בחברה ההישגית שלנו אנו נמצאים פעמים רבות במרוץ עכברים של עשייה. לתפישתי, כדי לחזור לנתיב הבריאות חשוב לשנות את האיזון שהופר בין ה"לעשות" ((doing שהפך להיות חזות הכל ל"להיות" (being) שנזנח.

כאשר אני מפסיקה לרגע לעשות, לייצר, לנפק תוצרים, להוכיח משהו למישהו, אני מתפנה לראות את הדברים בצורה מאוזנת יותר. אני פנויה לבדוק סדרי עדיפויות, לזכור שבעצם אין לאן לרוץ (כי הכל כבר כאן), ויכולה לחזור בהמשך לעשייה ולסימון יעדיי ומטרותיי ממקום יותר מדויק ושפוי.

נסו ליצור הפוגות במהלך היום בהן לא תעשו דבר בעל משמעות או תכלית. ממש 'תבזבזו' את הזמן. נסו להתגבר על בררת המחדל שהיא תמיד "לעשות משהו". נסו לבהות, להקשיב, להרפות ופשוט להיות.

כבר אמר בודהא: "הזמן יקר מדי בכדי לעשות בו דברים"...