מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מפרקים (ראומטולוגיה)

מנהלי קהילה

פרופ' אורי אלקיים
פרופ' אורי אלקיים
מומחית לראומטולוגיה, מנהלת המכון הראומטולוגי במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), יו"ר האיגוד הישראלי לראומטולוגיה.
ד
ד"ר חגית פלג
רופאה ביחידה הראומטולוגית בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים . מומחית בפנימית וראומטולוגיה. 
פרופ' מרב לידר
פרופ' מרב לידר
בוגרת ביה״ס לרפואה של אוניברסיטת תל אביב cum laude מומחית ברפואה פנימית (2000) ובראומטולוגיה (2006) פרופ׳ חבר קליני באוניברסיטת תל אביב. מחברת מעל 100 מאמרים ופרקים בספרים בתחום הפמפ, המחלות הראומטיות והאוטואימוניות. מנהלת היחידה הראומטולוגית במרכז הרפואי שיבא.

מובילי קהילה

רם בלס
רם בלס
יו"ר מתנדב בעמותת ענבר למחלות ראומטיות, אוטואימוניות ודלקתיות. מטפל כבר למעלה מ-20 שנה באישתי ומתמודדים יחד עם ראומטיק ארטריטיס (RA).
כמונימפרקים (ראומטולוגיה)מדריכיםדלקות מפרקים ספונדילוארטרופתיות (SpA)

דלקות מפרקים ספונדילוארטרופתיות (SpA)

על דלקת חוליות מקשחת (AS), דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות (nr-axSpA) ודלקות מפרקים נוספות מקבוצת הספונדילוארטרופתיות


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

דלקות המפרקים הספונדילוארטרופתיות (SpA) הן מחלות דלקתיות עם מאפיינים קליניים וגנטיים משותפים. קבוצת מחלות זאת כוללת את דלקת החוליות המקשחת (AS), דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות (nr-axSpA), דלקת מפרקים פסוריאטית (PsA), דלקת מפרקים הקשורה למחלת מעי דלקתית (המחלות קרוהן וקוליטיס כיבית), דלקת מפרקים ריאקטיבית לזיהום ומחלות דומות נוספות. שכיחות המחלות הללו באוכלוסייה נאמדת ב-0.5%-1.9%.

 

התסמינים של דלקות מפרקים ספונדילוארטרופתיות

 

תסמינים אופיינים לקבוצת המחלות הללו כוללים כאב גב בעל אופי דלקתי - כאב המופיע במנוחה ומוקל דווקא בפעילות, המגיב היטב לטיפול נוגד דלקת כנפרוקסן או וולטרן, קישיון בוקר - נוקשות משמעותית של הגב והמפרקים אשר מקשה מאוד על התפקוד בשעות הבוקר במיוחד, דלקת באזורי חיבור גיד לעצם (למשל באזור כניסת גיד אכילס לעקב), דלקת במפרקים נוספים בגוף, נפיחות של אצבעות הגורמת להן להראות כמו נקניקייה (דקטיליטיס), דלקת של הענביה בעין (uveitis), פריחות שונות כגון פריחה פסוריאטית ואריתמה נודוזום (פריחה אדומה רגישה הנוטה להופיע בשוקיים) ובמקרים מסוימים דלקת כרונית של המעי.

 

בחלק מהחולים בדלקות מפרקים ספונדילוארטרופתיות בדיקות דם יחשפו נוכחות של סמן גנטי הקרוי HLAB27. עם זאת, יש לציין כי רוב הנשאים של HLA-B27 לא יפתחו מחלת מפרקים.

 

דלקת חוליות מקשחת (AS)

 

דלקת חוליות מקשחת, בלעז אנקילוזינג ספונדיליטיס (AS, Ankylosing Spondylitis), היא מחלה המאופיינת בעיקר בהופעה של נוקשות וכאבי גב ואגן בעלי אופי דלקתי ובמקרים הקשים גם בהגבלות תנועתיות בעמוד השדרה.

 

המחלה הדלקתית נוטה לרוב להתחיל במפרק האחורי של האגן 'מפרק העצה והכסל' ולהתפתח במעלה עמוד השדרה. כאב גב דלקתי, בשונה מכאב גב תחתון כרוני אחר, מעיר את החולה משנתו בלילה, ומלווה לרוב בנוקשות בשעות הבוקר שמשתפרת לאורך שעות היום ובזמן מאמץ - זאת בניגוד לרוב כאבי הגב הכרוניים אשר מוחמרים אחרי מאמץ.

 

המחלה עשויה לערב גם מפרקים פריפריים (בעיקר ירכיים וכתפיים), איזורי חיבור גיד לעצם, עיניים (דלקת בענביה), את מערכת העיכול ואת המסתם האאורטלי.

 

שכיחות המחלה באוכלוסייה עומדת על 0.1%-1.4% והיא שכיחה יותר בגברים פי 3 מנשים. המחלה נוטה להופיע בגיל צעיר (פחות מ-45). 

 

הגורמים לדלקת חולית מקשחת עדיין אינם ידועים לחלוטין, אך ברור כי לגנטיקה תפקיד מרכזי במחלה, והסמן הגנטי HLAB27 מופיע בדמם של 80-95% מהחולים במחלה זו.

 

האבחון של דלקת מפרקים מקשחת מבוצע על ידי ראומטולוג והוא תלוי בבדיקה גופנית ותסמינים - בראשם כאב גב בעל אופי דלקתי ומגבלה בתנועתיות הגו, בבדיקות דם וצילומי רנטגן עם עדות לנזק אופייני במפרק האגן (סקרואיליאק).

 

כיום לא קיים טיפול שביכולתו לרפא את המחלה, אך קיים מגוון טיפולים שעוזרים להפחית את התסמינים ואת הדלקתיות. הגישה הטיפולית בדלקת חוליות מקשחת כוללת פעילות גופנית ופיזיותרפיה לשמירה על גמישות, טיפול אנטי-דלקתי בתרופות ממשפחת ה-NSAIDS כגון נקסין, וולטרן, אטופן, ארקוקסיה וכדומה. חולים שלא מגיבים לטיפול זה מטופלים בתרופות ביולוגית.

 

למידע מפורט על דלקת חוליות מקשחת 

 

דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות (nr-axSpA)

 

בשנים האחרונות הוגדר מושג חדש - ספונדילוארטרופתיה אקסיאלית. מדובר בכאבי גב המלווים במאפיינים שונים האופייניים לדלקות המפרקים הספונדילוארטרופתיות. במסגרת קבוצה זאת ניתן לאבחן חולים עם דלקת מפרקים מסוג nr-axSpA - המתורגמת כדלקת חוליות ללא עדות רדיוגרפית (non-radiographic axial SpondyloArthritis) – מחלה דומה לדלקת חוליות מקשחת (AS) מבחינת התסמינים, אך ללא עדות לנזק במפרק האגן בצילום רנטגן רגיל כפי שקיימת בדלקת חוליות מקשחת. לעומת זאת, בדרך כלל תהיה עדות לדלקת במפרק האגן בבדיקת MRI - בדיקה רגישה יותר לדלקת.

 

למידע מפורט על דלקת חוליות ללא עדות רדיוגרפית

 

דלקת מפרקים פסוריאטית (PsA)

 

פסוריאזיס (ספחת) הינה מחלת עור דלקתית כרונית, ששכיחותה נעה בין 1% ל-3% בקרב האוכלוסייה. 7-42% מהסובלים מפסוריאזיס יפתחו דלקת מפרקים פסוריאטית (ארטריטיס פסוריאטית) – מחלה כרונית בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את המפרקים בתהליך דלקתי.

 

דלקת המפרקים מופיעה ברוב המקרים אחרי הופעת הפסוריאזיס העורי, אך לעיתים היא מופיעה בו זמנית או אפילו לפני הופעת הפריחה העורית. המחלה נוטה להופיע בגיל 30-50, אך יכולה להופיע בכל גיל. שכיחותה דומה בגברים ובנשים.

 

דלקת המפרקים הפסוריאטית יכולה לערב מגוון מפרקים בדגמי מעורבות שונים: דלקת במפרק בודד, דלקת אסימטרית במפרקים ספורים גדולים בגפיים תחתונות, דלקת במפרקים קטנים בכפות הידיים בדגמים שונים כולל עירוב המפרקים הקטנים הדיסטליים באצבעות כף היד (DIP) ומעורבות גב בדומה לדלקת חוליות מקשחת. תסמינים נוספים שיכולים להופיע בסובלים מדלקת מפרקים פסוריאטית הם בין היתר אצבעות נקניקייה (דקטיליטיס) ונזק אופייני בציפורניים.

 

עוד על המאפיינים והתסמינים של דלקת מפרקים פסוריאטית

 

אבחנה של דלקת מפרקים פסוריאטית נעשית באנשים עם מעורבות מפרקית אופיינית, בנוכחות ממצאים שונים הכוללים פסוריאזיס עורי אצל החולה או במשפחתו, שינויים אופיניים בציפורניים, אצבעות נקניקייה וממצאים רנטגניים אופייניים.

 

עוד על אבחון דלקת מפרקים פסוריאטית

 

כיום לא קיים טיפול שביכולתו לרפא את המחלה, אך קיים מגוון טיפולים שעוזרים להפחית את התסמינים ואת הדלקתיות העלולה להוביל לנזק למפרקים. הגישה הטיפולית תלויה בסוג המעורבות המפרקית. בחולים עם מעורבות של הגב, הגישה הטיפולית דומה לגישה הטיפולית בדלקת חוליות מקשחת. לעומת זאת, בחולים עם מעורבות של מפרקים פריפריים מקובל לטפל בנוגדי דלקת ובתרופה משנת מהלך מחלה כגון מטוטרקסט (Methotrexate), סלזופירין (Sulfasalazine) או לפלונומייד/ערבה (leflunomide/Arava).

 

בחולים שלא מגיבים דיו לטיפול בלפחות שתי תרופות מסוג זה ניתן להציע טיפול ביולוגי. הטיפול המקובל ביותר הוא טיפול בנוגד TNF, אך לאחרונה נכנסו לשימוש תרופות ביולוגיות שפועלת במנגנון אחר.

 

 

* ד"ר חגית פלג היא רופאה פנימית וראומטולוגית ביחידה הראומטולוגית בהדסה עין כרם