מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מחלות לב

מנהלי קהילה

פרופ' סער מנחה
פרופ' סער מנחה
מנהל היחידה לקרדיולוגיה התערבותית (צנתורים) במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). רופא עצמאי ומצנתר- קופ"ח מכבי. פרופ' בחוג לקרדיולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב. תחומי עניין: קרדילוגיה התערבותית, קרדיולוגיית ספורט, מניעת מחלות לב, מחלות לב מבניות, מניעת שבץ מוחי.
ד
ד"ר אבישי גרופר
אני בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים. השלמתי התמחות ברפואה פנימית במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי, ובקרדיולוגיה במרכז הרפואי שיבא, תל השומר, והתמחות בתחום של אי ספיקת לב, השתלות לב ולב מלאכותי (LVAD) במרכז הרפואי MAYO CLINIC במינסוטה, ארה"ב. לאחר החזרה לארץ עבדתי כרופא בכיר ביחידה לטיפול נמרץ לב ובמכון לאי ספיקת לב, ומנהל מרפאות המערך הקרדיולוגי בשיבא, תל השומר. כיום אני מנהל היחידה לאי ספיקת לב במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). אני יו"ר החוג לאי ספיקת לב באיגוד הקרדיולוגי בישראל וחבר באיגוד האירופאי לאי ספיקת לב ובאיגוד הבינלאומי להשתלות לב. אני מרצה בכיר בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל-אביב ומעורב במספר רב של מחקרים בארץ ובחו"ל בתחום אי ספיקת לב, השתלות לב ולב מלאכותי (LVAD). מרצה בכנסים בארץ ובחו"ל. במסגרת עבודתי אני עוסק בטיפול במחלות שריר הלב, אי ספיקת לב, השתלת לב מלאכותי (LVAD), השתלות לב, מחלות מסתמיות ויתר לחץ ריאתי. אני רואה חשיבות רבה בהדרכה לאורח חיים בריא ומניעת מחלות לב.
ד״ר בתלה פלאח
ד״ר בתלה פלאח
רופאה מומחית ברפואה פנימית וקרדיולוגיה. בוגרת הטכניון לאחר השלמת התמחות כפולה בב״ח הדסה עין כרם. כעת במהלך השתלמות בצנתורים וקרדיולוגיה התערבותית בבית החולים שיב״א תל השומר.
דייאנה קליין
דייאנה קליין
פסיכולוגית שיקומית מומחית, קליניקה בפתח תקווה. עד לשנת 2022, הייתי פסיכולוגית אחראית במכון לשיקום חולי לב, בי״ח שיבא תל השומר.

מובילי קהילה

איתן אביר
איתן אביר
הי לכולם, שמי איתן, בן 44, אב לשלושה ילדים מקסימים, מאוד אוהב לרכוב על אופניים אופניים בשטח, טיולים, בילויים ובעיקר אוהב אנשים. בחודש נובמבר 2015 עברתי השתלת לב בארצות הברית , לאחר המתנה בישראל של מעל שנה, כחצי שנה מתוך תקופה זו באשפוז בבית חולים. בגיל 17 אובחנה בליבי קרדיומיופטיה. עד גיל 41 לא תסמיני כלל ואז תוך זמן קצר מאוד (חודשים ספורים) חלה הרעה משמעותית במחלת הלב שהוגדרה אז כאי ספיקה חמורה שהכניסה אותי לרשימת המתנה להשתלת לב. כבר במהלך האשפוז הארוך אפשר לומר שגיליתי את עצמי מחדש ונוכחתי שיש לי כוחות נסתרים שאף פעם לא ידעתי על קיומם. תקופה ארוכה באשפוז בבית חולים היא לא פשוטה ושואבת כוחות פיזיים ובעיקר מנטליים רבים. במהלך תקופת האשפוז נוכחתי שההתמודדות היא שונה לגמרי בין חולה לחולה ולא כולם מצליחים לאזור את הכוחות הדרושים להתמודדות הקשה והארוכה. לחוות על בשרי את החוויות הלא פשוטות לעיכול ומצד שני לצפות מהצד בדרכם הייחודית של חולים אחרים להתמודד הביאה אותי להחלטה להקדיש מזמני ומנסיוני לתמיכה ועזרה לחולי לב.
גיל מלצר
גיל מלצר
בן 56. נשוי. אבא של עומר (8) ומיקה (6). חולה לב. מייסד ומנכ"ל אגודת הלב הישראלי - העמותה למען מטופלי לב וכלי דם
ורד שיראזי
ורד שיראזי
חולת לב מילדות, חולת פיברומיאלגיה ומושתלת לב כ4 שנים. מורה בנשמתי ועסוקה בלעשות טוב בעולם.
כמונימחלות לבחדשותהאם סטטינים הופכים נשים לאגרסיביות?

האם סטטינים הופכים נשים לאגרסיביות?

מחקר: תרופות נפוצות להפחתת כולסטרול קשורות לעלייה בתוקפנות בנשים וירידה בתוקפנות בגברים צעירים


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

מחקר חדש שבחן את ההשפעות של סטטינים – תרופות נפוצות להפחתת כולסטרול – על רמות התוקפנות (אגרסיביות), מעלה את האפשרות שנשים וגברים מושפעים באופן שונה מהטיפול: סטטינים קשורים לאגרסיביות מוגברת בנשים, אך לנטייה להפחתה באגרסיביות בגברים, במיוחד בגברים צעירים. 

 

רמות נמוכות או מופחתות של כולסטרול נקשרו לעצבנות ואגרסיביות במחקרים מסוימים. כמו כן, דיווחי מקרים העלו כי ייתכן שקיימת עלייה באגרסיביות עם השימוש בסטטינים. עם זאת, בסטטינים מעורבים מנגנונים העשויים להפחית אגרסיביות. חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו ביקשו לבחון באמצעות מחקר מבוקר את הקשר בין סטטינים לאגרסיביות.

 

המחקר, שמומן על ידי המכונים הלאומיים לבריאות והמכון הלאומי ללב, ריאות ודם בארה"ב ופורסם בגיליון יולי של כתב העת PLoS One, כלל 1,016 מבוגרים – 692 גברים ו-324 נשים לאחר גיל המעבר. הנבדקים חולקו באופן רנדומלי לקבוצות: קבוצה שקיבלה פלצבו (טיפול דמה) ושתי קבוצות שקיבלו סטטינים - 20 מ"ג סימבסטטין או 40 מ"ג פרבסטטין - במשך 6 חודשים. מטרת המחקר הייתה לבחון השפעות שאינן-לבביות של הטיפול בסטטינים, אחת מהן היא אגרסיביות שנמדדה באמצעות סולם OASMa. החוקרים מדדו את האגרסיביות בתחילת המחקר ולאחר הטיפול, וגם משתנים נוספים בהם רמות הטסטוסטרון בגברים וטיב השינה – שני משתנים שידוע כי סטטינים עשויים להשפיע עליהם וקשורים לעצבנות ותוקפנות.

 

ניתוח הנתונים חשף כי קיים קשר משמעותי בין טיפול בסטטינים לבין אגרסיביות, המשתנה בין המינים ובהתאם למאפיינים שונים של המטופלים - מה שנכון לגבי רבות מהשפעותיהם של הסטטינים.

 

ההשפעות של סטטינים על נשים היו פחות טובות וכללו רמות גבוהות יותר של תוקפנות, בהשוואה למטופלות בעלות אותם מאפיינים שקיבלו פלצבו. האגרסיביות עלתה במיוחד בנשים שרמות האגרסיביות שלהן היו נמוכות לפני הטיפול.

 

לעומת זאת, בגברים, במיוחד בגברים צעירים (בני 40 ומטה) ובמיוחד אלה עם רמות נמוכות של תוקפנות מלכתחילה, רמות התוקפנות נטו לרדת עם השימוש בסטטינים בהשוואה לפלצבו. בגברים עם רמות גבוהות של תוקפנות מלכתחילה וגברים מבוגרים יותר, הקשר היה פחות ברור. יש לציין כי שלושה מהגברים במחקר שנטלו סטטינים (ואף לא אחד מאלה שקיבלו פלצבו) חוו עלייה קיצונית באגרסיביות עם הטיפול. 

 

החוקרים מצאו כי בקרב גברים התרופות, במיוחד סימבסטטין, הפחיתו את רמות הטסטוסטרון - הורמון המין הזכרי העיקרי. הירידה ברמות הטסטוסטרון ניבאה ירידה ברמות התוקפנות. ממצא זה הגיוני מאחר ורמות נמוכות של טסטוסטרון נקשרו להפחתה בתוקפנות במחקרים רבים.

 

סטטינים נקשרו גם לבעיות שינה, כאשר החמרה בבעיות שינה ניבאה עלייה ברמות התוקפנות, במיוחד במטופלים בסימבסטטין. גם ממצא זה הגיוני, מאחר ומחקרים רבים קשרו בין חוסר שינה לעלייה באגרסיביות. הגברים הבודדים במחקר שכן הייתה אצלם עלייה משמעותית בתוקפנות עם הטיפול בסטטינים, היו כאלה שחוו החמרה משמעותית בבעיות שינה.

 

בראיון לאתר heartwire, החוקרים אומרים כי הם לא מאמינים שעלייה בעצבנות או תוקפנות בקרב המטופלים בסטטינים היא בעיה נפוצה, אך זו בהחלט בעיה שמתרחשת, ובחלק מהמטופלים היא עלולה להיות רצינית.

 

החוקרים מסבירים כי המסר המרכזי שיש לקחת מהמחקר הוא שבכל פעם שמתעוררת בעיה התנהגותית או כל שינוי לא מוסבר אצל אדם, צריך לחשוד בטיפול התרופתי שהוא נוטל. לא מדובר רק בסטטינים, קיימות תרופות אחרות העלולות לגרום להחמרה בעצבנות ותוקפנות ולמגוון תופעות נוספות.

 

 

PLoS One 2015; DOI:10.1371/journal.pone.0124451