מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

טרשת נפוצה אהובתי.

כדאי שיתחיל לרוץ מהר ממני!

13/02/19 13:16
478 צפיות

כבת יחידה, שאמורה הייתה להיות מפונקת, בשכונה על הר הכרמל הייתה לי ילדות קסומה. למזלי, הוריי לא היו מסוג ההורים שעוטפים את ביתם היחידה בצמר גפן. לדאבונם הייתי טומבוי. השמלות שאימי קנתה לי, שכנו בעמקי ארון הבגדים. היה לי את הכדורגל ה"חוקי" הראשון בשכונה. נהגתי לטפס על עצים, ולא עבר יום שלא חזרתי הביתה עם פציעה כלשהי. אל מול עיניה הדואגות של אימי תמיד הגבתי: "שטויות, יש דברים גרועים יותר." לימים הבנתי איזו מתנה קיבלתי- יש לי מוח גברי. אני מקבלת נתונים, מעבדת אותם, שוקלת את כל האופציות העומדות בפני, ומתנהלת בהתאם. 

לכן לא הורמו גבות בסביבתי הקרובה כשקיבלתי את האבחנה בשוויון נפש. לכאורה, כשבישרו לי על מחלתי, הייתי אמורה להתמוטט, להביע צער, אולי אפילו לבכות. במקום זה הגבתי באותה הצורה: "יש דברים גרועים יותר." אלא שעכשיו הייתי צריכה להרגיע את הדור הבא. מייד כשקיבלתי את האבחנה, שלחתי הודעת וואטס בקבוצה המשפחתית שלנו. הסברתי לילדיי על המחלה, הבטחתי שאני לא מתכוונת לערוך מסיבות רחמים עצמיים היות וזה לא האופי שלי. והם נרגעו. למעשה, הם כל כך נרגעו שגם בימים פחות טובים שלי, הם לא בדיוק מאמינים שאיני חשה בטוב, או שאני עייפה.... כזו משכנעת אני... 

מעולם לא הסתרתי את עובדת היותי חולה בטרשת נפוצה. "הרווחתי" את זה ביושר, לא גנבתי מאיש, אז מה הטעם? אין לי כאבים, אמנם התפוקה שלי ירדה משמעותית, אבל זה רק עניין של זמן עד שאשוב לעצמי. למעשה, אני כל כך משוכנעת בכך שבאיזשהו שלב, למרות מחאת הסובבים אותי, אף שקלתי לערער על אחוזי הנכות שניתנו לי מהביטוח הלאומי. הרגשתי בריאה. ואז הגיע ההתקף השני...

ועדיין, אני אופטימית. ברור לי שבאיזשהו שלב, בזמן הלא רחוק, תמצא תרופה. 

תגובות