מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתי גור אריה
מנהל היחידה לשיכוך כאב בשיבא, תל השומר. ד"ר גור-אריה כותב הספר "כאב, מאבחנה ועד הקלה"
עידית רונן
עידית רונן
אחות מומחית לטיפול בכאב, יו"ר יוצאת של פורום הסיעוד לטיפול בכאב. עבדתי שנים רבות במרכז שניידר לרפואת ילדים בריכוז ותיאום הטיפול הכאב כמו כן, ריכזתי את תחום בטיחות המטופל וניהול סיכונים וכיהנתי כאחות הועדה לילד בסיכון.
ד
ד"ר גור רות
אני מומחית בנוירוכירורגיה וברפואת כאב ומשמשת כרופאת כאב בכירה במרפאת הכאב בשיבא. אני מתמחה בעיקר בכאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, כאבי פנים כאבים הנובעים מבעיות נוריולוגיות, כאבים שמקורם בעמוד השדרה לכל אורכו, הרפס, ועוד. אני מתמחה בעיקר בפעולות פולשניות לטיפול בכאב, אולם אמונה גם על הטיפול התרופתי.
אלה סטולר
אלה סטולר
פיזיותרפיסטית, BPT,MPT. מתמחה בשיקום אורטופדי, כאב כרוני ותסמונות כאב לרבות CRPS. בעלת 10 שנות ניסיון בניהול מחלקת אשפוז יום שיקומי בבית החולים "רעות". מאמינה בשיקום פונקציונאלי, תוך הסתכלות הוליסטית על האדם כמכלול. דוגלת בעבודה שיקומית רב מקצועית, לצורך קידום מטרות תפקודיות של המטופלים. בוגרת קורסים כגון: דיקור מערבי (DRY NEEDLING), נוירודינאמיקה קלינית, טכניקות מיופציאליות, הנחיית קבוצות ועוד.
ד
ד"ר גלעד וסרמן
מומחה לרפואת הפה, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה משנת 2012 ותוכנית ההתמחות ברפואת הפה באותו מוסד משנת 2018. במהלך לימודיו השלים גם תואר מוסמך מחקרי (MSc) במדעי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה. אחראי המרפאה לכאבי פנים, לסתות, ומפרקי הלסת במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), ובמרפאה פרטית. מאמין ומקיים גישה מולטידיסיפלינרית בטיפול.
ד
ד"ר גיא אלאור
אני מומחה בנוירוכירורגיה, עוסק וברפואת כאב במרפאת הכאב בשיבא. אני מטפל בכל סוגי הכאב, מעבר לטיפול תרופתי יש לי עניין מיוחד בטיפול פולשני לכאב במערכת העצבים המרכזית והפריפרית: עצבי הפנים, עמוד שידרה, קיצוב עצבי מרכזי ופריפרי ושחרור כירורגי של עצבים.
ד
ד"ר נטלי שליט
אני רופאה מומחית ברפואה פנימית וברפואה לשיכוך כאב. רופאה בכירה במכון לרפואת שיכוך כאב בתל השומר ועומדת בראש המרפאה לשיכוך כאב בגיל השלישי. עוסקת בעיקר בשיכוך כאב בגיל המבוגר הנובע ממחלות כרוניות מורכבות, כמו נוירופתיה משנית לסוכרת או כאב נלווה לאוסתאופורוזיס ושברים. אני מאמינה במבט רב מערכתי על המטופל המבוגר, תוך התחשבות במכלול מחלות הרקע והטיפול התרופתי המורכב אותו הוא נוטל.

מובילי קהילה

לימור חורש
לימור חורש
היי חברים :) שמי לימור, לוקה בכאב כרוני מתחילת שנת 2011 עקב תאונה. כיום, לצד הכאבים והמחלה, כל מטרתי היא לאפשר למטופלים, למשפחותיהם ולאנשי מקצוע לבנות סביבת חיים בריאה המבוססת על הבנה, אמפתיה והתחשבות הדדית. בכוונתי לתת הכוונה לרכישת כלים, לתת מקום לדבר על מה שאסור, על מה שמותר ולא נעים, ולתת לכם הזדמנות להכיר ולפגוש זה את זה.
כמוניכאבחדשותמשככי כאב נפוצים עלולים להפריע לך להרות

משככי כאב נפוצים עלולים להפריע לך להרות

כבר לאחר 10 ימי שימוש, נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs) שנמכרים ללא מרשם עלולים לעכב ביוץ


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

מחקר קטן מעלה את האפשרות שאפילו שימוש קצר טווח בתרופות נפוצות מסוג נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs), חלקן נמכרות ללא מרשם, עלול להשפיע לרעה על הפוריות.

 

המחקר החדש שממצאיו הוצגו בקונגרס השנתי של הליגה האירופאית נגד ראומטיזם (EULAR 2015), הראה כי בקרב נשים שסבלו מכאב שריר-שלד קל, תרופות נגד כאבים ודלקות עם החומרים הפעילים דיקלופנאק, נפרוקסן ואטוריקוקסיב, עיכבו את הביוץ באופן משמעותי.

 

המחקר נערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת בגדד בעיראק בקרב 39 נשים בגיל הפוריות שסבלו מכאבי גב וקיבלו דיקלופנאק (100 מ"ג פעם ביום), נפרוקסן (500 מ"ג פעמיים ביום), אטוריקוקסיב (90 מ"ג פעם ביום) או פלצבו. הטיפול ניתן במשך 10 ימים, מהיום העשירי לתחילת המחזור החודשי. החוקרים בדקו מתי מתרחש הביוץ אצל הנשים באמצעות בדיקות דם שבחנו את רמות ההורמון פרוגסטרון ובדיקות אולטרה סאונד שבחנו את קוטר הזקיקים.

 

לאחר 10 ימי טיפול בלבד החוקרים מצאו ירידה משמעותית ברמות הפרוגסטרון - הורמון חיוני לביוץ וקליטת הריון - בנשים שטופלו בשלושת סוגי התרופות.

 

בסוף תקופת הטיפול בנוגדי הדלקת, הזקיק הדומיננטי לא התפוצץ בקרב 75% מהמטופלות בדיקלופנאק, 25% מהמטופלות בנפרוקסן ו-33% מהמטופלות באטוריקוקסיב. לעומת זאת, הזקיק התפוצץ בכל הנשים שטופלו בפלצבו. כאשר הזקיק הדומיננטי מתפוצץ הוא משחרר את הביצית הבשלה, מה שחיוני לתהליך הביוץ.

 

הבדיקות הצביעו על התפתחות ציסטות תפקודיות (פונקציונליות) בשחלות של שליש מהנשים שטופלו בתרופות – ציסטות שהתפתחו בגלל הזקיקים שלא התפוצצו.

 

 

מתוך הנשים שקיבלו NSAIDs רק 6.3% מאלה שנטלו דיקלופנאק, 25% מאלה שנטלו נפרוקסן ו27.3% מאלה שנטלו אטוריקוקסיב בייצו, וזאת בהשוואה ל-100% מהנשים שלא נטלו NSAIDs.

 

 

חלק מהנשים חזרו חודש לאחר מכן להערכה נוספת של הביוץ, כשהן לא תחת טיפול תרופתי ב-NSAIDs, והבדיקות הראו כי הביוץ שלהן התרחש באופן תקין. לכן נראה כי ההשפעות של התרופות הן זמניות.

 

מדובר במחקר קטן, אך הוא משתלב עם ממצאים קודמים שפורסמו בעבר שהצביעו על השפעות שליליות של NSAIDs על הסיכוי להרות.

 

בהודעה לעיתונות החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מעלים את האפשרות שלנוגדי דלקת שאינם סטרואידים עלולה להיות השפעה שלילית על פוריות ויש להשתמש בהם בזהירות בנשים המבקשות להרות. ההשפעה נוצרת כבר לאחר שימוש קצר טווח בתרופות ונראה כי היא זמנית. לדבריהם, חשוב להעביר את המסר הזה למטופלות שמשתמשות בתרופות הללו על בסיס קבוע, כמו חולות דלקת מפרקים.

 

 

European League Against Rheumatism (EULAR) Congress 2015: Abstract OP0131