הי דינה,
אצל אנשים הסובלים מבולמוסים רמת הקורטיזול לא עולה בתנאי לחץ כמו אצל אנשים שאינם סובלים מבולמוסים .כמובן שלירידה באינסולין יש תפקיד נכבד . אינני יודעת עד כמה יש נתונים על מכלול המטבוליטים המעורבים. אבדוק בהמשך.
אלישבע

אני יודעת שאני אולי מגזימה, אבל אם אינסולין מעורב במשחק אז הוצאת (לתמיד!!!) סוכר וקמח מהתפריט תיטול ממנו את הכח לתעתע... זאת דרך אגב ההמלצה לתזונה בריאה בלי קשר לבולמוסים.
זה לא שהרקע הנפשי לא חשוב אבל יהיה קל יותר לטפל בו אם יופחת הכח המטבולי המכריח כמעט את המטופלת לאכול בלילות.
 

לדינה,
את צודקת  ברמת העיקרון. העניין הוא בדיוק היכולת של המטופל לעבור את שלב הגמילה. יותר מזה,צריך להיות רצון להיות "שלם",כ"כ הרבה אנשים הסובלים מבולמוסים ומהפרעות אכילה בכלל עברו התעללות  כלשהי ,לוא דווקא מינית, והתחושה הפנימית שלהם היא שהם שרוטים .השלמות הגופנית,לכן, אינה משקפת את ההתחושה הפנימית ועליהם לפרוץ את "חומת השקר" הכביכול בסדר העוטפת אותם.מכך שההבנה הביוכימית צריכה להיות מלווה בהבנת האכילה הריגשית.
אלישבע

נשמע שהמטופלת מתקשה להתחבר בחופשיות לצרכים שלה, לתלות.
שהרי אכילת לילה נעשית לעיתים אפילו באופן לא מודע,
כאילו אסור לה לדעת כמה היא רוצה וצריכה בשביל עצמה, כל כך הרבה.
כאילו שזה דבר שהוא פסול ובזוי ויש להתבייש בו...
לדעתי במקרים כאלה טיפול הינו אפשרות נהדרת לפתח תלות בריאה, מזינה ומבריאה.

תודה מיכל,
הקישור מאוד מעניין. נראה שמתאים למטופלת.לעיתים אוכלת גם מתוך שינה כשאינה מודעת ואינה זוכרת למחרת.תחושת ערך עצמי נמוכה,בפער מול פסאדה מצליחנית וצורך למלא את החלל הפנימי. לפעמים נראה לי שהעצמי האמיתי שלה זועק בקול כל כך רם והדרך שלו "להישמע"הוא בלהיות "הילד הרע" ולהרוס את מסכת העצמי הכוזב המצליחה,יפה,שחייה מאורגנים. נכון מה שציינת שהיא מרגישה שלא מגיע לה להינות ,שצריך להסתיר.מרגישה נוח בעמדת הקרבן.
אלישבע