"כף רגל סוכרתית" (זיהום, נמק או כיב בכף הרגל) הוא אחד הסיבוכים השכיחים של מחלת הסוכרת. לפי ההערכה בספרות המקצועית כ-4%-10% מכלל חולי הסוכרת סובלים מכיבים בכף הרגל. במקרים לא מועטים עלול מצב זה להסתיים בקטיעות ברמות שונות של הגפיים, קטיעות המהוות לפחות 50% מכלל הקטיעות שמבוצעות בבתי החולים. 

על-פי נתוני המועצה הלאומית לסוכרת, בכל שנה מתרחשות בישראל כ-1,400 קטיעות איברים כתוצאה מהמחלה. 

אצל חולי סוכרת עלולה להופיע עם הזמן פגיעה בתפקוד העצבים (נוירופתיה), פגיעה בכלי הדם ההיקפיים והפרעה במנגנון ריפוי הפצעים מסיבות שונות. אבל, חלק ניכר מהפצעים והקטיעות ניתנים למניעה.

על מנת להגן על כפות הרגליים אצל מי שהתרחשה אצלו פגיעה בתפקוד העצבים בשל סוכרת מומלץ:

1. לבדוק את כפות הרגליים מדי יום ולחפש סימני סכנה, כמו הופעת נפיחות, אודם, שלפוחיות, חתכים, שריטות, דימום, פצעים או הפרשה. במידה ומתגלים סימנים כאלו יש לפנות לרופא באופן מיידי.

2. יש לרחוץ ולטפל בכפות הרגליים פעמיים ביום, תוך הימנעות ממים קרים או חמים מידי. לאחר הרחצה יש לנגב היטב ולמרוח קרם לחות על אזורים יבשים, תוך שמירה על יובש של המרווחים שבין האצבעות.

3. טיפול ביבלות ובציפורנים יש לבצע רק אצל מי שמוסמך לכך.

4. מידי יום יש לבדוק את הנעליים על מנת לגלות אזורי חספוס (תפרים בולטים, קפלים ועוד) או קיום גופים זרים בתוכם כמו אבנים, מחטים וכדומה.

5. יש להיבדק מדי 4 חודשים על ידי אורתופד, מומחה לכף רגל.

6. אין להלך ברגליים יחפות, על מנת למנוע פגיעה בכפות הרגליים.

7. אין לחמם את כפות הרגליים מול תנור, בכרית מחממת או במים חמים, על מנת למנוע כוויות.

8. יש להימנע מכל מעמס או חבלה של כפות הרגליים, וזאת על ידי הקפדה על שימוש בנעליים רחבות, רכות ולא לוחצות ומדרסים המקלים על נקודות לחץ מסוליית כף הרגל. את הנעליים מומלץ להחליף מדי פעם.

הכותב הוא מנהל השירות לכף רגל וקרסול, מחלקה אורתופדית ב', במרכז הרפואי תל-אביב