הכליות הן מהחיוניים שבאיברי גוף האדם, והאיבר המרכזי בדרכי השתן. כתבה זו תפרט על תפקידיהן העיקריים:

סילוק פסולת ועודפי מים ממחזור הדם

הכליות מקבלות מדי יום כ-180 ליטרים של דם דרך עורקי הכליות הראשיים, ממנו נוצרים כ-2-1.5 ליטרים של שתן. השתן שנוצר בכליות עובר דרך השופכנים לכיס השתן, ונאגר שם עד להפרשה מן הגוף דרך השופכה.

מקור תוצרי הפסולת בדם הינו מתהליכים פיזיולוגיים שמתרחשים בגוף ובעיקר מהמזון אותו אנו אוכלים. הגוף מנצל מרכיבים מן המזון ליצירת אנרגיה ותיקון עצמי. לאחר שהוא עושה זאת, תוצרי הפסולת הנותרים עוברים אל מחזור הדם ומסולקים על ידי הכליות. כשהכליות אינן מתפקדות, חומרים אלו ועודפי הנוזלים מצטברים בגוף וגורמים לנזקים שונים.

תהליך סינון הדם מתרחש ביחידות התפקוד של הכליות – הנפרונים. תהליך הסינון מתחיל ברשת נימי הדם (גלומרולים) ובהמשך, דרך אבוביות הכליה עובר תהליכים של ספיגה חזרה לדם של כל המרכיבים הנחוצים לגוף, והפרשה לשתן של תוצרי הפסולת השונים שיש לסלקם. באופן כזה, הכליות מווסתות רמות בדם של חומרים ומלחים שונים. מאזן קפדני זה דרוש כדי לאפשר חיים. הדם המסונן חוזר ללב, ומשם מוזרם לשאר חלקי הגוף.

תוצרי הפסולת ועודפי המים עוזבים את הכליות בשתן המופרש מהן. השתן נאגר בשלפוחית השתן, ומשם מופרש מהגוף דרך השופכה, כשמרבית האנשים מפרישים כשני ליטרים של שתן מדי יום.

שמירה על מאזן הנוזלים בגוף

הכליות מסלקות את עודפי הנוזלים מהגוף, וכך שומרות על 'מאזן הנוזלים'. אצל נשים, תכולת המים בגוף מהווה כ-50% ממשקל הגוף ואצל גברים מדובר בכ-60% ממשקל הגוף. הכליות שומרות על תכולה זו של מים בגוף על ידי הפרשת עודפי הנוזלים שנוצרים או שמוכנסים אל הגוף במזון ובשתייה.

כאשר התפקוד הכלייתי תקין, שתיה מרובה מובילה לעליה בנפח השתן שנוצר, ובמידה שלא שותים מספיק, הכליות סופגות את הנוזלים חזרה אל הגוף, ויש ירידה בתפוקת השתן.

הנוזלים יוצאים מהגוף לא רק דרך הכליות (בשתן), אלא גם דרך העור, הנשימה ומערכת העיכול. בתנאים של מזג אוויר חם מאוד, אובדן המים דרך העור והזיעה עולים משמעותית, והכליות מפחיתות אובדן נוזלים נוסף על ידי ירידה בנפח השתן, אם כמות השתיה אינה מספיקה.

במצבים של כשל כלייתי, תפוקת השתן יורדת, ויש לעיתים קושי לשמור על מאזן תקין של נוזלים בגוף. אז ישנה הצטברות נוזלים ובצקת, בעיקר ברגליים. במצבים קיצוניים מאובחנת גם הצטברות נוזלים בריאות עם התפתחות גודש ריאתי וקוצר נשימה.

איזון לחץ הדם

הכליות מפרישות הורמון בשם 'רנין' שמשתתף בבקרה ובאיזון לחץ הדם. הרנין משפיע על כמות הנתרן (מלח) והמים המופרשים דרך הכליות ועל מידת התכווצות או הרחבת קוטר כלי הדם, ועל ידי כך משתתף באיזון ובקרת לחץ הדם. כמות גדולה של 'רנין' מובילה לכיווץ של כלי הדם ולעלייה בלחץ הדם. כמות קטנה מובילה להרחבה של כלי הדם ולירידה בלחץ הדם. בנוסף, עודף מים בגוף מוביל לעלייה בלחץ הדם, ואילו חוסר של נוזלים בגוף בהתייבשות מוביל לירידה בלחץ הדם. הרנין מפעיל את המערכת ההורמונאלית 'רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון' שגם הפעלה שלה גורמת לשינויים בלחץ הדם הסיסטמי.

השפעה על ייצור כדוריות דם אדומות

הכליות מייצרות הורמון הקרוי אריתרופואטין (Erythropoietin ובקיצור EPO)  העובר דרך מחזור הדם למח העצם, ושם מגרה ייצור של כדוריות דם אדומות. כדוריות הדם האדומות הן התאים הנושאים את החמצן לאיברי הגוף השונים. חסר בכדוריות דם אדומות מוביל להתפתחות של אנמיה.

שמירה על עצמות בריאות וחזקות

הכליות עוזרות לשמור על עצמות תקינות וחזקות על ידי ייצור ההורמון קלציטריול (Calcitriol) שהינו ויטמין  Dפעיל. ויטמין D פעיל עוזר לשמור על רמות תקינות של סידן וזרחן בדם ובעצמות. מאזן הסידן והזרחן חשוב לשמירה על בריאות העצמות, וחשוב לשמירה על בריאות הלב.

כשל כלייתי מוביל לחסר בייצור קלציטריול, וזה עלול להוביל לרמות לא תקינות של סידן, זרחן וויטמין D עם התפתחות מחלת עצם משנית למחלת הכליה.

על מבנה הכליות

ד"ר נעמי לוין יינה היא מנהלת המערך לנפרולוגיה ויתר לחץ דם במרכז הרפואי ברזילי וראש החוג למחלת כליות כרונית ונפרולוגיה בקהילה באיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם

עדכון אחרון: מארס 2024