להכניס הגיון למצב של חוסר הגיון מוחלט זו אחת המשימות המורכבות והקשות ביותר לכל מי שחווה הפרעה נפשית בדמות דיכאון או חרדה.  החרדה והדיכאון משחקות משחק מרושע, הן יודעות לשלוט בשדה הקרב כפי שצייר שולט במכחול, ומנצח שולט על התזמרות, כמו המנצח, גם שהן מפסידות הן עדיין המנצחות, שולטות בתזמורת התחושות ומעצימות כל כלי בנפרד, בלי להביט לאחר, בלי רחמים, וככל הנראה מבלי מטרה ידועה.  

למוחו של אדם אחר לא ניתן להסביר את הטיפשות הזו שאוחזת במוחנו, וגם שאנו יודעים שאין דבר הגיוני במחשבותנו עדיין אנו מתקשים למצוא היגיון, אלו הם רק חלק מהלהטוטים המתוחכמים בהם החרדה והדיכאון נוטים להשתמש, משחר ועד השקיעה, ולרוב גם בתוך השינה,  לא ניתן לחמוק מהמפלצת הזו.

אם מסתכלים עמוק, עמוק אולי עדיין  יש סיכוי שהיה אפשר להבחין בניצוץ קטן שעדיין מסרב להיכנע, חולם על מחר, על תחושה אחרת שתיקח אותך למקום אחר, חולם עד אשר החלום יתגשם, או שעד שהוא עצמו יכנע לכוחות החושך. 

הזמן חלף, העבר כבר מאחור, אני יודע שאני לא יודע, איך מנצחים כאן.