פסוריאזיס, דלקת מפרקים פסוריאטית ודלקת מפרקים שגרונית – כולן מחלות המאופיינות בדלקתיות שנוצרת כשמערכת החיסון תוקפת את הגוף – עלולות לשאת עמן סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם. כך מצאו חוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה.

פסוריאזיס הינה מחלת עור דלקתית כרונית בעלת בסיס אוטואימוני, כלומר נובעת מפעילות עודפת ולא תקינה של מערכת החיסון, המתבטאת בדלקתיות. עיקר הביטוי של המחלה כולל נגעים אופייניים על פני העור העלולים לגרד או לכאוב. חלק מהחולים מפתחים גם דלקת מפרקים המכונה דלקת מפרקים פסוריאטית.

דלקת מפרקים שגרונית הינה מחלה בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את המפרקים ורקמות נוספות, וגורמת לדלקת כרונית המאופיינת ברגישות, נפיחות, כאבים ונוקשות במפרקים הנגועים. בנוסף לתסמינים המערבים את המפרקים, ישנם תסמינים מפושטים המערבים מערכות נוספות בגוף ומתווכים על-ידי התהליך הדלקתי.

הקשר בין דלקת סיסטמית להיווצרות רובד טרשתי בכלי הדם ולסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם הינו מבוסס והוכח במספר רב של מחקרים. גם המחלות פסוריאזיס ודלקת מפרקים שגרונית נקשרו במחקרים לסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם.

המחקר החדש, שממצאיו פורסמו בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases, ביקש לכמת את הסיכון המוגבר למחלות לב וכלי דם הקשור למחלות הדלקתיות השונות.

במסגרת המחקר החוקרים השוו תיקים רפואיים של יותר מ-138,000 מבוגרים עם פסוריאזיס ללא דלקת מפרקים ידועה, 8,700 מבוגרים נוספים עם פסוריאזיס ודלקת מפרקים פסוריאטית, כמעט 42,000 אנשים עם דלקת מפרקים שגרונית וכמעט 82,000 מבוגרים שלא סבלו מהמצבים הללו. הנבדקים היו במעקב בין השנים 1994 ל-2010.

החוקרים בחנו גם מי מהנבדקים קיבל מרשם לטיפול תרופתי סיסטמי או ביולוגי. את הקשר בין הטיפול התרופתי לסיכון למחלות לב באנשים עם מחלות אוטואימוניות אלה קשה לבחון במחקר מסוג זה, מאחר ומצד אחד לטיפול המפחית את הדלקתיות פוטנציאל להפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם, ומצד שני מטופלים להם נרשם טיפול סיסטמי או ביולוגי הם לרוב כאלה הסובלים ממחלה חמורה יותר ולכן עשויים להימצא בסיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם מלכתחילה.

לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גורמי סיכון אחרים למחלות לב וכלי דם, ניתוח הנתונים העלה כי מטופלים עם כל אחד מהמצבים האוטואימוניים שנבדקו היו בעלי סבירות גבוהה יותר לסבול מאירוע לב או כלי דם חמור במהלך תקופת המעקב, בהשוואה לאנשים ללא מחלות הכרוכות בדלקתיות כרונית.

באנשים עם פסוריאזיס שסבלו ממחלה חמורה (אלה שנרשמו להם תרופות סיסטמיות או ביולוגיות) הסיכון לאירוע לב משמעותי כמו התקף לב היה גבוה ב-42% בהשוואה ליתר האוכלוסייה. באנשים עם פסוריאזיס שלא נרשם להם טיפול סיסטמי או ביולוגי ולכן כנראה סבלו ממחלה קלה יותר, הסיכון למחלות לב וכלי דם היה גבוה ב-8% בהשוואה ליתר האוכלוסייה.

בנוסף, הסיכון לאירוע לב משמעותי במטופלים עם דלקת מפרקים פסוריאטית שלא קיבלו טיפול תרופתי סיסטמי או ביולוגי היה גבוה ב-24%, בעוד שבקרב מטופלים עם דלקת מפרקים פסוריאטית שקיבלו טיפול הסיכון ירד וכבר לא היה משמעותי מבחינה סטטיסטית. במטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית שלא נרשם להם טיפול הסיכון היה גבוה ב-39% ובאלה שנרשם להם טיפול הסיכון היה גבוה ב-58%.

המחקר מצא קשר בין פסוריאזיס, דלקת מפרקים פסוריאטית ודלקת מפרקים שגרונית לבין סיכון מוגבר לבעיות לב וכלי דם, אך מחקר תצפיתי שכזה לא יכול להוכיח כי מדובר בקשר של סיבה ותוצאה. עם זאת, מאחר והמחקר מחזק ממצאי מחקרים קודמים שמצאו קשר בין מצבים אוטואימוניים אלה לסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, חשוב שרופאים ומטופלים יהיו מודעים לסיכון וינקטו בצעדים להפחתת גורמי סיכון אחרים למחלות לב באמצעות ירידה במשקל, הקפדה על תזונה בריאה, הימנעות מעישון וביצוע פעילות גופנית.

בימים אלה החוקרים עורכים מחקרים קליניים שמטרתם לבדוק אם טיפולים לפסוריאזיס, דלקת מפרקים פסוריאטית ודלקת מפרקים שגרונית, משפרים גם את הדלקתיות באבי העורקים.

Annals of Rheumatic Diseases, online October 28, 2014