מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

הפרעות אכילה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהחדשותהפרעות אכילה: שורדים את ליל הסדר

הפרעות אכילה: שורדים את ליל הסדר

7 עצות שיעזרו לסובלים מהפרעות אכילה לעבור את ארוחת ליל הסדר בשלום


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

חג הפסח מספר, למעשה, את סיפור לידתו והתהוותו של העם היהודי. מעם של עבדים, נבחר העם היהודי על-ידי הקדוש-ברוך-הוא להיות עם סגולה, כדי לתת לו את התורה ולהעביר באמצעותו את האמונה באל אחד לכל האנושות.

 

החג הזה מכיל את כל המרכיבים של ההוויה היהודית: גלות, סבל, אמונה, ניסים, חירות, גאולה ומתן תורה. כשנתקלתי ברשימה מיד חשבתי לעצמי שיש משהו בחג הפסח שמאוד קרוב לליבו של מי שסובל מהפרעת אכילה, אשר מכיר היטב על בשרו את כל אחד ואחד מהמרכיבים הללו (אולי חוץ ממתן תורה). מרבית הסובלים מהפרעת אכילה מרגישים את הזרות והניכור של הגלות מידי יום ביומו, חשים את הסבל, נאבקים על אמונה, מצפים ומקווים לנס שיביא עימו תחושה של חירות וגאולה.

 

אז מה נשתנה הלילה הזה? אם לא די בכך, בא לו ערב הפסח, הידוע בכינויו "ליל הסדר", ארוחת החג המשפחתית הגדולה ביותר של השנה. ארוחות חג הן תמיד אתגר עבור הסובלים והמחלימים מהפרעות אכילה, אבל המצב עלול להיות קשה במיוחד בליל הסדר, שעשוי בקלות להפוך לאירוע רווי מתח, חרדה וסבל.

 

העצות שיעזרו לשרוד את הסדר

 

1. שוחחו אודות האירוע מבעוד מועד עם ההורים, בני הזוג או כל גורם משפחתי אליו אתם חשים קרבה אשר יהיה איתכם בערב החג. שתפו בכנות ובפתיחות בכל התחושות שהאירוע מעורר בכם. תמיד קל יותר כשיש מישהו לידכם שיודע מה עובר עליכם. מעבר לכך, ודאו כי ערב החג לא יהפוך למקום בו יהיו מאבקים משפחתיים שגרתיים אשר מלווים לעיתים קרובות את ההפרעה. ערב החג אינו המקום או הזמן להתמודד או להיפטר מההפרעה. 

 

2. היערכו מראש לאירוע. דעו איפה הוא עומד להיות, מי הנוכחים ומה סגנון האירוע. ודאות תמיד עוזרת להפיג חרדה.

 

3. הכינו לעצמכם בליווי הדיאטנית תפריט הגיוני ונוח לערב החג. תכננו את הימים סביב ליל הסדר בקפידה. ודאו שיש לכם את כל המזון שאתם זקוקים לו בערב החג כך שתחושו נוח יותר לאכול. אפשר ורצוי להביא את המזון שלכם מהבית לכל מקום אליו תלכו.

 

4. נסו למצוא עניין בתוכן של האירוע, בקריאת ההגדה, בשיחה עם בני משפחה חביבים, בהסבר לילדים הקטנים על החג ומנהגיו וכדומה. כאשר מעניין לנו אנו פחות עסוקים במחשבות הטורדניות על האוכל והמשקל.

 

5. תתכוננו מראש לאמירות או שאלות של בני משפחה. דעו כי מותר לכם ואף ראוי לענות תשובות כגון: 'אני מעדיפ/ה לא לשוחח בנושא', 'אני לא חש/ה נוח לדבר על העניין', 'הערב הוא חג ולא מתאים לדבר על דברים כבדים' וכדומה. נסו לא לפרש את השאלות הללו כהתקפה אלא כהבעת דאגה ועל כן אין כוונתו של השואל להתקיף כי אם להתעניין. עדיין זכותכם המלאה לבחור בחירות לא לענות.

 

6. אם במהלך האירוע עצמו התחושה של המתח והחרדה עולה ומציפה מבפנים, שבו בשקט בכיסא, התכנסו פנימה אל הנשימה. ערכו תרגילים של נשימה עמוקה אל הבטן - בספירה של שש מלאו את חלל הבטן והריאות באוויר ובספירה של שש נשפו את האוויר החוצה דרך האף. חיזרו על התרגיל כמה שצריך, עד שהתחושה משתפרת. תרגילי נשימה עמוקה ואיטית משדרים למוח אותות של הרגעה והוא מתארגן בהתאם. ניתן גם לעשות תרגילים של דמיון מודרך או חשיבה חיובית. כל דבר שאתם מתחברים אליו ויכול להרגיע.

 

7. זכרו כי לערב החג יש התחלה וסוף, הוא קצר, זמני וחולף. עוד שעה שעתיים והכל חוזר לשגרה.

 

 

* מיכל אפק היא פסיכולוגית קלינית במרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי שיבא

 

 

 

אנונימית961
25/03/18 23:01

וואי, אני גם בסרטים מפסח... כבר הרבה זמן... לא רוצה להינעל בשירותים ולהקיא, אף אחד פה לא יודע.. לא רוצה שישימו לב, וגם לא רוצה לצום... אני עדיין במלחמות על מעדן ליום. אין לי עדיין תפריט. מה עושים???

כולינה
20/03/13 23:12

תודה רבה על האיכפתיות לתת לנו טיפים לקראת החג המעצבן...

מתה שכבר יעבור, אני בלחץ עוד מתחילת חודש ניסן על החג הזה, שייגמר כבר,

אני מקיאה רק מהלחץ, לא מקנא בי בחג... פחד איימים... מקווה שאצליח לצום ולא אצטרך להקיא, עדיף לא לאכול מלהקיא! אנסה להשתמש כאן בטיפים, תודה רבה מיכל!

לה-לה
20/03/13 14:20

מאוד נחמד לראות כתבה כזאת שמדברת בדיוק על כל החששות שלי מהחג וליל הסדר.

שמחה לראות שיש הצדקה לפחד שלי ושאני לא יחידה.

כל כך הייתי רוצה לעבור כבר את כל החג הזה והשבוע שכולו מלא באוכל.. שהוא לא שגרתי.

תודה רבה!

מיכל-אפק
03/04/12 13:24

אני מבינה שאת לא מזדהה עם תחושת המתח המלווה את ערב החג, שזה כמובן נפלא.

יחד עם זאת, מניסיוני בהחלט יש כאלה שכן חווים מתח רב סביב הארוע, שמתחיל אפילו כשבוע קודם לכן.

האם מניסיונך תוכלי להציע כיצד להתמודד עם התחושות האלה שבכל זאת קיימות אצל מי מהגולשים? האם את חושבת שגישה אחרת, שונה, יכולה לעזור יותר?

אשמח מאד להיתרם מהידע והניסיון שלך,

חג שמח,
מיכל

רז-בר
03/04/12 13:14

 
משדרים המון מתח....

יש לי תחושה אישית סובייקטיבית
שהמכלול תורם פחות מאשר הוא תורם יותר.
חג שמח. 


מיכל-אפק
27/03/12 11:54

מגננה ותוקפנות הם לא רק שליליים. כולנו צריכים קצת מהם.

למשל, תוקפנות גם יכולה להפוך לאסרטיביות בריאה.

צר לי לשמוע שפרשת מהטיפול, אני מרגישה שיש לך עוד דרך לעבור. אני משערת שבבוא היום שתרגישי שזה הזמן הנכון תחזרי, ואז תוכלי לבדוק יותר לעומק מפני מה את מתגוננת...

נוי--18
27/03/12 11:17

תודה על התשובה.
אני כבר לא נמצאת בטיפול פסיכולוגי,"פרשתי" מזה.
וכן אני מרגישה במעין קיפוח כלשהו ליד הרזות יותר או ליד כל דבר בערך .. אני תמיד מוצאת דרכי התמודדות אבל לפני הכל זה מגננה ותוקפנות את בטח רואה את זה בטון דיבור שלי.
מתנצלת אם דבריי פגעו ונשמעו באמת תוקפים . לא היתה כוונה .

מיכל-אפק
26/03/12 22:28

הי נוי,
ראשית מניסיוני האמירות והשאלות אשר נחוות כמתקפה לא מתייחסות רק למשקל. גם שאלה כמו מה את עושה בחיים? יש לך חבר? איך בלימודים? עלולות להיחוות כמתקפה אצל מי שתחומי חיים רבים נפגעים אצלה כתוצאה מהפרעת האכילה. אם כן, לשאלתך, לא, הכוונה היא לא רק למי שסובלת מתת משקל אלא לכל מי שסובלת מהפרעת אכילה והתעניינות נחווית אצלה כביקורת או נגיעה בפצעים פתוחים. 
שנית, בנימה אישית אליך - זאת לא הפעם הראשונה שאת מתייחסת בתחושות נחיתות מול מי שסובלת מאנורקסיה או תחושות קיפוח. אני רוצה להציע לך בטיפול האישי שלך לבדוק את הנושאים האלה. למה מתעוררת בך כה בעוצמה תחושה כזאת של נחיתות וקיפוח? האם הדבר מוכר לך אך ורק סביב הפרעת האכילה או שמא במחשבה מעמיקה את יכולה לזהות שחוויות דומות קורות לך גם בלימודים, מול האחים אם יש, מול ההורים וכד'. כוונתי לומר שלהרגשתי לא יהיה נכון רק לענות לך בצורה עניינית וקונקרטית אלא להזמין אותך לחקירה ולהבנה עצמית גדולה יותר, שבסופו של דבר תעזור לך להבין את עצמך ולצאת מלופים הרסניים. אשמח לשמוע מה דעתך על הכיוון שהצעתי.
בהערכה,
מיכל

hory
26/03/12 21:23

 אם רק היה אפשר להקפיא את הזמן,
המעגל שנה הזה רק מוסיף עוד קשיים כל פעם מחדש, כאילו השגרה עצמה לא קשה דיה.
ונדמה שכל פעם סף היכולת נמתח מחדש, ונקרע מחדש. מתפורר עד שלא ניתן כבר לאחות. 


just-me
26/03/12 19:35

היי,
אני אמנם לא אשת מקצוע, אבל אני לא חושבת שהטיפים עזרה מיועדים אך ורק לבנות רזות באופן קיצוני.
בערב החג יש שפע ומגוון רחב של מאכלים ואני מאמינה שבנות הנלחמות בבולימיה נמצאות בחרדה לקראת הארוחה, שמא אינן יצליחו לשלוט באכילתן או שלחילופין מהחשש לא יגעו בדבר. 
מעבר לכן, מפגש משפחתי כשלעצמו עלול לעורר מתח וכשהוא מלווה בארוחה - פי כמה וכמה.
אמירות של בני המשפחה אולי לרוב פונות לבנות אנורקטיות, שכן הן יותר מושכות את העין, אך הטיפים מכוונים לכל מי שאוכל מהווה קונפליקט ועניין משמעותי בחייה..
חג שמח ובהצלחה :) 

נוי--18
26/03/12 19:21

כשכתבת " להתכונן לאמירות של בני המשפחה "
זה בטח מכוון לחולות אנורקסיה ולרזות שמיד מושכות את העין נכון ?
הרי מי שבד"כ מקיאה לא אמורה להיראות לבני המשפחה.. ולא שמים לב אלייה...
והרי יודעת איך להתמודד.
ובכלל בד"כ כל הטיפים והעזרה זה יותר לחולות אנורקסיה ולרזות במצב קיצוני. נכון ?