מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

זו אני.. או שלא?

12/02/19 17:53
1863 צפיות
להביט בשיגעון

תחושת הגועל שפשטה בגופי

העיקה על נפשירואה עצמי כְּפִּיל

מרגישה את כל גופי נזיל.

היפופוטם שמן, מלא צלוליט

ששוכב לו עצלן, בלי להחליט.

והיה בי צורך לחתוך ולהכאיב,

אך נמנעתי מכך, כי למצבי זה לא ייטיב.

חיפשתי מישהי שאותי תייצג,

שאוכל להמיר עליה את הכאב.

והיא נוצרה מתוך יָדַי,

אשה שמנה ומלאה מִדי.

קצרת ידיים, גופה הלא מסוטט,

מסמל צלוליט ולא מעט.

יש שיגידו גוף של גיטרה,

אישה, אך לא כזאת ֹשְֹשָרה.

והגועל מגופי עבר אל החימר

ולא יכולתי להביט בה, כי זה עשה לי מר.

רציתי לתקוע בגופה סכינים,

לחתוך להרוס, להשאיר סימנים.

להמיר את הכאב שבעיני הכרחי,

לדמות שיצרתי מתוך הבכי.

והיא עצרה אותי וניסתה לחשוב

האם לשתף איתי פעולה יהיה עבורי טוב?

לרגע נקלענו לפלונטר הנראה ללא מוצא,

כל אשר היא תאפשר, יהווה עבורי פצצה.

אם תרשה לי את הדמות להרוס ולהשחית

והיה זה כאילו היא נותנת יד לפגיעה עצמית.

ושוב ארגיש חסרת הגנה

והחרדה תחכה לי מעבר לפינה.

ואם תסרב לרצון העז,

להוציא על הדמות את הכאב

היא תשאירני מלאה, ברגש מופרז,

שעם מצבי לא יֵיטב.

ולרגע היתה שתיקה

כמה דקות של תובנה מעיקה

ומתוך השקט עלתה שאלה,

שאלה חכמה ומצילה.

"אולי יש בה משהו שאת כן אוהבת?

ולו משהו קטן שאת מעט מחבבת

"ותשובתי כך היתה אליה:

"אני אוהבת קצת את עיניה"

אך הדמות היתה ללא פנים או הבעה,

ראש עגול חלק, ללא כאב, או הנאה.

כאילו לא שייך אל הגוף שאליו הוא מחובר,

רוצה לחיות כמלאך, בלי תאוות וחרדות מהמחר.

את עיניי הסטתי מהגוף המדובלל

ניסיתי להתרכז בראש שמעל

לסטט בחימר את ערובות העיניים.

לפסל מפלסטלינה את גלגל העין בשתי ידיים.

עבודה מדוייקת ומלאה בתשומת לב,

למשהו שהסכמת לאמר שאתה אוהב.

והדמות לבשה לפתע מבע

וכאילו ביקשה את צורכה באהבה.

ועיניה המלאות בתום, לא הפסיקו להביט

ומי זה אשר את מבע עיניה יקבע ויחליט?

ועיניה המביטות, בלעו את המראות

ועיניה המביטות, לא הפסיקו מִרְצות.

ואולי עדיף לעצום העיניים ולשקוע בעלטה,

כי הן אלה שמעבירות את כאב ההבטה?

אולי, אך מה שבטוח, שכרגע הן המוקד.

והן אהובות!

והצורך לתקוע בגופה את היתד

יִֹשָכַך ויירגע בשעות הקרבות... 

 

תגובות

נולדת מחדש
נולדת מחדש
מוזמנים לקרוא בבלוג... תדעו יותר, לא לדאוג