אנחנו נוהגים לשאול.

ואנחנו רגילים לענות ש...  "עבדים היינו לפרעה במצרים" וגם להגיד בקול רם את עשרת המכות ולחפש את האפיקומן או להחביא אותו בעצמנו.

אנחנו חושבים על כל מה שהשתנה לנו, וחוששים שעוד דברים יתחילו להשתנות לנו, אז אנחנו מדפדפים קדימה בהגדה, ומביטים על התמונה של בני ישראל החוצים בבטחה את ים סוף, צועדים בעקבותיו של משה שחצה אותו עבורם לשניים.

אנחנו מחפשים את הסדר, את המקום המנחם שיכול להקנות לנו מעט יציבות, מחפשים  בתוכנו את מה שנראה בלתי אפשרי למצוא בחוץ, את מה שיכול להחזיר לנו את שאבד לנו. מחפשים את ההגדה הפנימית שלנו.

אין לנו שליטה על מה שנשתנה, אבל יש לנו את השליטה על עצמנו וזה הרבה, יש לנו את השליטה על המחשבות שלנו, ועל הפעולות שלנו. והיא יכולה לברוא למעננו עולם חדש ומגוון. אנחנו יכולים לחשוב על תשובות לשאלות כמו  "מה נשתנה אצלי, מה אני רוצה לשמר, מה אני רוצה לשנות". השאלות האלה יכולות לשרטט לנו את המציאות שאנחנו יכולים לייצר עבורנו בתקופה הזאת. עצם חיפוש התשובה לקושיות כאלה הוא לפעמים המענה שיכול לאפשר לנו להישאר בלילה הזה מסובין. מסובין עם עצמנו ועם מחשבותינו, מסובין עם מי שקרוב אלינו, ועם מה שניתק מאיתנו. מסובין בלבבותינו עם אחינו החטופים, ומייחלים לחזרתם.

בהמשך אנסה לתרגם/לתמצט אם לא תוכלו לצפות  על ידי מניס פרידמן  לילה טוב  

www.youtube.com/live/RUs7Rj8K2YM?si=bqgx3OLa526L9L3o

אני רוצה לתעד זיכרון שבו אני מתעוררת ובחלון נקודת אור משנה צבעים מולי. דרך טיפת גשם על עלה של שיח עברה קרן שמש 

לא כואב לי הראש, אבל כמעט כואב לי הראש.. מכירים?

אולי אלך לישון עכשיו, ומחר אנסה לדאוג לעצמי יותר טוב. 

היום זה לא קרה. 

אבל התקדם יפה משהו שחשבתי עליו.

אני צריכה להתחיל להכניס יותר כסף.. אני כבר חודשים מתנדנדת בין רעיונות שבינהם לחזור לשכירות, שזה פשוט יחסוך ממני הרבה בירוקרטיה ויתן ביטחון. או להמשיך עם הסטארטאפ שהפסקתי איתם אז.  רעיונות יותר מפטים הם ליצור קורס וללמד אותו אונליין.  התחלתי כבר לחשוב מה נעשה בכל מפגש. זה די דוחה את עניין השכירות.. או שלא? עולים לי שני מקומות שדחיתי, אבל תכלס סיכוי יותר גבוה שיתנו לי משרה חלקית. איזה מהאופציות יותר טובה? אוקי יש לי סוג של תשובה בראש. אז אולי אפנה אליו נסגור חצי משרה ובמקביל אעבוד על הקורס.. זה הרבה להיות על המחשב בבית אז עולה בי המחשבה להכנס לוויוורק כלשהו. 

מעניין. מעניין. 

הראש שלי טס.. אני נהית יותר מודעת לאחרונה. 

הפרוייקט מתקדם נחמד. אף פעם זה לא יהיה מספיק מהר. אבל האיכות חשובה

מחר זה יום שישי שבו אני פנויה יחסית בניגוד לאלו שלפני ואחריו בזמן הקרוב.. התחלתי קורס שממש מעניין אותי, לא קשור למקצוע שלי בצורה נראת לעין.. שזה מעולה. מוציא אותי מהבית אל הטבע.  אז קבעתי לי יוגה וקצת משימות נקיון בבית. ואז ניסע להורים של בנזוגי

פגשתי לא מזמן אנשי שהם העצם חברי ילדות. האמת שזה די הוריד לי איזה אבן.. יותר מן אבן חצץ מעצבנת.. הוריד אותה, ועכשיו להתעסק במחשבות הקשורות מרגיש לי יותר נגיש.. כי לעיתים היו מטרידות אותי. 

ככל שאני מבינה על מצבים של זוגות אחרים אני מבינה שאני ברת מזל . הרי ביומיום אני בודקת מה לא מסתדר לנו. אבל אנחנו גורמים לזה לעבוד. היתי רוצה שהוא יהיה יותר פעיל, פחות מהופנט. עדיין. כן. יש דברים שאני לא רוצה להשלים איתם, למרות שאני נותנת להם להיות. כרגע זה יכול להתקיים ככה כי יש לי את המרחב להתקדם במה שחשוב לי בזמן שהוא שורף לעצמו את המוח.. מה שטוב זה שהוא אוהב.. 

לאני של פעם ואולי לאני הלא אנונימית לא מתאים להכניס את המילה אוהב בהקשר כזה.. אבל פה זה פשוט מה שהתנסח לי. מעניין כמה מילים אני ממירה לאחרות כדי להשאר בתפקיד

אבא שלי נפטר לפני יומיים, זה היה די פתאומי למרות שהיה חולה. אני יודעת מי הוא היה אז הניחומים לא באמת עוזרים לי. איך מתגברים על געגוע עתידי? עברו רק יומיים וכבר בא לי לשתף אותו בכל מיני דברים. איך מתמודדים?