1. מים זה מרזה. שתיית מים יכולה לסייע להרזיה בכמה מנגנונים. ראשית, במים אין קלוריות אך הם ממלאים את הבטן ומביאים לכך שאנשים יהיו פחות רעבים ויאכלו פחות. מחקר שהוצג בשנת 2010 בכנס של החברה האמריקאית לכימיקלים, מצא כי אנשים בדיאטה ששתו שתי כוסות מים לפני כל ארוחה הורידו יותר במשקל מאשר אנשים בדיאטה דומה שלא שתו מים לפני הארוחות.

בנוסף, מים יכולים לשפר את קצב חילוף החומרים בגוף. אפילו התייבשות קלה יכולה להוריד את המטבוליזם של האדם עד 3%. בשנת 2011 חוקרים מהמרכז הרפואי הדסה בירושלים פרסמו מחקר במסגרתו ילדים בעלי עודף משקל התבקשו לשתות מים קרים. מספר דקות לאחר ששתו נצפתה עלייה בקצב חילוף החומרים של הגוף, אשר הגיע לשיאו כעבור שעה והיה מוגבר ב-25% מהערך ההתחלתי.

2. צמא עלול להתפרש כרעב. תסמינים של התייבשות - כגון חולשה, בחילה וסחרחורת - דומים מאוד לאלו של רעב, ולכן ישנם אנשים המבלבלים בין שתי התחושות. לגוף מנגנונים המפעילים את מרכז הצמא כאשר מאבדים 1-2% מנוזלי הגוף. לכן, עוד לפני שמתפתחת תחושת הצמא, עלולים להופיע תסמינים כגון חולשה, כאב ראש או בחילה, שיפורשו לעיתים כרעב. אצל 37% מהאמריקאים מנגנון הצימאון כל כך חלש עד שהם טועים וחושבים שמדובר ברעב.

3. הגורם מספר 1 לעייפות. מחסור במים הוא הגורם מספר 1 לעייפות במשך היום. מעבר לעייפות, ירידה של 2% בכמות המים בגוף יכולה לגרום לבלבול בזיכרון לטווח הקצר, בעיות עם חשבון פשוט וקושי ביצירת מיקוד על מסך המחשב או דף מודפס.

4. מים עשויים למנוע כאבי גב. הדיסקים שבין חוליות עמוד השדרה עשויים בעיקר ממים. אם יש בגוף מחסור במים עלולים הדיסקים להתכווץ והמרווח בין החוליות יקטן. מחקרים מראים ש 10-8 כוסות מים ביום יכולות להקל באופן משמעותי על כאבי פרקים וגב אצל עד כ-80% מהסובלים.

5. מים עשויים למנוע התקפי לב. במהלך הלילה אנחנו לא שותים והדם נעשה צמיגי יותר. בחולים עם טרשת והיצרות של כלי דם, הדם הצמיגי זורם לאט יותר ויש סיכון גבוה יותר שייווצרו קרישים שיגרמו לסתימה של כלי הדם והתפתחות של התקף לב או אירוע מוחי. ואכן, אירועים אלו שכיחים בשעות לפנות בוקר המוקדמות. מחקר שפורסם בשנת 2005 בכתב העת Nihon Ronen Igakkai zasshi מצא כי שתיית 5 כוסות מים בכל יום מפחיתה ב-41% (לעומת מי ששותה פחות מ-2 כוסות מים ביום) את הסיכון לעבור התקף לב.

6. מים עשויים לשכך כאבי בטן. במקרים רבים ניתן תוך פחות מ-20 דקות לשכך לחלוטין או במידה רבה כאב של כיב במעיים או בקיבה, וזאת על-ידי שתיית 3 כוסות מים.

7. כמות המים שאנו אמורים לשתות מחושבת על פי המשקל שלנו. כמות המים המתאימה למרבית האנשים הבריאים היא כ-30 מ"ל מים ליום לכל 1 ק"ג משקל הגוף. כך שאדם השוקל 100 ק"ג צריך לשתות בממוצע כ-3 ליטר מים ביום, בעוד שאדם השוקל 70 ק"ג צריך לשתות בממוצע 2.1 ליטר. בימים חמים או בימים בהם עושים פעילות גופנית מאומצת, צריך לשתות יותר מהממוצע. חשוב להבין כי ההמלצה לצריכת המים ביום מתייחסת רק למים או לתה צמחים. כל משקה אחר אינו נכלל בחשבון זה ואין להתייחס לשתיית מיצים, תה שחור, קפה או משקאות אחרים כאל שתיית מים.

8. במהלך הלילה אנו מאבדים מים. כדאי להתחיל את היום בשתיית שתי כוסות מים, כי זוהי בערך כמות הנוזלים שאנחנו מאבדים בזמן השינה.

9. יש זמנים טובים לשתיית מים. כחצי שעה לפני כל ארוחה מומלץ לשתות לפחות כוס מים אחת. הסיבה לכך היא הגנה על הדופן הפנימית של הקיבה. רירית הקיבה עשויה ברובה המוחלט ממים. אם יש מחסור בגוף במים מתכווצת הרירית בקיבה, יש פחות הגנה על דופן הקיבה וסיכון גבוה יותר להתפתחות כיב קיבה. כשאנחנו שותים, עוברת כחצי שעה עד שמים אלה מגיעים דרך מחזור הדם גם לרירית הקיבה.

גם כשעתיים וחצי לאחר כל ארוחה מומלץ לשתות לפחות כוס מים אחת. אחרי האוכל הגוף משתמש בהרבה נוזלים לצורך תהליך העיכול. לכן, אם לא נשתה מספיק הדם יהפוך לצמיגי יותר. לעומת זאת, לא רצוי לשתות בזמן האוכל, כי השתייה תדלל את מיצי העיכול ותפחית את יעילותם.

מלבד זאת – וזו אולי ההמלצה החשובה ביותר - חשוב לשתות בכל פעם שמרגישים צמאים. לגוף מנגנונים מאוד רגישים ומדויקים לחוש בחסר של מים. חסר קל ביותר של נוזלים גורם לשפעול מידי של מרכז הצמא במוח ושל מנגנונים המשפיעים ישירות על הכליות ופותחים תעלות הסופגות את המים ולא נותנות להם להיות מופרשים בשתן.

10. לפעמים כדאי להוסיף מלח. בעת ביצוע מאמצים גופניים ממושכים ובתנאי אקלים קשים, יש אובדן לא רק של מים בזיעה, אלא גם של מלחים, ולכן מומלץ במקרים אלו להוסיף גם מלח למים. על-פי הספרות המדעית מומלץ להוסיף כ-0.5 גרם מלח (שמינית כפית מלח) לכל ליטר משקה, או לחילופין להקפיד ולאכול מזון עשיר מלח תוך כדי המאמץ או בהפסקות (כמו בייגלה, קרקרים, גבינה מלוחה וקוטג'). יש להימנע מתמיסות או כדורי מלח – אלה עלולים להזיק.

11. יותר מידי מים – יש דבר כזה. למרות כל היתרונות של שתית מים, כמו בכל דבר אחר, הפרזה עלולה להזיק ובמצבים קיצוניים אף לסכן חיים. שתיית מים מרובה קיצונית עלולה לגרום למצב הקרוי הרעלת מים. מצב זה נגרם כתוצאה משתיה של כמות מים גדולה מאוד, שאינם מכילים נתרן, בתוך זמן קצר. כתוצאה מעודף המים בדם נגרמת ירידה חדה ברמת הנתרן בדם. מצבים קיצוניים של ירידת נתרן בדם עלולים לסכן חיים, וזאת בשל עליה בכמות המים בתאי המוח והתפתחות של בצקת מוחית, דבר הגורם בסופו של דבר להפסקת תפקוד תאי המוח. הביטויים לכך יכולים להיות כאבי ראש, סחרחורת, עייפות, בלבול, ובמצבים מתקדמים אובדן הכרה, פרכוסים ותרדמת.

אנשים בריאים שאינם מוגבלים במלח עלולים לפתח מצב זה בשתייה של מעל 3 ליטרים של מים בבת אחת. אנשים שצריכים להקפיד על הגבלת מלח ועושים זאת (חולי יתר לחץ דם, חולים עם אי ספיקת לב וחולי כליה), עלולים לפתח מצב זה גם בשתייה פחותה מכך.

תופעה זו נדירה ביותר, וקיימות מספר קבוצות אנשים הנמצאות בסיכון מוגבר לפתחה: רצי מרתון/טריאתלון, חיילים בעת מסעות ממושכים השותים הרבה, אנשים שלא התאקלמו לתנאי הסביבה בה הם מבצעים פעילות גופנית מאומצת ואנשים במצבים רפואיים שונים העלולים לשבש את תפקוד המנגנונים האחראיים על בקרת מאזן הנוזלים בגוף.

*הכותבת היא מומחית ברפואה פנימית ונפרולוגיה ומנהלת קהילות לחץ דם וכליות ברשת הבריאות החברתית "כמוני"

* גרסה ראשונה של הכתבה פורסמה בשנת 2014