבחדשותדלקת מפרקים שגרונית: משקל תקין יסייע לשמור על הפוגה

דלקת מפרקים שגרונית: משקל תקין יסייע לשמור על הפוגה

מחקר חדש מחזק את העדויות לכך שהמשקל משפיע על פעילות המחלה בסובלים מדלקת מפרקים שגרונית


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

מחקר חדש מצא כי BMI גבוה או נמוך מאוד עשוי להקשות על שמירת הפוגה במחלה בקרב אנשים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית.

 

דלקת מפרקים שגרונית הינה מחלה כרונית אוטואימונית, בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את המפרקים ורקמות נוספות, וגורמת לדלקת כרונית המאופיינת ברגישות, נפיחות, כאבים ונוקשות במפרקים הנגועים. בנוסף לתסמינים המערבים את המפרקים, ישנם תסמינים מפושטים המערבים מערכות נוספות בגוף ומתווכים על-ידי התהליך הדלקתי.

 

ידוע כי השמנה גורמת לדלקתיות כרונית, ומחקרים הראו ש-BMI גבוה קשור לסיכון מוגבר לדלקת מפרקים שגרונית.

 

במחקר החדש חוקרים מבית החולים לניתוחים HSS ביקשו לבחון אם המשקל עשוי להשפיע על פעילות המחלה. לשם כך הם עקבו במשך שלוש שנים אחר 944 מטופלים שקיבלו אבחנה של דלקת מפרקים שגרונית ב-12 החודשים האחרונים. המטופלים חולקו ל-6 קבוצות בהתבסס על קטגוריות ה-BMI המקובלות. רק 2% ממשתתפי המחקר היו בתת משקל, בעוד ש-65% היו בעלי עודף משקל או שמנים.

 

בתקופת המעקב הנבדקים עברו בדיקות רציפות של DAS28 – ציון המשקלל את מספר המפרקים הנפוחים והכואבים, כמו גם סמני דלקת בדם והערכות של הנבדקים על המחלה שלהם. ה-DAS28 מהווה מדד לפעילות המחלה ויכול לתת אינדיקציה לכך שמטופל נמצא בהפוגה. הפוגה ממושכת הוגדרה במחקר הנוכחי כפעילות נמוכה של המחלה בשני ביקורי רופא רצופים בהפרש של שלושה עד שישה חודשים.

 

המחקר, שממצאיו הוצגו בכנס השנתי של הקולג' האמריקני לראומטולוגיה (ACR) שנערך בחודש נובמבר בבוסטון, העלה כי לאנשים שהיו בתת משקל משמעותי (BMI נמוך מ-18.5) או בעלי עודף משקל או השמנה (BMI של 25 ומעלה), היה סיכוי נמוך יותר באופן משמעותי לזכות להפוגה ממושכת, בהשוואה לבעלי משקל תקין.

 

בהודעה לעיתונות שפרסמו החוקרים, הם מסבירים כי בהשוואה לבעלי BMI תקין, כל האנשים בקטגוריות ה-BMI הגבוה או הנמוך היו בעלי סבירות נמוכה יותר באופן משמעותי להשיג הפוגה ממושכת, אך בקרב מטופלים עם השמנה חמורה הסבירות הייתה נמוכה במיוחד. אלה עם BMI גבוה מאוד גם סבלו מיותר דלקתיות וכאב.

 

מעבר למשקל תקין, גורמים נוספים שנקשרו במחקר לסבירות גבוהה יותר להפוגה ממושכת היו טיפול מוקדם במטוטרקסט, הימנעות מעישון ותגובה לטיפול תוך חצי השנה הראשונה.

 

יש לציין כי המחקר אומנם מצא קשר בין משקל תקין לבין סבירות גבוהה יותר לחוות הפוגה ממושכת, אך הוא לא מוכיח קשר של סיבה ותוצאה. עם זאת, מחקר אחר שפורסם באותו כנס מרמז לכך שהשמנה אכן משפיעה על פעילות המחלה, אחרי שהראה כי הרזיה משמעותית הובילה לשיפור ניכר בפעילות המחלה, בצורך בטיפול תרופתי ובדלקתיות.

 

החוקרים עקבו אחר 53 מבוגרים שמנים שאובחנו עם דלקת מפרקים שגרונית ועברו ניתוח בריאטרי לטיפול בהשמנה. שנה לאחר הניתוח הירידה הממוצעת במשקל הגוף עמדה על 41 קילוגרמים, וזו הייתה מלווה בירידה משמעותית בסמני דלקת. פעילות מחלה בינונית או גבוהה הייתה הרבה פחות שכיחה לאחר הניתוח - 6% שנה לאחר הניתוח לעומת 57% לפניו. שיעור החולים שנזקקו לטיפול תרופתי לדלקת מפרקים שגרונית שנה לאחר הניתוח היה נמוך יותר בהשוואה לתקופה שלפני הניתוח - 66% לעומת 98%. כחמש וחצי שנים לאחר הניתוח 74% מהנבדקים היו בהפוגה, שיעור גבוה יותר משמעותית בהשוואה ל-26% שהיו בהפוגה לפני הניתוח.

 

מקור: הודעה לעיתונות, בית החולים HSS