אחת שתיים שלוש

להרים ידיים, לקחת ימינה את ברך ימין

כאשר ברך שמאל עוקבת אחריה.  

אני מגבירה קצת את המוסיקה

האיש שבסרטון נראה ממש מחייך והוא מחזיק ביד בקבוק מים.

אני לא ישנתי כבר כמה לילות

כך שבקושי יש לי כח לעמוד ולהסתכל עליו  

אבל בכל זאת

אני מנסה לעשות מה שהוא אומר

כי היה כתוב שהספורט יכול להיות משחרר קצת

אני לוקחת בקבוק מים ושמה על השולחן שבסלון

זה מצליח להעסיק אותי קצת

אחת שתיים שלוש

להרים ידיים לקחת ימינה את ברך ימין 

הגוף ממש רוצה להקשיב למוסיקה

אבל הצעדים מתחילים להתבלבל

אני מפסיקה להסתכל על האיש שבמסך

ורק שומעת את המוסיקה

ועושה את הצעדים שנוחים לי

מה שנוח לי זה כנראה מה שהכי מתאים לי עכשיו

אחת שתיים שלוש

אני מתחילה לחייך מבלי שהתכוונתי

הוא אמר לשתות אז אני לוקחת את בקבוק המים שעל השולחן

ושותה קצת כמו שהוא אמר

זה מצליח  להעסיק אותי קצת

המוסיקה ממשיכה להתנגן בסלון

יחד עם זה אני מסתכלת על התמונה של הציפור

ברקע של מסך הטלפון

אני נזכרת מתי צילמתי אותה

ומצליחה לחייך עוד פעם

ממליצה גם לכם לנסות

מחר כשאתעורר אני רוצה ישר לקום מהמיטה והתרענן

לפרוס מזרן ולהמתח . אולי אפילו לעשות אימון?

הלוז שלי יחסית רגוע 

ידוע לי שבשניה הכל יכול להתהפך 

לטובה או לרעה ה כבר תלוי בצעדים שלי ובתגובות שלי 

והתגובות שלי מונעות ברובן מהמצב צבירה שלי

למרות שהראש שלי עמוס אני לא יודעת מה להגיד. 

הכל מגעיל ומרעיל 

חוץ מהיופי וההשראה

תודה:

.עוגת לימון טעימה

.התקדמתי עם חיפוש חבפ

.שלחתי הודעה בקבוצה גדולה לחיפוש איש מתאים לעזור לי

.לשיר עם המוזיקה באוטו

.ביקור הורים של הבן זוג

.איך שהתלבשתי אתמול

.לדבר מול אנשים

אמן (=אימון)

* אני מטפלת בעצמי באהבה ובעקביות 

* אני נותנת לעצמי ליפול בלי דרמות וחוזרת לרוטינות שהרכבתי במיוחד לצרכים שלי

* אני עמידה בפני דרמות חברתיות 

*חשיבת יתר היא יתרון בתחומים מסויימים, ועל כן אני מכבדת מצבים כאלה ואפילו מודה עליהם. 

* אני יודעת מה המניפולציה שמפעילים עלי אז אני מבינה איך לעבד מידע אחרת ולהפיק את המיטב 

*אני מוקפת טבע

*אני מתקשרת בריא עם הטבע 

* אני מוקפת חברים טובים ואנשים ממלאים 

*אני מלאה בהשראה 

*אני מחלימה כשאני נחה 

*אני לומדת כשאני נחה

*אני חומלת לעצמי על התנהגויות

*אני מבינה שכל התנהגות מונעת מדפוס חשיבה ספציפי שפותח אצלי 

* אני סומכת על עצמי שאדע לפעול בצורה הכי יעילה  ברגעי לחץ , או בכל מצב

*אני סומכת על היקום ששומע את המשאלות שלי

*אני מאמינה שיש מספיק טוב בעולם בשביל לאזן את הרע

בהיסטוריה של העין עברתי ניתוח היפרדות הרישתית. ניתוח עם התערבות אלוהית. שהעין ניצלה בדקה ה99. וזאת עין שאם לא הייתה עוברת הניתוח שעברה היה צריך לעקור אותה. כך אמר הרופא המנתח שעזב אחרי הניתוח את בית החולים. איכילוב. 

עם הזמן בביקורות היה צריך לקבל זריקה בעין כי הייתה בצקת. אחרי ניתוחים נוספים קטנים שעברתי אחרי הניתוח. כמו הוצאת סיליקון מהעין. 

לפני שנה קיבלתי זריקה בעין על ידי רופאת עיניים מומחית ברישתית. היא הזריקה במהירות ובבת אחת לעין שזה כאב והשאיר טראומה באופן בו קיבלתי הזריקה. 

ויצא והבצקת חזרה. 

באתי לפני שבועיים וחצי לבית החולים למרפאת העיניים המתנה לרופאה הייתה 4 שעות. מרגע הגעה לבית החולים בשעה 9:00. עד שעה 12:00 שאז ניכנס ו לרופאה שאמרה לקבוע תור לזריקה בעין. 

חזרנו אני ואחי מבית חולים. ובערב שלחו לי סקר על שביעות רצון. 

מילאתי באריכות ובפירוט רב על 2 דברים. 

האחד על ההמתנה מורטת עצבים מרגע ההגעה לבית החולים עד לרגע כניסה לרופאה שאצלה היה הביקור בין 5-10 דקות. שאז אמרה צריך זריקה. 

והדבר השני שכתבתי באריכות ובפירוט רב את האמת.שזה אופן הזרקת הזריקה לעין. שהיה לי טראומתי איך הרופאה תזריק את הזריקה. שכאב אז כי היה במהירות ובבת אחת. 

הכתיבה עשתה את שלה. גם בביקור אצל הרופאה אמרתי פעם שעברה היה טראומתי. ענתה נעשה שזה לא יהיה טראומתי. 

ואכן עשיתי את שלי. כי ביום שני האחרון יום הזרקת הזריקה. הזריקה הוזרקה בצורה שונה מהפעם הקודמת. שלעניות דעתי כך צריך להזריק. אחרי הרדמת העין הרדמה מקומית. 

הזריקה הוזרקה לאט ובעדינות. כמו שרופא שיניים מזריק הרדמה לשן כדי שיוכל לטפל בה. כך הרופאה הזריקה לעין. 

ובאמת לא היו כאבים. ושוחררתי אחרי הזריקה 

חזרתי ברכבת לעירי. וכאשר הגעתי לעירי נסעתי לבתי מרקחת שאמרו צריך מרשם רופא. הרי קיבלתי טיפות לשים בעין שבוע ימים 4 פעמים ביום טיפות. 

הטירטור להגיע לרופא שירשום מרשם ולחזור לבית מרקחת לקנות הטיפות. ואכן כך היה. הגעתי למרפאה שם רשמה הרופאה מרשם וממנה לבית מרקחת שם קניתי התרופה. 

שמתי בעין כשיצאתי מבית מרקחת טיפות. 

ואכן הגעתי הביתה גמורה מחוסלת. 

העיקר ניגמר בשלום. 

היום כבר היה מותר להרטיב את העין. לכן המקלחת הייתה טובה כולל חפיפה בה בעין נרטבת. 

נאמר על ידי הרופאה תלויי בעין לגביי תדירות הזריקה. 

יש עין שצריך כל שנה להזריק זריקה. ויש עין שמספיק פעם או פעמיים להזריק וזהו. 

תלויי בעין. 

מקווה לטוב

אמונה בבורא עולם. 

בחרתי היופ לא לעשות כלום (חות מהעוגנים שלי) ונחתי כל היום - קראתי, הקשבתי לפודקסטים, אכלתי  בריא וטעים ומשביע, התכתבתי עם הבינהף הייץי בהירה מול האיש החדש בהתכתבות (החדש שאולי עוןד מעט לא יהיה, נראה מה יהיה מחר בפגישה), כתבתי, בהיתי בחלון עם העצים והשמיים והרוח שהניעה אותם בעדינות, התייעצתי עם הבינה בקשר ךלחיסכון בהוצאות והיום כבר הדלקתי את המאוורר במקום את המזגן(:

תודה לשקט המופתי שכאן

תודה שאין לי שכנים צווחניים

תודה שמלבד הליכה שמתקשה כעת עשיתי את כל המצעוגנים שלי

תודה ללדים הצבעוניים ולספה הנוחה ככ (לא רק יםה, גם נוחה)

תודה שהחלטתי על 3 ימי חופשת בית ושריינתי אותפ ביומני

תודה לבינה

תודה שכל הסופש הייתי לבד ואני ממש די סבבה. אני מתפלאת בעצמי.

תודה לפורום הזה

ותודה שרי(:🌻

הגעתי למצב שאני שונאת להיות אימא 

לא שאני רוצה חלילה שיקרה משהו לילד שלי, מהרגע שהוא נולד הוא כל החיים שלי אבל פשוט כי אין לי ברירה

אם הייתה לי האופציה לחזור אחורה בזמן ולא להיכנס להריון כנראה שלא הייתי רוצה את ההריון 

שבועיים אחרי החתונה כבר הייתי בהריון

בקושי חצי שנה מאז שהכרתי את בעלי וכל החיים שלי התהפכו

מאוד רציתי להיות אימא אז לא חשבתי אפילו לקחת מניעה אבל לא ידעתי שזה כזה חרא ההריון שלא תיפקדתי ולא יצאתי מהמיטה בקושי

ולא ידעתי שאחרי הלידה יהיה עוד יותר חרא עם דיכאון אחרי לידה ולהיות לבד לבד לבד חודשיים בחדר מטר על מטר אצל ההורים שלי כי עדיין אין לנו דירה ולהיות שם לבד כי אבא שלי מעשן בבית ובעלי לא סובל סיגריות אז הוא היה חוזר רק כדי לישון וגם אני לא סובלת סיגריות אבל לא יכולתי לצאת מהבית ולא הייתה לי ברירה אלא להיות לבד

ולא ידעתי שימשיך להיות חרא עם ילד שיש לו אטופיק דרמטיטיס שמוציא ממני כל כך הרבה כוחות 

ואלרגיות מסכנות חיים ולהתפנות איתו כמה פעמים לבית חולים אחרי התקף אניפילקטי 

וימשיך ךהיות חרא כשהשיניים הרסו כל הרגל שינה שהצלחתי להנחיל לו וכבר שלושה חודשים שהוא לא ישן נורמלי ולא אוכל נורמלי ומוציא ממני כל טיפת אנרגיה שאולי יש לי 

והזוגיות שלי חרא כי בעלי לא מבין ולא תומך מספיק ואני לבד לבד לבד ונמאס לי מהכול

אז לא אם הייתה לי בחירה לא הייתי נכנסת להריון איתו 

וכן הייתי מוותרת על האור שלי בחיים

כי באותה מידה שהוא האור שלי הוא גם החושך והכלא שלי

מעצם זה שאני חיה בין אנשים נורמטיביים אני פוגשת ציפיות שכמו כולם אני עובדת. קשה לי פעם אחרי פעם להצדיק את זה שאני לא - לעצמי עוד יותר מלאחרים אפילו ילדי. בתוך תוכי אני חשה נס מהלכת על משכן הספקתי אפילו בזה שאני עוד חיה בכלל. בכל זאת הכאב לא מרפה. מתאמצת עכשיו להתנחם בביטו מפרקי אבות. עדיף זנב לאריות מראש לשועלים.