מחקרים הראו כי פעילות גופנית משפרת את העייפות, יכולת ההליכה ואיכות החיים של אנשים עם טרשת נפוצה. לפעילות גופנית ישנם גם יתרונות בריאותיים נוספים שיכולים לתרום רבות למצבם של אנשים עם טרשת נפוצה, בהם שיפור סיבולת לב-ריאה, חיזוק השרירים ושיפור היציבות ושיווי המשקל. פעילות גופנית נמצאה כיעילה ובטוחה לאנשים עם טרשת נפוצה ומוגדרת כאחת מהאסטרטגיות הטיפוליות המומלצות.

למרות כל זאת, סקרים הראו כי אנשים עם טרשת נפוצה עוסקים פחות בפעילות גופנית בהשוואה לאוכלוסייה הכללית ושככל ששנות המחלה מצטברות כך פוחתת הפעילות הגופנית. לדוגמה סקר עדכני הראה כי רק 20% מהאנשים עם טרשת נפוצה עוסקים בפעילות גופנית ברמה המומלצת, בהשוואה ל-40% מהאוכלוסייה הכללית.

בשל ממצאים פרדוקסליים אלו, מומחה לפעילות גופנית במחלות נוירולוגיות בשם פרופ' רוברט מוטל מאוניברסיטת אילינוי בארה"ב, אומר כי יש לעבור לתפיסה חדשה: במקום אימוני כושר מוגדרים, להנחות את המטופלים לאורח חיים פעיל.

במאמר שפרסם פרופ' מוטל בכתב העת Multiple Sclerosis Journal, הוא מסביר כי אורח חיים פעיל מוגדר כ-30 דקות ביום לפחות של פעילות גופנית. פעילות זו יכולה להצטבר לאורך היום - דרך פעילויות פנאי, עבודה, ניקיונות או תנועה למקומות, המובילות למאמץ בינוני עד גבוה - ויכולה להיות מתוכננות או לא מתוכננת. הגדרה חדשה זו קובעת שהפעילות תיבחר על ידי המטופל ולא תיקבע או תירשם בשבילו. הפעילות תמיד תמצא במודעות של המטופל ותהיה משולבת בחיי היום יום, במקבצים קצרים שיצטברו לפעילות מספקת לאורך כל היום (מעל 30 דקות).

הכוונה היא שמטופלים לא ישלחו יותר לאימוני כושר או לחוגים להגברת הפעילות הגופנית, אלא יקבלו ייעוץ מותאם אישית בו ילמדו אסטרטגיות וטכניקות שיסייעו להם לשלב בשגרת יומם מאמצים פיסיים שישרתו את בריאותם.

בהתבסס על ממצאים קודמים, פרופ' מוטל מנבא כי אלו שישנו את תפיסתם ויעברו לאורח חיים פעיל ייהנו משיפור הפעילות הקרדיווסקולרית, יכולת ההליכה, מהירות עיבוד המידע (שיפור בקוגניציה), הפחתה בעייפות, הפחתת דיכאון, הפחתה בכאב ושיפור באיכות החיים. חלק מהממצאים מראים ששינויים אלו מורגשים כבר לאחר 6 חודשים.

Multiple Sclerosis Journal 2014, Vol. 20(8) 1025–1029