מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתי גור אריה
מנהל היחידה לשיכוך כאב בשיבא, תל השומר. ד"ר גור-אריה כותב הספר "כאב, מאבחנה ועד הקלה"
עידית רונן
עידית רונן
אחות מומחית לטיפול בכאב, יו"ר יוצאת של פורום הסיעוד לטיפול בכאב. עבדתי שנים רבות במרכז שניידר לרפואת ילדים בריכוז ותיאום הטיפול הכאב כמו כן, ריכזתי את תחום בטיחות המטופל וניהול סיכונים וכיהנתי כאחות הועדה לילד בסיכון.
ד
ד"ר גור רות
אני מומחית בנוירוכירורגיה וברפואת כאב ומשמשת כרופאת כאב בכירה במרפאת הכאב בשיבא. אני מתמחה בעיקר בכאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, כאבי פנים כאבים הנובעים מבעיות נוריולוגיות, כאבים שמקורם בעמוד השדרה לכל אורכו, הרפס, ועוד. אני מתמחה בעיקר בפעולות פולשניות לטיפול בכאב, אולם אמונה גם על הטיפול התרופתי.
אלה סטולר
אלה סטולר
פיזיותרפיסטית, BPT,MPT. מתמחה בשיקום אורטופדי, כאב כרוני ותסמונות כאב לרבות CRPS. בעלת 10 שנות ניסיון בניהול מחלקת אשפוז יום שיקומי בבית החולים "רעות". מאמינה בשיקום פונקציונאלי, תוך הסתכלות הוליסטית על האדם כמכלול. דוגלת בעבודה שיקומית רב מקצועית, לצורך קידום מטרות תפקודיות של המטופלים. בוגרת קורסים כגון: דיקור מערבי (DRY NEEDLING), נוירודינאמיקה קלינית, טכניקות מיופציאליות, הנחיית קבוצות ועוד.
ד
ד"ר גלעד וסרמן
מומחה לרפואת הפה, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה משנת 2012 ותוכנית ההתמחות ברפואת הפה באותו מוסד משנת 2018. במהלך לימודיו השלים גם תואר מוסמך מחקרי (MSc) במדעי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה. אחראי המרפאה לכאבי פנים, לסתות, ומפרקי הלסת במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), ובמרפאה פרטית. מאמין ומקיים גישה מולטידיסיפלינרית בטיפול.
ד
ד"ר גיא אלאור
אני מומחה בנוירוכירורגיה, עוסק וברפואת כאב במרפאת הכאב בשיבא. אני מטפל בכל סוגי הכאב, מעבר לטיפול תרופתי יש לי עניין מיוחד בטיפול פולשני לכאב במערכת העצבים המרכזית והפריפרית: עצבי הפנים, עמוד שידרה, קיצוב עצבי מרכזי ופריפרי ושחרור כירורגי של עצבים.
ד
ד"ר נטלי שליט
אני רופאה מומחית ברפואה פנימית וברפואה לשיכוך כאב. רופאה בכירה במכון לרפואת שיכוך כאב בתל השומר ועומדת בראש המרפאה לשיכוך כאב בגיל השלישי. עוסקת בעיקר בשיכוך כאב בגיל המבוגר הנובע ממחלות כרוניות מורכבות, כמו נוירופתיה משנית לסוכרת או כאב נלווה לאוסתאופורוזיס ושברים. אני מאמינה במבט רב מערכתי על המטופל המבוגר, תוך התחשבות במכלול מחלות הרקע והטיפול התרופתי המורכב אותו הוא נוטל.

מובילי קהילה

לימור חורש
לימור חורש
היי חברים :) שמי לימור, לוקה בכאב כרוני מתחילת שנת 2011 עקב תאונה. כיום, לצד הכאבים והמחלה, כל מטרתי היא לאפשר למטופלים, למשפחותיהם ולאנשי מקצוע לבנות סביבת חיים בריאה המבוססת על הבנה, אמפתיה והתחשבות הדדית. בכוונתי לתת הכוונה לרכישת כלים, לתת מקום לדבר על מה שאסור, על מה שמותר ולא נעים, ולתת לכם הזדמנות להכיר ולפגוש זה את זה.
כמוניכאבמדריכיםלא יודעים מה יש לי

לא יודעים מה יש לי

מה עושים כשהכאב מייסר אבל הרופא אומר שהכל בראש שלכם? על סימפטומים לא-מוסברים ותופעות פסיכוסומאטיות


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

זה מתחיל ברופא המשפחה שמפנה לרופא מומחה. החרדה מתגברת כשבאופק עולה אפשרות של אבחנה קשה, אך גם ציפייה שיגיע כבר הטיפול ונוכל לשים את הקטסטרופה הזו מאחורינו. ואז מגיעה האפשרות שלא חשבנו עליה – "אין ממצאים, צריך להמשיך לבדוק".

 

אחרי המומחה הראשון והשני זה אולי נשמע לגיטימי. גם הבדיקות הנוספות מרגישות נכונות בהתחלה. אבל זה לא נגמר. כבר קשה לדעת מאין מגיעה הדאגה, מהסימפטומים או מכך שהרופאים כה מסתבכים. אי אפשר לעצור את המחשבות, למה הם לא מוצאים שום דבר? זה כל כך נדיר ומסובך? מה, יכול להיות שאני ממציא את זה?

 

בסופו של תהליך מתיש וממושך יכול הרופא לסכם כי אין ממצאים רפואיים שמסבירים את הסימפטומים. ייתכן שיוסיף כי כדאי לבחון האם התחושות מושפעות מהמצב הרגשי.

 

שיחה כזו עם הרופא יכולה להציף ברגשות ומחשבות. ההפתעה והבלבול מתערבבים עם כעס, ייאוש ובושה: "ההרגשה היא שהשאירו אותי באזור הדמדומים, ועוד לבד. הם אמרו לי שאין להם הסבר וזרקו אותי. אמרו לי שאני משוגע. מילא אם היה שיפור בהרגשה, אבל אין, זה אפילו הולך ומחמיר".

 

חלק מהאנשים מצליחים לחוש שימחה כי אין זו האבחנה המפחידה שעמדה על הפרק, אך לרוב זוהי שיחה שקשה להכיל אותה ללא הכנה מתאימה.

 

הציפייה לקבלת אבחנה וטיפול מתאימים מובילה לאכזבה כאשר היא מתעכבת. חוסר האונים נובע, בין היתר, מכך שבשלב זה הפיתרון היחיד שנראה לעין הוא טיפול מיידי וחזרה לשגרת החיים. האפשרויות הקוראות ללמוד איך להסתדר עם הסימפטומים עד שתגיע האבחנה והטיפול המתאימים, או במידה והם כרוניים להצליח לחיות לצדם קיימות, אך אינן נראות באותם הרגעים.

 

מחלה פסיכוסומאטית. מה זה בכלל?

 

קבוצת התופעות הפסיכוסומאטיות מתייחסת למקרים בהם ישנן מספר תלונות וסימפטומים פיסיים אשר לא ניתן להסבירם באמצעות בסיס הידע הקיים ברפואה, למרות בדיקות מתמשכות וניסיונות חוזרים להגיע לאבחנה.

 

הסימפטומים עשויים להופיע או להחמיר בעקבות התמודדות עם דחק או קשיים נפשיים אחרים, ולהשפיע על כל מערכות הגוף, החל מתחושת הכאב, מערכת העיכול והתפקוד המיני ועד לחץ הדם ומערכות העצבים. הקשר בין גוף לנפש מתקיים כל הזמן אצל כל אחד. כולנו חשים זאת כאשר חום הגוף עולה בעת מבוכה, רבים מאתנו צריכים לרוץ לשירותים לפני אירוע חשוב.

 

המחקר הרפואי והפסיכולוגי כבר הצליח להוכיח שכעס ועוינות מהווים גורם סיכון למחלות לב, שדיכאון פוגע בתפקוד המערכת החיסונית, שלתגובת הדחק יש השפעה ישירה על המערכת ההורמונאלית ושהמוח מתפקד ומעביר פקודות לשאר הגוף בהתאם לדרך בה אנו חושבים ומרגישים. אין רופא או חוקר שלא מכיר או יערער על ממצאים אלו. אך עדיין, בקרב חלק מהציבור, קיימת התנגדות וחוסר הבנה.

 

אין לבלבל בין מקרים בהם קיימים מתחזים, עם אינטרס כזה או אחר, אשר עושים עצמם כחולים. אנשים עם מצוקה נפשית הבאה לידי ביטוי בסימפטומים גופניים חווים כאב אמיתי.

 

זה קורה גם לחזקים 

 

חשוב להבין כי התופעות הסומאטיות שכיחות גם בקרב אנשים שמגדירים עצמם כ"חזקים מנטאלית". אותם אנשים מדווחים כי מעטים האירועים שמשפיעים עליהם, שאינם נעלבים בקלות ויכולים להסתדר גם ללא תמיכה של אחרים. הם ממעטים לשתף, כמעט ולא מתלוננים, דואגים להראות שהכל בא להם בקלות, יסתירו כל קושי וימנעו מקבלת עזרה. אנשים אלו הם לרוב מאוד עצמאיים ויעילים, עם יכולות רבות. כאלו שדואגים לכולם ומעדיפים להתרכז בבעיות של אחרים יותר מאשר בשלהם. אבל דווקא אלה שכל כך הרבה תלויים בהם, מזניחים את עצמם.

 

גישת ההתעלמות והנטייה לא לשתף בקשיים תוך כדי התמודדות עם אתגרים מעוררי דחק, מביאה לכך שאותם "חזקים מנטאלית" מוותרים על אסטרטגיות התמודדות יעילות, בהן השימוש במעגלי התמיכה החברתיים והמשפחתיים. הצטברות המצוקה במקביל לצמצום מעגלי התמיכה והימנעות מאסטרטגיות ההתמודדות, מביאים לירידה בתפקוד הקוגניטיבי, לשינויים הורמונאליים, נוירוכימיקלים ומצבים נפשיים כמו דיכאון וחרדה. לכל אלה השפעות משמעותיות גם על הגוף.

 

פעמים רבות קשה להבחין ולאבחן את הקשר בין גורם הדחק או הטראומה להחמרה במצב הגופני. כך למשל, בגלל הנטייה לצבור אוסף מרשים של מצוקות לאורך השנים, לפעמים יש צורך רק בקש שישבור את גב הגמל. הספקות והתמיהה במצבים שכאלה הן טבעיות, "למה שקצת לחץ בעבודה יביא לכאלו תגובות?!".

 

לא מוצאים סיבה לתסמינים? זה לא אומר שהם בראש

 

האם תמיד אי-אבחנה רפואית מצביעה על תגובה פסיכוסומאטית? התשובה היא לא, ודאי שלא. ייתכן שזהו שלב מוקדם של המחלה ועדיין אין מספיק ממצאים שיקלו על קבלת האבחנה. ייתכן גם שמדובר במחלה נדירה שקשה לאבחן אותה, או שזו מחלה נפוצה דווקא, אך אוסף הסימפטומים הבולטים שאתם מציגים איננו השכיח וזה מבלבל. ישנם סימפטומים שאינם קבועים וכאלו שנעלמים תוך דקות, שכל כך קשה להסביר אותם לרופא. לפעמים יש מחסור בזמינות של בדיקות או ביכולת לממן אותן. בנוסף, למרות שרופאים רבים יתנגדו לכך – ייתכן וישנן מחלות שעדיין לא פוצחו.

 

כך או כך, טיפול נפשי יכול לעזור

 

המשפט הנורא ביותר שאנשים הסובלים מסימפטומים גופניים לא מוסברים יכולים לשמוע זה: "אין לך שום דבר" או "זה רק בראש שלך". קשה במיוחד במצבים בהם הרופא ממליץ להיוועץ עם פסיכיאטר או פסיכולוג. אבל יהיה הגורם לסימפטומים אשר יהיה, כדאי לשקול את הכיוון.

 

ההשפעה הפסיכולוגית או האינטראקציה בין הגוף לנפש, לא תמיד יכולה להסביר את כל התופעות הגופניות או להכחידן לחלוטין. היתרון בטיפולים הנפשיים במצבים אלה, שהם רק יכולים לעזור. הטיפולים בטוחים וכנראה שיביאו לשיפור הדיכאון, המצוקה, הבדידות או הבושה סביב המצב הרפואי, כך שתרגישו יותר טוב ובהתאמה צפויה הקלה בסימפטומים הגופניים, גם אם לא ייעלמו לחלוטין. לפעמים במצבים מתמשכים, יכול הטיפול הנפשי לעזור לחיות לצד הסימפטומים הקיימים, עד שתתברר האבחנה הרפואית והטיפול.

 

במקרים אלו מומלצת הגישה הקוראת לאחד כוחות - גם המשך הבירור הרפואי וגם ליווי פסיכולוגי שיעזור להקל על התחושות סביב הסימפטומים הגופניים. הטיפול הנפשי אינו מתנגש או מתנגד לבירור הרפואי, אלא רק יכול לעזור לו.

 

מה לעשות?

 

במידה ונתקלתם במצב בו אין הסבר רפואי לסימפטומים שלכם, הנה כמה נקודות שכדאי לשים לב אליהן:

 

אל תתייאשו - אם נתקלתם ברופא בוטה או בחוסר אמון מצד הצוות הרפואי, אין זה אומר שכולם ינהגו באופן דומה וכך זה יהיה תמיד. פנו לחוות דעת שנייה ואם צריך גם לשלישית. התהליך הוא ארוך ומתיש, אך אם אינכם מרגישים הטבה, המשיכו לפנות לרופאים ומטפלים עד שתרגישו כי אתם מקבלים טיפול ראוי.

 

הישארו עם הרופא שאיתו הרגשתם ביטחון - במקרים אלו, למי שילמתם יותר או מי במעמד אקדמי או אחר בכיר יותר, אינם הקריטריונים הרלוונטיים לרופא. רופאים אלה לאו דווקא יעניקו לכם את הטיפול המיטבי. סמכו על תחושות הבטן שלכם, פנו אל מי שאתם מרגישים שניתן לספר לו הכל, שתמיד יהיה כנה איתכם, שמשתף אתכם בהתלבטויות, שקיימת בו היכולת להתייעץ עם מומחים אחרים ושיידע לאן ולמי להפנות אתכם במידת הצורך.

 

אל "תעזרו" יתר על המידה - יש אנשים שרואים את האבחנה כאור בקצה המנהרה ולכן מכוונים את הרופאים לקראתה באמצעות דיווח או הצגת סימפטומים שאינה מדויקת. לפעמים מוסיפים סימפטום שמתאים לקריטריוני המחלה עליהם חשבו, מעלים את שכיחות או תדירות התחושות כדי שהמצוקה תהיה יותר ברורה, או מבליטים את הקשיים כדי "שהרופא לא יתבלבל". חשוב להדגיש, אין אמצעים אלו משרתים את המטרה. הם יובילו לקבלת אבחנה וטיפולים לא נכונים שיכולים לפגוע בכם או לפגיעה בקשר עם הרופא, דווקא במקרה כה מורכב בו הוא חיוני.

 

בלי צעדים קיצוניים - המשיכו באורח החיים הרגיל עד כמה שאתם יכולים. זה לא הזמן לעזוב את העבודה, להפסיק את הלימודים או לפרק את הזוגיות. נסו גם להתמיד בפעילות גופנית. קחו הפסקות במידת הצורך, נצלו את ימי המחלה, צאו מהכיתה כשאינכם מרגישים טוב. אל תנקטו בצעדים קיצוניים שיהיה קשה לחזור מהם.

 

ספרו למשפחה ולחברים הקרובים - מה יחשבו עליי? איך אסביר את זה? למה להעמיס עליהם? אלו בדיוק המחשבות שהביאו אתכם להנביט את המצוקות במצע הגידול הפנימי שלכם. זה הזמן להתחיל בשינוי. תלמדו להיעזר, תנו לעצמכם לקבל לפעמים, זוהי סיטואציה שמצדיקה את גיוס מעגלי התמיכה שלכם.

 

אל תשללו ייעוץ פסיכיאטרי - כמו שאורטופד מפנה לנוירולוג, שפנימאי מתייעץ עם קרדיולוג וכולם נעזרים ברופאי הכאב, כך גם עם הפסיכיאטר. מומחיותו יכולה להיות זו שתביא לאבחנה המדויקת והטיפול המתאים. ישנם אבחנות וכיוונים עליהם רק הוא יכול להצביע או לשלול. תוספת זו יכולה לקדם את הרופאים המטפלים בכם וכמובן את מצבכם. אל תתנו לסטיגמות, סרטים משנות ה- 60 או מחשבות אחרות לפגוע בכך שתקבלו את הטיפול הטוב ביותר.

 

פנו לפסיכולוג רפואי - לא צריכה להיות אבחנה פסיכיאטרית, כדי להבין שמצב חוסר הודאות מעורר חרדה. זוהי סיטואציה מורכבת שקל ללכת בתוכה לאיבוד, לאמץ ייאוש ולהיות מבולבלים, ללא חשק או שימחה. הטיפול הפסיכולוגי במצבים אלה בא להפחית ככל שניתן מאותן התחושות. לפעמים הוא מצליח לסנן את הסימפטומים שמפריעים לאבחנה, או בוחן יחד עם המטופל האם ניתן כבר לשחרר אותם ולתת להם לחלוף.

 

 

* הכותב הוא פסיכולוג ומנהל קהילת טרשת נפוצה ברשת החברתית-בריאותית "כמוני"

אורית38
08/05/18 15:36

כבר שנה וחצי אני סובלת מכאבי בטן שמאל תחתונה עברתי עשרות רופאים עד שהפנו אותי לאנדומטריוזיס שגם שם עברתי טיפולים במשך חצי שנה ועכשיו הם מפנים אותי לניתוח ומה שאני מפחדת זה שאולי לא ימצאו כלום ואני לא רוצה שיחשבו שהמצאתי את זה ושאני משוגעת שצריכה טיפולים נפשיים מה עושים במקרה כזה? אשמח לתשובה מהירה.

error11
08/08/22 4:38

אני מבינה אותך לגמרי אבל אף אחד לא יכול להגיד שמה שאת מרגישה הוא כלום גם אחותי הייתה עם חשד לאנדומטריוזיס ובסוף הצלחנו לשכנע אותה לעשות את הניתוח והתוצאות של הניתוח היו חיוביות וזה אישר את מה שהיא הרגישה מגיל 12 עד גיל 23 ללא איבחון מדויק היא עשתה את הניתוח לפני חצי שנה היא סטודנטית להוראה וחינוך ובעבודת הסמינריון שלה השנה היא החליטה לעשות סקר על הנגישות והיחס שמקבלות חולות האנדו מהאוניברסיטאות והמכללות שלהן היא הכינה שאלון ומי שסטודנטית כאן אני אשמח שתענה על השאלות הוא אנונימי לחלוטין https://forms.gle/DCX9dsBFvcaiL7tk8     זה מאוד יעזור תודה רבה ואני יגלה לך שגם אני עם חשד לאנדו..

Louis
19/02/18 20:32

לפני שבוע ירדתי לחדר כושר אחרי שלקחתי בבוקר חלבון ואכלתי ביצים ושתיתי ממריץ באמצע אימון תפס אותי כאב ראש אחורי מצד שמאל ולא יכולתי להמשיך בזה אחרי כמה ימים הכאב נשאר אבל לא חזק פעם מרגיש פעם לא מה יכול להיות סיבה?

57shlomi
03/11/14 15:08
57shlomi
03/11/14 15:08

CRPS היא מחלת כאב כרוני ,וככזאת היא מלה שמשבתה את החולה בה ובגלל חוסר מודעות ואטימות נתקלים החולים המחלה ארורה זו בתשובות דומות לנאמר בכתבה.

 

noa6378
23/05/13 23:55

אני סבלתי מכאבי ראש בכל תק' לימודיי (טרם סיימתי בשל המצב) בכל פעם שהייתי מגיעה לרופא המשפחה נאמר לי עזבי, ונתן לי כדורים נגד כאבי הראש. מפה לדעתי זו רשלנות לשמה..כיוון ש"סחבתי" בתוך ראשי גידול שהלך ו"תפח" בזמן ההריון שלי..שכמובן אינני זוכרת דבר (הכל כתוב)  היום לאחר כ 6  שנות שיקום וברוך השם על הרגליים  עדיין יש לי קוש לקבל את המוגבלות ,זיכרון לטווח קצר, קשה לקלוט את זה,עדיין, אבל נפעמת כל פעם מחדש

שאני מסתכלת על הילדה שלי... שהצילה את חיי..

ד--ר-גור-רות
03/09/12 19:43

אני ממליצה לך לגשת להתייעץ עם פסיכיאטר, וכן להתייעץ עם הגניקולוג שעוקב אחר ההריון. 

ד"ר גור. 

הודיה2
20/08/12 9:59

היי אני בת 33 בהריון ראשון בשבוע 21 אני נתקפת בהתקפי חרדה איומים החשש שלי שזה לא יפגע לי בעובר אני חסרת אונים אין מי שיבין אותי לא המשפחה ולא הרופאים כל החשש שלי כרגע הוא לשלום העובר ואיך אפשר לעבור את ההריון בשלום אנא תעזרו לי!!!

ד--ר-גור-רות
14/07/12 11:49

מאושרת - אין צורך להתמש במילים פוגעניות כדי לחלוק על משהו שלא נראה לך. 

לכל אדם יש בעיה אחרת ויש צרכים אחרים. אולי לך לא התאימו טיפולים אחרים, ולאנשים אחרים הם כן יתאימו. גם לקנביס יש תופעות לוואי וחסרונות ורק כ- 60% מהאנשים מגיבים לטיפול.  - אילו נתונים שאינם שונים בהרבה משום טיפול תרופתי אחר שיכולים להציע. אמירות כמו שלך מכפישות את כל הרופ]אי שניסו לעזור לך כמיטב יכולתם - והיות ואפילו לא ניסית אין איש יודע אולי היו יכולות לעזור לך תרופות אחרות ולא רק הקנביס. 

חשוב לי להבהיר שתרופות נוגדות דיכאון כדון סימבלטה ניתנות לחולי כאב שלא על מנת לטפל בדיכאון (הן גם ניתנות במינונים שאינם מתאימים לטיפול בדיכאון) אלא בשל חסימת רצפטורים על עצבי כאב. ישנם חולים המתרשמים מרישום תרופות כאילה שמא הרופא הרושם חושב שהם "פסיכים" ובכך מונעים מעצמם טיפול יעיל מאד. לעיתים הם טורחים ליידע את הרופא על מחשבותיהם ואז יש בידיו הזתמנות להסביר להם על מנגנון הפעילות של התרופה ועל אבחנותיו ואז לרוב יש שיתוף פעולה טוב ויש הצלחות יפות - אולם אם החולה אינו אומר שהוא נרתע מהטיפול ומדוע אין לרופא שום דרך לדעת זאת או לנסות להתמודד, וחבל. 

בקנביס עצמו יש כ- 460 חומרים פעילים רפואית. אנו יודעים לעומק את הפעילות רק של 60 חמרים מתוכך ורק 3 מטפלים אכן בכאב. 

כשם שאיש מכם לא היה ממיר את כדור האספירין הנקי שבידיו בשתיית חליטת קליפת ערבה מידי יום - כך גם עם הקנביס. היות ועדיין אין לנו כדור של CBD - אנו נאלצים להתספק בצמח כפי שהוא אולם זה רחוק מלהיות פתרון אופטימלי - ויעידו שלל תופעות הלוואי שחלקן חמורות. 

ד"ר גור. 

meusheret
08/07/12 22:38

לא לעשות שינויים דרמטיים בחיים? עצה מגוחכת בשביל מי שנמצא במצב בו הייתי - כשכל כך כואב כל כך הרבה זמן אין חיים. יש כאב. רק כאב.

זה נשמע כאילו מי שסובל מכאבים לא מוסברים צריך ללכת לטיפול נפשי. הייתי בסרט הזה. נתנו לי נוגדי דלקות ומשכי כאבים מכל הסוגים, שלחו אותי לכל מיני טיפולים רפואיים ופרה רפואיים אמרו לי ללכת לטיפול נפשי (הלכתי, לא עזר), הציעו לי לשקול גם כדורים פסיכיאטריים. האמת, כמעט והשתכנעתי שאני משוגעת. שבאמת משהו אצלי בראש לא בסדר. הייתי לוקחת גם את הכדורים הפסיכיאטרים אבל רגע לפני רופא אחד, שלקח את התלונות שלי  ואותי ברצינות, הציע לנסות קנביס רפואי. הוא לא חשב שמשהו בראש שלי לא בסדר, הוא חשב שמשהו במערכת העצבים שלי לא בסדר, וזה שהוא לא יודע לאתר מה זה לא אומר שהוא לא הולך לנסות לטפל בזה.

 

 

 

מיכל-אפק
29/04/12 21:24