מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
כמוניבלוגיםתבינו אותי\"מאושרים ללא סיבה\" ועכשיו לעבודה!!!!

שיטות להגברת האושר

27/10/12 12:49
2157 צפיות

הבטחתי לכתוב לכם תרגילים מהספר של מרסי שימוף. אז הבטחתי. סתאאאם. בסך הכל, רוב הזמן אני אדם רציני (יחסית) וכשאני מבטיחה, ההבטחה רודפת אותי. לא נוח לי שאני לא מקיימת. משל עומדת איזה ישות ערטילאית מעלי ואיננה נעלמת עד שאני עומדת במילתי.

אז אני הופכת והופכת במוחי הקטן, שמתכווץ עוד יותר בכל פעם שאני מתקשה לפתור בעיה ומתלבטת איך לעשות זאת.

ואני אסביר לכם למה וזה אולי מתקשר לפוסט הקודם: קשה מאוד לשנות התנהגות לפי צרור של כללי התנהגות. אחרי, שקוראים (ואולי) מתלהבים, הדברים נמחקים  כמו אותיות, שנכתבו על קרח וזו הסיבה שמרבית ספרי העזרה העצמית, נשכחים לאחר ההתלהבות הראשונית על המדף: הבנתי, השתכנעתי, תרגלתי יום או יומיים וביום השלישי אני כבר לא זוכרת בדיוק מה צריך לעשות....להגיד לעצמי איזה מילה?, מה?, למה?, כמה? , יאללה עוברים הלאה לרעיון הישועה הבא...כמו עם דיאטות.

מה שונה אצל מרסי שימוף? היא משכנעת בסיפורים שלה. מרסי ניסתה לאתר 100 אנשים מאושרים ולחקור את האופן בו הם חושבים ומתנהגים. מחקריה הניבו עדות חד - משמעית לכך שאנשים מאושרים חיים את חייהם בצורה שונה מאנשים שאינם מאושרים. היא גילתה 21 הרגלים משותפים לאנשים המאושרים.

אותם ההרגלים , שהיא קוראת  להם "הרגלי האושר" ניתנים , לדבריה, ליישום  בקלילות ועשויים להביא לחוויה של אושר מתמשך.

שאלו אותי אם זה עוזר?

ובכן, כן. כשאני מתרגלת (וזה קשה לי מאוד מאוד) אני מוצאת, שמשהו בפנים משתנה . הנטייה המולדת שלי להבחין בשלילי ולהתעכב עליו פוחתת.

טוב, אני עדיין לא חווה אושר עמוק ומתמשך כמו שהמחברת מבטיחה ומאידך גם אינני עושה את התרגילים ברציפות ובהתמדה. כך שאינני יכולה לתת לחוות דעת אישית הוגנת.

כהתחלה, אני אביא לכם את הסיפור, שמרסי מספרת על אביה בכדי, שתבינו את הרעיון ואחר כך (בפוסט נוסף) אני בכל זאת אביא מעט תרגילים, שאולי יביאו תועלת לאלו, ש"יתפסו" לדברים.

"לשמחתי, זכיתי לגדול לצד אחד האנשים האלה, המאושרים ללא סיבה: אבא שלי, מארק. הוא בהחלט זכה בכל הקופה של נקודת האושר הקבועה. לא משנה מה הוא עשה או לאן הלך, תמיד היה בו ניצוץ קבוע. אך אשרו של אבי לא נבע מהנסיבות החיצוניות של חייו. הוא גדל בעוני יחסי בתקופת השפל הגדול, נאבק כדי לשלם על ההשכלה שלו, סבל מאבידות אישיות, והוא מתנשא לגובה של 1.64 מ' ביום טוב. אלא שנדמה שאף אחד מהדברים האלה לא הציק לו. הוא אהב את הכל.

אחרי שעבד במקביל ללימודים בבית - הספר לרפואת שיניים, כולל שנה בבית חרושת לשוקולד (אולי כדי להבטיח לעצמו מטופלים עתידיים), שירת אבי במשך ארבע שנים במלחמת העולם השנייה כרופא שיניים צבאי בדרום האוקיינוס השקט. נכון, הוא לא התענג על הימצאותו באמצע הקרבות, אבל הוא מעולם לא איבד את תחושת האושר הפנימית שלו. הוא היה כל כך מסור לאמא שלי, עד שכתב לה מכתב בכל אחד מהימים שהיה מעבר לים - 858 מכתבים בסך הכל - חלקם שרדו עד היום. בזמן שירותו הצבאי הוא חסך כסף ממשחקי הפוקר שלו, מספיק כדי להקים את מרפאת השיניים הראשונה שלו כשחזר הבייתה. הוא אהב את הקריירה שלו כרופא שיניים, וכשפרש ממנה, עשה כמה דברים מדהימים שעליהם תשמעו בפרק אחר בהמשך הספר.

אף שהמשיך להתמודד עם אתגרים אחרי המלחמה - לפעמים עם מצוקה כלכלית, לפעמים איתנו, הילדים, שלא בדיוק קפצנו מציור מושלם של נורמן רוקוול, והבריאות שלו הכריעה אותו, בסופו של דבר - אבי עדיין הרגיש מאושר כל הזמן, עד שנפטר בשלווה בגיל תשעים ואחת, אחרי שבילה את יותם ההולדת התשעים שלו במשחק גולף.

אבי התעורר בכל בוקר בהתרגשות ומתוך תחושת הודיה על כך שהוא חלק מההרפתקה שנקראת חיים. הוא היה המודל הראשון שלי לאושר ללא סיבה, וההשראה לספר זה. יום אחד כשהייתי בערך בת תשע עשרה, ביקשתי ממנו עצה לחיים. הוא ענה בשתי מילים:"תהיי מאושרת!"

"יופי, אבא," אמרתי. "אבל איך?"

לא הייתה לו תשובה בשבילי. האושר היה כל כך טבעי לו בשבילו, שהוא לא הצליח להבין מדוע יש אנשים שלא מרגישים כך, ולמה האנשים האלה כל כך  מתאמצים לרדוף אחרי האושר.

כשקראתי את הסיפור על אבא של מרסי ותחושותיה כלפיו, מאוד הזדהיתי. גם לי הזדמן להכיר מעט אנשים היודעים להיות מאושרים ושמחים בחיים, והאמינו לי, באופן מוזר, לאף אחד מהם אין באמת חיים משלמים מאלו, שמישהו מאיתנו היה מבקש לעצמו, ובכל זאת פניהם כמעט תמיד נוהרים סוג של שמחה ומרוצות.

בעבר ואני מתביישת לכתוב זאת אבל אני בכל זאת אכתוב. בסתר ליבי, כעסתי עליהם. "אידיוט איך אתה יכול להיות כל כך מרוצה, שמסביבך יש כל כך הרבה סבל?". אבל היום, לא רק שאני מקנאה בהם אלא שאני, בדומה למרסי שימוף, מחברת הספר, מנסה לחקות אותם. לראות איזה גישה הם מאמצים לעצמם נוכח דברים לא סימפטיים שמתרחשים בחייהם וגם אם אני באמת לא מרגישה כך אני אומרת לעצמי את הדברים שוב ושוב ומנסה לא לאפשר לצד המבאס והשלילי לנצח.

אלוהים עדי, שזה קשה וחוץ מזה כל כך קל וכייף לקטר.

שלכם.

אורית

 

תגובות

תרגיל ראשון: להפסיק לחשוב אהיה מאושר כש....נסו למצוא משהו קטן היום שגורם לכם נחת. תגידו עליו תודה לפחות חמש פעמים ביום.

אני למשל הולכת להתענג עכשיו על קפה עם הרבה קצף של חלב והולכת להגיד תודה מאה פעם על זה שאני יכולה להינות לי סתם ככה מקפה.

(תקופה ארוכה היה אסור לי לגעת במוצרי חלב כך שאני בהחלט יודעת להעריך את התענוג הקטן הזה).

תרגיל שני :

1) לא לבקר (מלשון ביקורת) בני אדם אחרים . גם אנחנו עושים טעויות ואנחנו לא מושלמים.

2) לא לרכל על הזולת ולספר דברים שליליים אודותיו.

3) לא ההתלונן אף פעם . כל מה שבא ברוך הבא

4) לפרגן : כל הכבוד לאורית שהעלתה נושא חשוב זה . נהניתי לקרוא

יעקב

רספוטין
28/10/12 7:38

באנגלית יש משהו מעניין:

המילה hapiness  מקורה במילה hapy .

כלומר, אושר נובע משימחה ..אז תהיו שמחים :-)

צחוק מוביל לשימחה ...אז תצחקו הרבה..:-)...לצחוק זה כבר לא בעיה