מה יש לבת שלי?

הרופא התורן שהגענו אליו ניסה שלא להדאיג ואמר: "אתם לא צריכים לרוץ למיון, נעשה מחר עוד פעם את הבדיקות ונראה" הלויקוציטים גבוהים והאזינופילים בשמים, הילדה נראית אפטית לחלוטין – אבל "אנחנו לא צריכים לרוץ". למרות ההרגעה שלו אנחנו נלחצנו והתייעצנו למי כדאי לפנות.

הגענו למעונו הפרטי של פרופסור שפירר, רופא מומחה, מיוחד במינו, הוא שלח אותנו למיון במחשבה על כשל חיסוני.

הבדיקות הראו על זיהום בדם, על חוסר קריטי בחלבון ובמלחים. כמובן שציפי חוברה לאינפוזיה.

מלבד היותה מכוסה בפריחה מכף רגל ועד ראש, ציפי היתה גם נפוחה מאד, משום כך היה קשה להוציא לה דם. הכרתי וריד מסוים בידה שהיה בדרך כלל מגיב טוב ונגיש לדקירת האחות.

הייתי מצינת את היות הווריד הזה "הכי טוב" להכנסת המחט. יש אחיות ששמעו לי והצליחו בדקירה ראשונה. ויש שהתעקשו להיות "המבינות" וניסו במקומות אחרים רק כדי להגיע בסוף אל אותו וריד מסוים. זה היה קשה מאד להחזיק בילדתי הצורחת ולדעת שרק הגאווה מונעת מהאחות להודות מיד בטעותה ולהקשיב לאמא, שלצערה כבר התנסתה בבדיקות דם רבות.

לאורך השנים נפגשתי רבות עם שני הסוגים של אנשים. אלו שחושבים שהם יודעים הכי טוב בעולם ואף אחד לא ילמד אותם דבר. ואת אלו שהיו מאד חכמים ומלומדים אבל הקשיבו לאחרים וכך למדו עוד יותר וגם יצרו אווירה אמפטית סביבם. אני מקווה שתמיד אדמה לסוג השני. אלו שהם בני אדם!.

מבית החולים התקשרתי אל ה"מאבחן בשרשרת" לשאול אותו מה לעשות ומה לאכול והאם להמשיך בדיאטה של בשר כוסמת ושמן נר הלילה. – עד היום אני חשה כעס כשאני נזכרת בתגובה שלו. "למה הלכת לבית חולים? היית צריכה לבוא אלי! זה הכל בגלל שלא חזרת אלי" ניתקתי את הטלפון עם דמעות בעיני. מה? באמת הוא חושב שהייתי צריכה להשאיר את הבת שלי עם זיהום בדם ולבוא אליו? הוא מאשים אותי בהידרדרות?

ציפי קבלה קורטיזון בווריד, חלבונים ומלחים. העור הפך חלק תוך ימים מועטים והיא שבה לחייך. יצאנו בשמחה עם תינוקת יפהפיה חלקה וערנית מבית החולים.

השמחה לא ארכה ימים ארוכים תוך זמן קצר עם ירידת הקורטיזון שקבלה בפה, הכל חזר ובגדול!!

עדיין לא נאמר לי מה יש לה. נראה היה שיש לה גם אלרגיות רבות, היא הקיאה כל סוג של פורמולה שניסיתי וכל פעם חזרתי להנקה . היא חזרה על התסריט האפטיות שלוש פעמים. בכל פעם  אושפזה קבלה סטרואידים בווריד ואז ירדנו מהקורטיזון בצורה איטית יותר ובפעם האחרונה קבלתי שקיות ניר שבהם שקלו את הקורטיזון לפי מליגרמים כדי לרדת באיטיות מירבית. אולם לא עזר כלום ברגע שירדנו לבערך 5 מ"ג התחילה הפריחה לחזור והתגברה תוך שבועיים שלושה למצב הראשון.

איך אמרו אז כשנפגשו שלוש פעמים בזמן קצר? "שלוש פעמים גלידה" אבל הגלידה לא היתה טעימה בכלל!!!