לא נמצאו הבדלי גיל בהתייחס לדירוגים של עוצמת כאב או מדד של חוסר נעימות. לעומת זאת, נראה כי לגיל השפעה נרחבת על רגשות שליליים והתנהגות מחלה, כך שהאוכלוסייה המבוגרת יותר (מעל 65) דיווחה על פחות מצוקה רגשית ופחות התנהגויות מחלה לעומת האוכלוסייה הצעירה (18-44) וזו בגיל הביניים (45-64). מטופלי כאב מבוגרים יותר חוו פחות חרדה, תסכול, כעס ופחד לעומת מטופלים צעירים יותר. לעומת זאת לא נמצאו הבדלים בין קבוצות גיל אלה לגבי דיכאון. בקרב קבוצת גיל הביניים נמצא קשר ישר משמעותי בין התגובה הרגשית לבין התנהגות הכאב, ובקרב קבוצת המבוגרים נמצא הקשר החלש ביותר.
בהשוואה לצעירים ולבני גיל הביניים המבוגרים סבלו מפחות מצוקה הקשורה לכאב. נראה כי הסיבה לכך היא שאנשים מפרשים את הכאב בתוך קונטקסט החיים שלהם, כלומר, העמדות כלפי ההתבגרות תורמות לתגובה לכאב: מבוגרים מקבלים את הכאב והמוגבלות הנגרמת ממנו כתהליך טבעי של התבגרות, ולכן חווים פחות מצוקה בשל הכאב. ייתכן כי גיל הביניים הוא הזמן שמציין את תחילם של הכאבים, דבר אשר הופך את הסימפטומים של הכאב הכרוני יותר קשים לקבלה.
אנשים צעירים מדווחים על יותר רגשות שליליים הקשורים לכאב, ויותר הפרעה של הכאב באורח החיים. נראה כי חוסר היכולת להמשיך לעבוד בגלל בכאב היא בעלת משמעות שונה בין קבוצות הגיל השונות, ולכן מביאה למצוקה נפשית שונה בקרב כל אחת מקבוצות הגיל, כאשר האנשים הצעירים ואלה בגיל הביניים מדווחים על יותר מצוקה.
נמצא כי אנשים מבוגרים מבטאים פחות סמני כאב שנובעים ממצוקה נפשית בפני משפחה וחברים.
בקרב מבוגרים בגיל הביניים מצא קשר חזק יותר בין רגשות שליליים והתנהגות כאב, רמת המצוקה שלהם גבוהה יותר מאשר של האוכלוסייה המבוגרת.
 

כתב: ד"ר אדאהן משה
תרגמה : אנדראה

רוב המחקרים מתארים כי לנשים סף כאב נמוך יותר מאשר לגברים (הדבר מתייחס למחקרי מעבדה שבדקו חום, קור, לחץ). לעומת זאת מחקרים אשר בדקו דירוגי כאב של מטופלים לא מצאו הבדלים.
העובדה כי באוכלוסייה הכללית נשים מדווחות יותר על מצוקה מאשר גברים עשויה להיות בעלת השפעה על חווית הכאב של הנשים לעומת זו של הגברים. נראה כי נשים חוות יותר רגשות שליליים בגלל כאב. בנוסף, נמצא כי דיכאון קשור לכאב אצל נשים, ולצמצום פעילות אך לא לכאב אצל גברים. כאמור, הבדלים בין גברים לנשים נמצאו בממדי דיכאון אך לא במדדי חרדה.
מחקר מצא כי גברים ונשים חווים תגובות רגשיות שונות אל מול כאב כרוני. מבין 5 רגשות שליליים שנבדקו (תסכול, דיכאון, חרדה, כעס ופחד) תסכול אפיין בצורה הטובה יותר את התגובה לכאב בקרב נשים, ואילו חרדה בקרב גברים. בנוסף, נמצא כי נשים חוו רמות גבוהות יותר של פחד ותסכול מאשר גברים.
בקרב גברים נמצא קשר חזק יותר בין כאב לרגשות שליליים הקשורים לכאב.

כתב: ד"ר אדאהן משה
תרגמה : אנדראה

סוגי מרפאות הכאב (עפ"י המבנה - בהתאם להגדרות של האיגוד העולמי - IASP )
1. מרפאות המתמחות בסוג טיפולים מסוים: להגדרה זו מתאימות מרפאות המתמחות בסוג טיפולים מסוים כגון: חסימות עצב, בלוקים והזרקות שונות, השתלות אלקטרודות ומשאבות, טיפולי radiofrequency , טיפולים אלטרנטיביים. הדגש כאן הוא טיפולי ללא השקעה בהערכה, אבחון ותוכנית טיפולית כוללת.
2. מרפאת מומחה כאב: מרפאה המתמקדת בהערכה, אבחון וטיפול בכאב כרוני, מרפאות אלה יכולות להתמקד ולהתמחות בסוג מסוים של כאבים כגון: כאבי גב, כאב נוירופטי, כאבי ראש, וכד'. מרפאות אלה פועלות בדרך כלל בסביבה של שירותים רפואיים מייעצים וטיפוליים נלווים, עם גישה ואפשרות שימוש בשירותים אלה (במרבית המרפאות בקופות החולים השונות).
3. מרפאת כאב מולטידיסציפלינרית: במרפאות אלה עובדים רופאים ומטפלים במגוון רחב של מקצועות הקשורים לתחום הכאב. כאן נעשית הערכה, אבחון וטיפול בכאב ובסימפטומים נלווים. במרפאה כזו מעניק צוות רב תחומי טיפול בכאב על כל היבטיו, כולל : טיפול סיעודי, פסיכולוגי, פיזיותרפיה, שיקום, עזרה סוציאלית, וכל תחומי הרפואה המשלימה (בדומה למרפאת הכאב בבי"ח רמב"ם).
אין בהכרח עדיפות להפניה למרפאת כאב במתכונת מולטי-דיסציפלינריות, משום שהיעילות המושגת מבחינת ירידה בעוצמת הכאב במסגרת טיפולית זו, דומה ליעילותן של אמצעים אחרים (כמו אלקטרודות,בלוקים והזרקות או תרופות שונות). יחד עם זאת, לקבוצת החולים המיוחדת עם מחלת הכאב הכרוני, שהיבטיו הרפואיים והכלכליים נסקרו בהרחבה קודם לכן, מסגרת טיפולית זו הוכחה כאפקטיבית ביותר ביחסי עלות-תועלת.

מטופלים במסגרת מולטי-דיסציפלינרית הדגימו אחוזים גבוהים יותר של חזרה לעבודה ושיפור בתפקוד מאשר חולים אחרים. לפי המודל הנ"ל, לאי הביזור בטיפול בין המקצועות השונים, וריכוז השירותים של מגוון הטיפולים בכאב, כולל ייעוץ פסיכולוגי, פיזיותרפיה, ביופידבק, שיקום ורפואה משלימה יתרון כמכלול אחד ובמקום אחד.
יש להדגיש, כי לא כל חולה זקוק לגישה מולטי-דיסציפלינרית. חולים רבים מסתדרים היטב עם אמצעי טיפול פשוטים כמו תרופות, הזרקות או טיפולים אלטרנטיביים. עם זאת רצוי שבכל מחוז, או איזור גיאוגרפי, תהיה לפחות מרפאת כאב אחת המציעה שירותים במסגרת כוללת זו.

ערכה: גב' אורה שמאי רוסלר
 

מדוע חשוב למדוד כאב ?

מדידת כאב מספקת מידע לגבי מצבו של המטופל ועד כמה הוא סובל.
המדידה מאפשרת:
– לברר אם קיימת או לא בעיה
– לברר את חומרתה
– להתאים תוכנית טיפול אישית וייעודית למצב/מחלה
– לבחור בין האלטרנטיבות לטיפול
– לבצע מדידות נוספות במהלך הטיפול
– להעריך את יעילות הטיפול
– לבחון את הצורך בשינוי בטיפול
 

בצמח הקנביס יש למעלה מ 460 סוגים של חומרים פעילים. הידועים מביניהם הם ה Δ9 – THC וה

CBD. השפעתם של החומרים הנ"ל שונה. ה Δ9 – THC משפיע בעיקר על ה CB1 שהשפעתו היא

פסיכוגנית . ואילו ה CBD השפעתו היא בעיקר פריפרית על ה CB2

הבסיס הפרמקולוגי / הרוקחי  לשימוש בקנביס ותוצריו. -

בגופנו ישנם לפחות שני קולטנים / רצפטורים לחומרים קנבינואידים, ה 1CB ו ה CB2 .

קולטני ה 1CB מאכלסים בעיקר את מערכת העצבים המרכזית והשפעתם היא פסיכוגנית  וכנראה גם

על מרכזי תיאבון ובחילה במח  .

הסוג השני ה CB2 מאכלס בעיקר את מערכת העצבים הפריפרית ומקושר להשפעה דיכוי דלקתית,

אימונו-סופרסיבית,  שהשפעתו היא כאב תחושות פריפריות  וטונוס שרירי.
 .

ההשפעה הנוספת של החומרים הנ"ל היא על תעלת הסידן מסוג N ((nerve type . זאת אותה תעלה

המשמשת מטרה לתרופות המודרניות לכאב נוירופטי מסוג הגבהפנטין (נוירונטין) והפרה-גבלין

(ליריקה). התעלה הפרה סינפטית מכניסה יוני סידן לצידה הפרה-סינפטי של הסינפסה, ובהמשך גורמת

לשיחרור של חומרים ניורו-סטימולטורים מסוג: glutamate, substance P, noradrenaline

שמגבירים את הולכת הכאב.

חסימת התעלה מעכבת את שיחרור החומרים הנ"ל ובכך מקטינה את רגישות הייתר של הכאב הנוירופטי

ואת הכאב האלודני.

לגוף יש מספר חומרים אנדוגנים הפועלים על הקולטנים הקנבינואידים. הידוע ביניהם הוא ה אננדמיד.

כיום מאושר השימוש במריחואנה רפואית לכל החולים האונקולוגים הנמצאים בטיפול אקטיבי ולכל

החולים הסופניים מסרטן או מחלות אחרות כגון HIV/AIDS. הטיפול מאושר לחולי כאב כרוני עם כאב על

בסיס פגיעה עיצבית שניסו ונכשלו בטיפול תרופתי אחר. כמו-כן מאושרת התרופה לחולי כאב כרוני אחר

בהתאם להמלצתם של רופאי כאב. לגבי שאר המחלות לא נרחיב כאן אך ההמלצה צריכה לבוא מרופא

מומחה בתחום הספציפי.

 

כתב: ד"ר גור אריה

ערכה: חיה יוסף

www.camoni.co.il/cmsPreview.php

בקע (פריצת) דיסק הינו לעיתים קרובות אירוע חד המתבטא בכאב גב או צוואר ובסמוך אליו הופעת כאב שורשי המפציע לאורך הדרמטום המעורב.

תסמונת הכאב השורשי משני לפריצת דיסק תוקפת על פי רוב אנשים בגילאי הביניים (גילאי 45-65). שכיחותה באוכלוסיה הכללית מוערכת ב-1-5 אחוז ולכן היא מהווה בעיה בעלת משמעויות רפואיות וכלכליות נרחבות.

האזור המותני נפגע בשכיחות הגבוהה ביותר, 97 אחוז מפריצות הדיסק הן בגבהים L4-5 ו-L5 - S1). האזור הצווארי שני בשכיחותו להיפגע. החוליות הגביות נפגעות בשכיחות נמוכה הרבה יותר משום שהן מוגנות על ידי הצלעות.

לדיסק הבין-חולייתי שני מרכיבים עיקריים: ליבת הדיסק (נוקליאוס פולפוזוס), המהווה למעשה את "בולם הזעזועים" בין חוליות עמוד השדרה וטבעת חיצונית (אנולוס פיברוזיס), הכולאת בתוכה את הנוקליאוס. הדיסק הבין-חולייתי המותני נתון תחת לחץ רב (הוא נושא כ- 90 אחוז ממשקל הגוף) והוא חשוף לתנועות לחבלות ולזעזועים ולפיכך, עובר עם הזמן מתרחשת שחיקת הדיסק המאובחנת בהדמיה.
 

סיווג דרגות החומרה מהקל אל הכבד –
הנמכת גובה הדיסק.
בלט הדיסק אל מעבר לגבולות החוליות הסמוכות.
בקע (פריצת) דיסק- המבטא קרע של האנולוס פיברוזיס ופריצת חומר הנוקליאוס אל מחוץ לגבולות
האנוליס.
סקוסטרצית הדיסק - ניתוק חלק מחומר הדיסק מעיקר גוף הדיסק ונדידתו לעיתים בתוך תעלת השדרה.

פריצת הדיסק, באם היא מתרחשת בסמיכות לשורש עצב, עלולה לגרום ללחץ ישיר על השורש ולכאב.
בנוסף קיימות עדויות על פיהן מתרחשת תגובה דלקתית סביב השורש המעורב.
הטיפול המומלץ הוא הזרקה אפידוראלית. המטרה לחשוף את האזור הנגוע לריכוז גבוה של סטרואידים
ולהקטין את הלחץ והדלקת להם נתון שורש העצב, ובכך להפחית הסבל והכאב.