אנחנו נוהגים לשאול.

ואנחנו רגילים לענות ש...  "עבדים היינו לפרעה במצרים" וגם להגיד בקול רם את עשרת המכות ולחפש את האפיקומן או להחביא אותו בעצמנו.

אנחנו חושבים על כל מה שהשתנה לנו, וחוששים שעוד דברים יתחילו להשתנות לנו, אז אנחנו מדפדפים קדימה בהגדה, ומביטים על התמונה של בני ישראל החוצים בבטחה את ים סוף, צועדים בעקבותיו של משה שחצה אותו עבורם לשניים.

אנחנו מחפשים את הסדר, את המקום המנחם שיכול להקנות לנו מעט יציבות, מחפשים  בתוכנו את מה שנראה בלתי אפשרי למצוא בחוץ, את מה שיכול להחזיר לנו את שאבד לנו. מחפשים את ההגדה הפנימית שלנו.

אין לנו שליטה על מה שנשתנה, אבל יש לנו את השליטה על עצמנו וזה הרבה, יש לנו את השליטה על המחשבות שלנו, ועל הפעולות שלנו. והיא יכולה לברוא למעננו עולם חדש ומגוון. אנחנו יכולים לחשוב על תשובות לשאלות כמו  "מה נשתנה אצלי, מה אני רוצה לשמר, מה אני רוצה לשנות". השאלות האלה יכולות לשרטט לנו את המציאות שאנחנו יכולים לייצר עבורנו בתקופה הזאת. עצם חיפוש התשובה לקושיות כאלה הוא לפעמים המענה שיכול לאפשר לנו להישאר בלילה הזה מסובין. מסובין עם עצמנו ועם מחשבותינו, מסובין עם מי שקרוב אלינו, ועם מה שניתק מאיתנו. מסובין בלבבותינו עם אחינו החטופים, ומייחלים לחזרתם.

לקחתי אחרי עוד שיחה טלפונית מעצבנת עם מתנדבת ער״ן. ידעתי שגם מינון קטן כזה (אין מינון יותר קטן והכדור עצמו הוא פיצפון לא נראה לי שהייתי מסוגלת לחתכו לשניים). יכול לעייף אותי ובאמת תוך שעתיים נרדמתי וישנתי כארבע שעות. לכן לא פלא שעכשיו ב22:33 לא מצליחה להרדם. לא ראיתי אף הודעה מער״ן שהגיבו לי אז כתבו לי הודעה אז בחרתי להכנס בעצמי לבדוק אם יש פוסטים ארים שהם חדשים. כן מצאתי והגבתי אבל אני המשכתי לסבול מתחושה של חוסר מעש. אין לי כרגע יותר מה להגיד אבל מאוד אעריך בהמשך אם משהו יגיב. מה שלא תכתבו. - לפעמים אני נובחת אבל אני מבטיח שאני לא נושכת. לילה טוב. 

כל כך ניסיתי לעזור. עזבתי הכל ולקחתי בשתי ידיים את הפרוייקט הזה שנקרא לנהל עמותה. היו"רית לא הצליחה לנהל אותה לבד. היא עמדה לסגור את העמותה. לא ויתרתי לה. הבטחתי לה שאעשה הרבה דברים כדי להקל עליה ולהביא עוד מתנדבים לתפקידים שונים.

היום בקבוצה משותפת היא כתבה כמה ירידות לא רגישות למתמודדי נפש וזה מאוד חרה לי. פניתי אליה בפרטי ואמרתי לה שכדאי לה להיות יותר רגישה כי אנשים יוצאים מהקבוצה בגלל השיח הלא נעים הזה.

היא ממש כעסה עלי וירדה עליי ואמרה לי שהיא לא רגישה וככה היא ולא שמה על אף אחד והיא לא מעוניינת לשמוע את הדעה שלי. ניסיתי להגיד את זה הכי עדין שאפשר ובכל זאת היא התעצבנה ממש.

באותו רגע רציתי לפרוש מהעמותה. אני משקיעה כל כך הרבה ובסוף זה מה שנאמר לי? הדעה שלי בכלל לא משנה אז מה אני עושה שם? אני לא רוצה שידברו אליי בזלזול כזה.

בזכותי קבוצה מחו"ל הולכת לתרום לעמותה הזו המון כסף.

מדהים איך אפשר לשכוח את הדברים החיוביים ולהתמקד רק בשלילי. למה אי אפשר להתייחס אליי בכבוד בשום מקום בחוץ? אני לא מבינה למה זה מגיע לי.

יש לי הרגשה שאף אחד לא מבין אותי...הייתי היום בטיפול והבנתי שגם הפסיכולוגית שלי לא מצליחה להבין אותי והרגשתי שאני לא בסדר שכל מה שאני עושה הוא לא טוב מספיק ושהיא לא מבינה שאין לי כוחות לכלום ושגם ניסיון שלי לעשות משהו דורש ממני המון מאמץ...היא אמרה לי שאני לא פועלת כדי שיקרו דברים טובים אבל אני כן פועלת שיקרו דברים לא טובים אז נכון הדברים הלא טובים שקורים לי לא באו פתאום אני עשיתי פעולות שהביאו אותי למקומות האלה אבל אני אשמה בזה? אני אשמה בזה שאני עובדת בזנות? אני אשמה שהחיים הביאו אותי לשם? אני לא פועלת שיקרו דברים טובים כי אני לא מאמינה שהם יקרו ואני לא רוצה לבזבז את הכוחות שנשארו לי כדי לנסות דברים שאני לא מאמינה שיצליחו אז זה אומר שאני לא עושה כלום? שאני לא בסדר? אני מאוד אוהבת את הפסיכולוגית שלי והיא איתי בכל דבר שקורה אבל היום יצאתי ממש ברע מהטיפול 

האירוע שקרה בחמישי מתחיל לתת את אותותיו

לא היה לי הכי תיאבון במהלך הסופש 

ומאתמול אני לא מרגישה טוב אבל הלכתי לעבודה

לקראת שעות הערב (היום) הרגשתי שמתחיל לעלות לי חום

הגעתי לבית לפני שעה וחצי ואני עכשיו עם 38.0 חום

אני מותשת נפשית ועכשיו גם פיזית ...

אוףףף 

רוצה לבכות

כועסת

לא רוצה שהחיים שלי יסתיימו בלי אהבה

אבל אם כך יסתיימו, אז כך יהיה

אני לייבת לקבל כל דבר

ולהפסיק לחשוב על סיום החיים

הם יסתיימו כשיסתיימו

ובינתיים מנסה לתפקד עוד מילימטר ועוד מילימטר

רוצה לבכות

הפער בין הצד המקצועי לצד האישי שלי הולך וגדל

שזה טוב, כי הצד המקצועי שלי הולך טיפין טיפין ומשתפר ומשתדרג

והצד האישי?.. וואוו, אני שבר כלי.

איך להחזיק את שני החלקין, שיש ביניהם פער ממש גדול, שהולך וגדל

?

איך להחזיק את זה שהפן המקצועי משתפר

בעוד הפן האישי -

חרבונה בקיצור??..

כאילו אין קשר בין שני החלקים

ואני רוצה שיהיה קשר...

אני פשוט מותשת מאוד ועייפה מאוד.

ביומיים האחרונים חזרתי לישון, אחרי תקופת אימיפ וחרדות שלא ישנתי כמו שצריך אבל ממש,

ובכל זאת אני כל כך מותשת ועייפה...

ובכל זאת אתמול שחיתי, היום עשיתי טיפהצ'י קונג, עבדתי קצת ומנסה לסגור דברים לפני הנסיעה שלי ביום ראשון הקרוב.

אשמח לכל מלת עידוד. לכל מלה מחזקת.וכשאני אומרת מחזקת אני מתכוונת לכזאת שתשקף לי את הכוחות שלי שעולים מתוך הטקסט.

הרבה הרבה תודה למקום , למתנדבים ולכולן

עכשיו ארגנתי משלוח פרחים לקרובה בקליפורניה לרגל יום הולדתה ב1/5. כבר מזמן הבנתי שארצה כך לעשות ודאגתי מראש לקבל כתובת מהבן שלה. אני רגילה לדבר כמעט כל יום עם אותו אישה - מתאים לי עשר שעות ההפרש שמרשה לי ליצור איתה קשר כשמאוחר/מוקדם מדי ליצור קשר עם אחרים. היום במקום לצלצל אירגנתי את המשלוח, בחרתי פרחים וכתבתי ברכה. אחותי באמת צודקת. אם רע לך נסי לעשות טוב לאחר. ממש להיום נורא שיפר לי את מצב רוחי. עכשיו נגשת להכין לי קפה. 

אני לא מבינה למה?

למה גברים נבהלים ממה שאני אומרת להם

למה הם ישר בורחים

למה הם לא רוצים להישאר איתי לחיים ׳הקשים׳

למה אין גברים שישארו גם כשקשה

למה?

היי. אני גרה עם שותפה שהייתה הבת זוג שלי שנים רבות. עם הזמן הפן הפיזי הלך ודעך והפן הנפשי נשאר. אמנם שתינו מאוד מחוברות נפשית, אך שתינו מבינות כרגע שאנחנו לא רוצות ״לצאת מהארון״ ולהיות בנות זוג. אנחנו מנסות לצאת עם גברים ולהתקדם הלאה. אני יוצאת עם מישהו כבר כמה חודשים, כיף לנו מאוד ואני מנסה להקשר אליו אבל העבר כל הזמן מהדהד לי בראש. יש בי פחד שידע את זה, מה גם שאם הייתי רוצה לשתף אני לא יכולה כי השותפה לא רוצה לשתף את ״הסוד״ שבינינו. הפחד היותר נורא שהוא כבר גובל בחרדה הוא להכיר את ההורים שלו. אני מפחדת שאם יקרה ובעתיד אחליט להיות עם אישה, אמא שלו תכעס עליי מאוד שפגעתי בבן שלה. 

אני צריכה בבקשה עזרה וייעוץ. אני אובדת עצות ומתחבטת ביני לבין עצמי. 

כשאני כותב שיר, אני משתדל להכניס הרבה משמעות בטקסט מאוד קצר.

אני משתדל לנסח כל שורה כמיטב יכולתי ולהעביר את הרעיון בקצרה, לא תמיד זה מובן היטב.

אז חשבתי להרחיב קצת.

.

"כנגד ארבעה בנים..."

בגישת היהדות יש ארבעה סוגי אישיות עיקריים, לכן לכל אחד מהם צריך גישה שונה.

שיטת החינוך בימינו מנסה להתאים את הילד לבית ספר, זאת אומרת את כלל הילדים למסגרת אחידה שהילד אמור להיות מותאם אליה.

היהדות נוקטת גישה שונה, להתאים את דרך החינוך לילד.

כל ילד נולד עם אישיות שונה ולכן צריך לחנך אותו בדרך שמתאימה לו.

"חנוך לנער על פי דרכו..."

.

מיהו החכם? זה ששואל כל הזמן שאלות.

זה שמבין שהוא לא יודע ורוצה לדעת עוד ועוד.

השאלות האלה גורמות לו להפוך לחכם, לכלי קיבול לחכמה.

מי שמבין שהוא לא יודע, הוא זה שילמד ויחכים ואז יידע.

איך מחנכים ילד כזה?

פשוט עונים לו על השאלות.

נותנים לו מענה בהתאם לרמתו השכלית כך שהוא יוכל להבין למה צריך לעשות כל דבר ואז הוא יעשה אותו בשמחה.

.

מיהו הרשע? הנון קונפורמיסט, זה שאינו רוצה ללכת בתלם, שרוצה להיות שונה, מיוחד, להתנהג אחרת מאחרים ולהיראות אחרת.

הוא מוציא את עצמו מהכלל, בגלל שהוא מרגיש שהכלל מונע ממנו את היחודיות האישית שלו ובלעדי היחודיות שלו, איך יאהבו אותו?

אך הוא פעמים רבות עושה את זה בדרך שלילית, מלגלג על השאר, עוקצני, פוגע בסביבתו.

.

התשובה שהיהדות נותנת לילד כזה, היא להקהות את העוקץ שלו, זאת אומרת להסביר לו שהוא יכול להיות יחודי למרות שהוא חלק מהכלל, מהמשפחה.

שהוא אהוב גם אם הוא חושב אחרת, שהוא חלק מהמשפחה.

כי בסופו של דבר הילד הזה רוצה שיאהבו אותו, אך כדי שיאהבו אותו הוא חושב שהוא צריך להיות מיוחד.

לכן לילד הזה צריך לשים דגש על אהבה שלא מותנית בהתנהגותו.

הוא קודם כל אהוב, אחרי זה רצוי שיתנהג בצורה מסויימת.

.

אם הייתה לו יכולת בחירה אולי הוא לא היה בוחר להיות חלק מהמשפחה, אבל אין לו יכולת לבחור עכשיו, הוא חלק מהמשפחה ואת המשפחה אוהבים.

ללא תנאים.

וכאשר הילד מבין שהוא אהוב ללא תנאי והוא יכול להיות יחודי גם בלי לצאת מהכלל, הוא נגמל מהתנהגותו העוקצנית וכבר לא מנסה לפגוע באחרים רק כדי להרים את עצמו.

.

מיהו התם?

זה ששואל שאלה אחת ענקית.

זה יכול לנבוע משתי סיבות.

1.            הוא יודע שהוא לא יודע מספיק בשביל לשאול את כל השאלות הגדולות, לכן הוא שואל שאלה כללית כדי שילמדו אותו גם את מה שהוא לא יודע שהוא לא יודע.

2.            יכול לנבוע משטחיות, הוא שואל שאלה כללית כי הוא לא התעמק בפרטים ולכן שאלתו כללית.

בכל מקרה, התשובה נשארת אותו דבר, מורחבת.

תרחיב ותעמיק איתו כדי שידע ויבין לעומק.

.

מי הוא - זה שאינו יודע לשאול?

זה מי שלא יודע מספיק כדי לשאול.

זאת אומרת, כדי שהאדם ישאל על משהו, הוא צריך שיהיה לו מידע מסוים על הדבר ואז הוא יכול לשאול עליו שאלות.

כדי לשאול לדוגמה את השאלה הפשוטה: "למה השמיים כחולים?"

צריך לדעת מהם שמיים, מהו הצבע הכחול ושאפשר היה שהשמיים יהיו בצבע אחר.

אם אין לאדם את המידע הזה, כיצד הוא ישאל?

לכן את זה שלא יודע לשאול, מלמדים בצורות שונות, ברגע שיידע מספיק, גם הוא יוכל לשאול.

.

זה נכון שמחלקים את ארבעת הבנים לארבעה טיפוסים, סוגי אישיות.

אבל בכל אדם יש את כל הסוגים, פשוט במינונים שונים כאשר סוג מסוים מארבעת הבנים הוא דומיננטי אצלו.

.

מה הסוג הדומיננטי אצלך?