מחקר מצא קשר בין החיידקים החיים באופן טבעי בקיבה שלנו למחלות לב. החוקרים שפרסמו את ממצאיהם בכתב העת New England Journal of Medicine גילו כי חלק מהחיידקים הופכים לציטין – חומר הקיים בין היתר בחלמון ביצה ובבשר בקר וחזיר – לרכיב חוסם כלי דם המכונה TMAO. הם גם מצאו כי רמות ה-TMAO בדם מנבאות את הסיכון למחלות לב, התקפי לב ומוות.

בגוף שלנו קיימים טריליונים רבים של מיקרואורגניזמים. לאחרונה, יותר ויותר מחקרים מראים כי לאותם מיקרואורגניזמים השלכות חשובות על הבריאות – לטובה או לרעה, בהתאם לזן ולאיזון שלהם. מרבית המיקרובים האלה חיים במערכת העיכול. חיידקים אלה מסייעים בין היתר בעיכול האוכל, מסייעים למערכת החיסון, שומרים על בריאות המעיים, מפיקים ויטמינים, עוזרים לחילוף החומרים ועוד.

במחקר החדש, החוקרים מה-Cleveland Clinic היוקרתית מראים כי החיידקים משחקים תפקיד חשוב בהפקת TMAO – גילוי שמעלה גישה נוספת לאבחון, טיפול ומניעה של מחלות לב וכלי דם.

המחקר מתבסס על מחקר קודם שמצא כי בעכברים, חיידקי הקיבה הופכים את הלציטין שבמזון ל-TMAO שגורם למחלות לב. בנוסף, נמצא כי לאנשים עם רמות גבוהות של TMAO סבירות גבוהה יותר להתקף לב.

אבל שני דברים לא היו ברורים: האם גם חיידקים של בני אדם גורמים ללציטין להפוך ל-TMAO? והאם רמות ה-TMAO אכן מנבאות את הסיכון של אנשים למחלות לב ושבץ בעתיד או שהן רק מהוות סמן לנוכחות של מחלת לב וכלי דם כבר בתקופה בה נמדדה רמת החומר בדם?

כדי להשיב על השאלה הראשונה, החוקרים ביקשו מ-40 מתנדבים בריאים לאכול שתי ביצים קשות. כפי שקרה עם עכברי המעבדה, רמות ה-TMAO בדם עלו.

לעומת זאת, אחרי שבוע בו קיבלו אנטיביוטיקה רחבת טווח, רמות ה-TMAO של הנחקרים כמעט ולא השתנו לאחר שאכלו ביצים. לדברי החוקרים, זה מראה שלחיידקים בקיבה – שהאנטיביוטיקה הרגה – תפקיד משמעותי בייצור ה-TMAO.

כדי להשיב על השאלה השנייה, החוקרים מדדו את רמות ה-TMAO של יותר מ-4,000 אנשים עם רקע של בעיות לב, שהיו במעקב במשך 3 שנים. לאחר שלקחו בחשבון גורמי סיכון אחרים למחלות לב, הם מצאו כי רמות ה-TMAO ניבאו את הסיכון של הנחקרים להתקפי לב, שבץ ומוות בתקופת המעקב.

אנשים ברבעון עם הרמות הגבוהות ביותר של TMAO היו בעלי סיכון גבוה פי 2.5 להתקף לב או שבץ, בהשוואה לאנשים ברבעון עם הרמות הנמוכות ביותר.

לאחרונה פורסם מחקר שמצא כי חיידקי הקיבה גם הופכים קרניטין – רכיב תזונתי הקיים בעיקר בבשר ומוצרי חלב – ל-TMAO. כעת נדרשים מחקרים נוספים כדי לאושש את תוצאות המחקרים הללו.

N Engl J Med 2013; 368:1575-1584April 25, 2013DOI: 10.1056/NEJMoa1109400