הפרעת אכילה בולמוסית (Binge eating disorder), מאופיינת בהתקפים חוזרים של אכילה בלתי נשלטת, בדומה לבולמיה. עם זאת, בניגוד לבולמיה, בהפרעת אכילה בולמוסית האכילה אינה מלווה ב"התנקות" - כמו הקאות מכוונות או שימוש בחומרים משלשלים.

לפי ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני המעודכן לשנת 2013 (DSM 5), על מנת לקבל אבחנה של הפרעת אכילה בולמוסית נדרשים הקריטריונים הבאים:

א. אפיזודות חוזרות של התקפי אכילה (בולמוס). אירוע של בולמוס מאופיין על-ידי שני הבאים:

- אכילה בפרק זמן מובחן (עד שעתיים) של כמות מזון שהיא ללא ספק גדולה יותר ממה שרוב האנשים יאכלו בפרק זמן דומה ובנסיבות זהות.

- תחושה של חוסר שליטה באכילה (אי אפשר להפסיק לאכול או לשלוט במה או איך אוכלים).

ב. אירועי התקפי האכילה קשורים בשלושה או יותר מן הבאים:

1. אכילה מהירה יותר מהרגיל.

2. אכילה עד לתחושת מלאות בלתי נעימה.

3. אכילה של כמות מזון גדולה בזמן שלא רעבים פיזית.

4. אכילה לבד בגלל תחושה של בושה בכמות המזון שנאכלת.

5. תחושה של גועל עצמי, דיכאון או אשמה לאחר האכילה.

ג. יש מצוקה רבה בעקבות האכילה.

ד. התקפי האכילה התרחשו בממוצע לפחות פעם אחת בשבוע בשלושת החודשים האחרונים.

ה. אין התנהגויות מפצות (כמו הקאות או שימוש במשלשלים) אשר מלוות את הבולמוסים.

חומרת ההפרעה 

דרגת החומרה של ההפרעה מוגדרת לפי כמות אירועי הבולמוסים בשבוע:

קלה: 1-3 בולמוסים בשבוע

בינונית: 4-7 בולמוסים בשבוע

חמורה: 8-13 בולמוסים בשבוע

קיצונית: 14 ויותר בולמוסים בשבוע.

* הכותבת היא פסיכולוגית קלינית במרכז להפרעות אכילה ומשקל בבית החולים שיבא ומנהלת קהילת הפרעות אכילה בכמוני